טום וולף, חלוץ סגנון ה"ניו ג'ורנליזם", שהתפרסם בזכות הרומן "מדורת ההבלים" ושורה של ספרים תייעודיים על היבטים שונים בחברה האמריקאית, מטייסי ניסוי של נאס"א ועד סצנת "תרבות הנגד" ההיפית בסן פרנסיסקו של סוף שנות השישים, הלך לעולמו אתמול בלילה והוא בן 87. סוכנו אישר את הידיעה לניו יורק טיימס היום. וולף היה מאושפז בשל זיהום.


חוויה ישירה, אישית, וכתובה להפליא. טום וולף. (צילום: הנרי לוטווילר, גראפיס)



תומס קנרלי וולף הבן נולד ב-1931 בריצ'מונד, וירג'יניה, לאב אגרונום ואם מעצבת נוף. הוא החל לעבוד כעיתונאי בעיתון ניו יורק הראלד טריביון (שמאוחר יותר התמזג עם הטיימס) ב-1962, נודע כאחד העיתונאים הראשונים שהכניסו מאפיינים ספרותיים, ובכללם רושם אישי ורגש כלפי מושא הסיקור, לכתיבה העיתונאית. סגנון זה נודע לימים בשם "העיתונות החדשה", או ניו ג'ורנליזם. 

סגנון זה מתאפיין בכך שהכותב נטמע ונספג לתקופה במושא הכתבה, חווה אותו ישירות וכאמור, מספק לקורא יותר מאשר דיווח עובדתי יבש, אלא מעביר רושם אישי, תגובה רגשית - שבמוצהר היא סובייקטיבית ואינה מתיימרת להיות "האמת" המוחלטת, אלא רק "האמת" כפי שאותו כתב חווה אותה. או כמו שאומרים באמריקאית - Your mileage may vary. כמו כל מגמה מארה"ב, לטוב ולרע, גם הניו-ג'ורנליזם עשה עלייה ולמד לדבר, לרקוד ולזרום בעברית. בין טובי הכותבים בעברית בסגנון נמנים אדם ברוך ז"ל (האב המייסד של הסגנון בעיתונות העברית), רון מיברג, רינו צרור, אורי לוטן ואחרים.

ספרו הראשון של וולף, "The Kandy-Kolored Tangerine-Flake Streamline Baby", היה אוסף מאמרים שפורסמו במגזין אסקווייר ויצאו לאור כספר ב-1965. למאמרים בספר זה אין חוט מקשר של ממש, אולם הם מהווים דוגמא מוקדמת לסגנון בזכותו התפרסם מחברו. לאחר מכן המשיך וולף להתעמק ב"תרבות הנגד" של שנות ה-60. הספר הראשון בו חקר את תרבות הנגד לעומק היה "חבורת בית המשאבה" (The Pump House Gang), שגם הוא היה אוסף של סיפורים, אך מקושרים הרבה יותר. הסיפור המוכר ביותר, שנתן את שמו לספר, עוסק בחבורת גולשים שנהגו לשרוץ במתקן לשאיבת ביוב על חוף הים בלה הולה, קליפורניה.

הספר הבא, אולי המבריק ביותר שלו, היה The Electric Kool-Aid Acid Test, שכבר היה ספר עלילתי (אם גם לא בדיוני) לכל דבר, ותיאר את קורותיהם של "המתחנים העליזים" (The Merry Pranksters), חבורה משפיעה במיוחד של היפים וחובבי סמים פסיכדליים, בהנהגתו הלא-רשמית של הסופר קן קיזי ("קן הקוקיה", שעובד לסרט מצליח בכיכוב ג'ק ניקולסון), שנתנה את הטון בסן פרנסיסקו לפני ואחרי "קיץ האהבה", ושבשוליה צמחה להקת הגרייטפול דד.

ב-1979 הלך וולף לראשונה בעקבותיו של קיזי וכתב ספר שעובד לסרט הוליוודי. לספר קראו "החומר הנכון" ("the Right Stuff") והוא עסק בעלילותיהם של טייסי הניסוי בכלי התעופה מונעי-הרקטה הראשונים והאסטרונאוטים הראשונים בתכנית מרקורי - תוכנית החלל המאוישת הראשונה. גם ספר זה היה לא-בדיוני, אולם העיבוד ההוליוודי הפך אותו לכזה.


כרזת הסרט "החומר הנכון"



בשלב זה החליט וולף לחסוך לתסריטאים עבודה ופשוט כתב מראש רומן, שעסק בתרבות החמדנות, הגזענות והסנפת הקוקאין של וול סטריט וניו יורק בשנות ה-80 (כן, התיאור מתאים גם לוול סטריט של כל שנה מאז). הרומן החל לתפרסם בהמשכים במגזין "רולינג סטון", ושלוש שנים לאחר מכן יצא כרומן ועובד לסרט, שנחשב לאחד המגדירים  ביותר של אותו עשור. וולף הותיר מאחור את רעייתו שילה ושני ילדיהם, אלכסנדרה וטומי.

You Might Also Like

חוסכים ומרוויחים

עדכונים חיים 24/7