זמן קצר לפני מועד שחרורו של ג'ורג' ואסקז מהכלא, התובעים המחוזיים של לוס אנג'לס הגישו בקשה לבית המשפט: אל תתנו לו לצאת לחופשי – הוא מסוכן מדי להסתובב חופשי בציבור. כבר בהיותו בשנות ה-20 שלו, נהג ואסקז לפתות ילדים אשר התגוררו באזור דרום לוס אנג'לס כשהוא מציע להם סוכריות ומוביל אותם למקום מסתור בסמטה סמוכה. לפי הפרוטוקולים של בית המשפט הוא הורשע בביצוע מעשים מגונים במספר ילדים בגילאים 6-8.
התובעים טענו אז כי על ואסקז להישאר כלוא בין כתלי בית החולים שם יוכל לקבל טיפול רפואי נפשי להפרעה הנפשית שלו. אי לכך ובהתאם לבקשתם, הוא נשאר כלוא בעודו ממתין למשפט כדי לקבוע האם ההפרעה שלו עונה להגדרה של המדינה לעבריין מין אלים. והיה ויימצא כזה, הוא יאושפז לתקופה של שנתיים. שבע עשרה שנים מאוחר יותר, ביום שלישי, הורה שופט על שחרורו של ואסקז, בנימוק כי העיכובים החוזרים בהבאת המקרה לפני שופט פוגעים בזכויותיו החוקתיות של בן ה-44. החלטה זו עלולה לגרור בעקבותיה בקשות דומות לשחרור מעשרות עברייני מין ממחוז לוס אנג'לס, פדופילים אשר כלואים בבתי חולים ממשלתיים בעת שהם מחכים למשפטם.
בהחלטה הכתובה, שופט בית הדין העליון ג'יימס ביאנקו, הכיר אמנם בסכנה לבטיחות הציבור אבל כתב כי העיכובים במקרה של ואסקז היו "בלתי נתפסים במידה מרבית". ביאנקו ציין כי הבקשות לדחיות – לעתים ללא סיבה ניכרת – הוגשו ע"י התובעים וגם ע"י צוות ההגנה. אבל, הוסיף, זה השתנה בשנת 2014, כאשר התובעים החלו ללחץ לכיוון קיום המשפט. משנה זו, אמר השופט, הדחיות נבעו "כמעט כולן מהסנגורים שלטענתם היו צריכים להתכונן למשפט". "קיימת תקלה שיטתית במערכת הסניגוריה הציבורית", פסק ביאנקו בעודו מבחין כי חמישה סניגורים ניהלו את ההגנה בזמנים שונים.
ג'ורג' ואסקז
בשנים שחלפו מאז נשלח ואסקז לבית החולים הממשלתי, אחד מבין שני הפסיכולוגים בשרות המדינה אשר בחנו אותו סיכם כי ואסקז כבר לא מאובחן כ"עבריין מין אלים", כתב ביאנקו. סגן התובע המחוזי ריצ'ארד סבלוס אמר כי הפסיקה מתסכלת עבור התביעה אשר אינה יכולה לכפות על ההגנה את קיום המשפט בזמן. אמנם מרבית האשמה נופלת על אנשי ההגנה הציבורית, אמר סבלוס, אבל יש כאן גם אשמה תורמת לא קטנה של השופט ושל שופטים אחרים שדנו בפרשה כיוון שלא דאגו להחליף את צוות הסניגורים מוקדם יותר. "התוצאה הסופית היא שעבריין מין מורשע שתקף ילדים ייצא לחופשי", אמר סבלוס, "אני באמת חושש כי הוא שוב יבצע עבירות".
לאחותו הצעירה של ואסקז, אנה פדריקו, מצבו של אחיה מהווה דוגמה לחוסר השוויוניות של המערכת. "אם היה ממונה לו עורך דין אמיתי בבית המשפט", אמרה, "ספק אם משפטו היה נדחה פעם אחר פעם. הוא שילם כבר את חובו. זה לא הוגן, המערכת לא הייתה הוגנת". ואסקז, אמור להיות משוחרר בשביעי בפברואר. הסיבה לדחייה, אמר ביאנקו, היא כדי לתת לבית החולים זמן מספיק לטפל בשחרור ולתובעים, מספיק זמן להחליט האם בכוונתם לערער על ההחלטה.
מארק בראנדט, הסניגור הנוכחי של ואסקז, אמר כי הוא שבע רצון מהחלטת השופט, וכינה אותה "אמיצה" ו"הגיונית ביותר". עורך הדין אמר כי ואסקז, אשר השתתף בדיון באמצעות מצלמה מחדרו בית החולים "מאושר מאד להתאחד עם משפחתו". בהתאם לפסיקת השופט, לוואסקז – אשר נולד וגדל בלוס אנג'לס– "יכולות אינטלקטואליות מוגבלות". הוא נעצר בשנת 1994 לאחר שמספר ילדים ממשפחה אחת סיפרו למשטרה כי בן ה-21 הציע להם ממתקים אם יראו לו את אבריהם. לפי הפרוטוקולים של בית המשפט, העידו הילדים כי ואסקז ביצע מין אורלי בלפחות 3 מהם.
לפי הפרוטוקולים, במהלך החקירה, ואסקז הודה כי הוא חשף את עצמו בפני ילדים ואף ראה את אברי המין שלהם. לטענתו, הכל התנהל מרצונם. ואסקז אמר אז כי הוא בעצמו עבר התעללות מינית ע"י שכנו. "אני יודע כי פישלתי", אמר לקצין המבחן לאחר מאסרו. "כל מה שאני מבקש עכשיו הוא סיכוי נוסף". שנה מאוחר יותר הוא הודה בארבעה מקרים של התעללות בילדים ונידון ל-12 שנים בכלא ממשלתי.
בעת שוואסקז ריצה את עונשו בבית הכלא, מחאה ציבורית לגבי עונשי מאסר קצרים יחסית לעברייני מין בעבר הובילה לחקיקת חוק המאפשר למדינה לכלוא עבריינים בבתי חולים למטרות טיפול. בהתאם לתקנת "עבריין המין", על התובעים היה להציג בבית המשפט כי עבריין המין סבל מהפרעה נפשית אשר עלולה להביא אותו לביצוע אותה עבירה שנית.
בהתאם לכך, לפני שחרורו של ואסקז מהכלא בשנת 2000, משרד התובע המחוזי של לוס אנג'לס הגיש לבית המשפט בקשה להעבירו לכליאה בבית חולים. באותו זמן, ניתן היה לכלוא את העבריינים לתקופה של לא יותר משתי שנים אבל ציבור המצביעים אישר תקנה המאריכה את תקופת הכליאה ללא תאריך סיום. בהמשך, סחבת משפטים וקיצוץ בעורכי דין בתחום עבירות המין מטעם הסניגוריה, הביאו לשורה של מחדלים שתוצאותיהם ברורות- בעוד כשבועיים, עבריין מין מורשע ייצא לחופשי כאשר על פי גורמים מוסמכים, מסוכנתו לא פחתה.
