הזמרת נורית גלרון נחשבת כבר ארבעה עשורים לאחת הזמרות המצליחות והאהובות בישראל. היא הביאה לנו להיטים בלתי נשכחים, שעדיין פופולאריים מאוד גם עשרות שנים לאחר שהוציאה אותם, כמו למשל: "יש לי סימפטיה", "עצוב למות באמצע תמוז", "שלכת", "כמעט", ו"כי האדם עץ השדה". האחרון אמנם לא היה מקורי שלה, אך הפך ללהיט בביצועה ולשיר המושמע בערבי זיכרון רבים. אלבומה: "משהו בלבבה", היה לאלבומה הנמכר ביותר ונחשב גם לאחד מאלבומיה האהובים. שירים רבים מתוכו הפכו ללהיטים גדולים בהם: "נפרדנו כך", "אתה הרי יודע", "שיר אהבה" ו"זה הגשם".
לכבוד הגעתה לעיר להופעה הערב בגינדי אודיטוריום באוניברסיטה היהודית , תפסתי אותה לראיון טלפוני. גלרון, המזוהה עם התלתלים הארוכים והעליזים, נראת צעירה מ-66 שנותיה. את התלתלים והקול היא ירשה מאמה, לאה סיטין, שהיתה אף היא זמרת, אך פרשה מהבמה לאחר שנישאה והביאה את בנותיה לעולם. אביה שהיה קופאי, כך סיפרה פעם, לא רצה שאשתו תהיה זמרת ולמרבה הצער, היא מעולם לא זכתה לראות את בתה מופיעה על במות מאחר ונפטרה ממחלת הסרטן שתקפה אותה. "אבי זכה לראות אותי מופיעה והיה גאה מאוד. הוא היה בהלם כשהבאתי את הצ'ק הראשון שלי מהופעה וראה שעשיתי יותר בהופעה אחת מאשר מה שהרוויח בחודש שלם של עבודה", סיפרה באותו ראיון.
גלרון התחילה את הקריירה המקצועית שלה בשנות ה-70 המוקדמות כששירתה בצוות הווי גולן. היא ביצעה את הסולו הראשון שלה "הלוך וחטוף" ולאחר השיחרור החלה להופיע במועדונים קטנים. זה היה הסיפתח לקריירה ארוכה ומצליחה שכללה גם שיתופי פעולה עם טובי הזמרים והכותבים בארץ. היא הופיעה עם יהודית רביץ, הקליטה עם יוסי בנאי ושיתפה פעולה עם ארקדי דוכין. בשיר: "אחרינו המבול" שכתבה גלרון והלחין דוכין, הביעה גלרון לראשונה את דעותיה הפוליטיות חברתיות על אדישות תושבי ישראל לנוכח האינתיפאדה שהתחוללה באותה עת בשטחים. בשיר מופיעה השורה: "אל תספר לי על ילדה שאיבדה את עינה", המבוססת על הודא מסעוד בת השנה, ממחנה הפליטים ג'אבליה שאיבדה עין מכדור גומי שנורה בשגגה ככל הנראה, על ידי חייל ישראלי. השיר נפסל לשידור בגלי צה"ל (אך הגיע למצעדי הפזמונים) מה שחולל סערה ודיון על חופש הביטוי.
גלרון נשואה קרוב ל-35 שנים לשדרן הרדיו ומגיש הטלוויזיה רפי רשף. לבני הזוג שלושה ילדים ושני נכדים, תאומים בני קרוב לשנתיים. בביקור הנוכחי בארה"ב, היא תנצל את ההזדמנות לבקר את הבן והנכדים המתגוררים בניו יורק.
יצא לך להופיע בעבר בלוס אנג'לס?
"לפני המון שנים, השתתפתי בערב שנקרא: "שרתי לך ארצי" היינו יומיים אבל אני לא זוכרת מזה כלום. היינו קבוצה. דן אלמגור היה המנחה ואני ודני ליטני עשינו סיבוב הופעות ועברנו גם בלוס אנג'לס".
יש הבדל בין הופעה בפני קהל ישראלי בארץ לבין הקהל בחו"ל?
'מבחינתי אני מודעת לזה שיש הבדל כי אני מביאה איזשהו ערך מוסף בנוכחות שלי, ערך של בית, של שייכות, של משהו שהוא רק שלנו שהוא ביתי ומשפחתי. והקהל עצמו יותר צמא ומתגעגע, יותר מקשיב וסובלני. זאת חוויה אחרת".
זו הרגשה נעימה בטח לדעת שהישראלים מחוץ למדינה עדיין זוכרים ואוהבים את המוסיקה שלך
"זאת בהחלט בהחלט חוויה מאוד נעימה, אני מרגישה שאני חלק מהחיים שלהם, מהילדות שלהם והשייכות שלהם".
בהופעה בלוס אנג'לס תופיעי עם השירים הוותיקים או החדשים יותר שלך?
"במרביתו אלו יהיו שירים מהרפרטואר הישן שלי ואולי אחד או שניים מהשנה האחרונה".
ממה את נהנת הכי הרבה, מההקלטות או מההופעות על הבמה?
"את לא תאמיני אבל אני נהנת דווקא מתהליך החיפוש אחר השיר. כשאת עושה דיסק זה לא שיר אחד אלא כמה ואת יוצרת איזו אמירה בין השירים שאת בוחרת. אני פחות אוהבת את האולפן אבל יותר אוהבת את המגע עם הקהל, אני מאוד אוהבת להופיע".
יוצא לך להופיע הרבה בארץ?
"היתה לי שנה מאוד פוריה, יותר משנה, אני כבר בשלוש שנים האחרונות בעשיה מאוד מבורכת, מאוד מקווה שזה הזמן להתחיל לחשוב על האלבום הבא. כשאחזור מהסיבוב בארה"ב אולי אחזור אחרת, אולי אני אשתנה".
כל נסיעה כזאת משפיעה ונותנות השראה
"נכון מאוד".
הוצאת הרבה אלבומים במהלך הקריירה שלך, אבל היתה תקופה של חמש שנים בהן לא הוצאת אף שיר חדש. נהנת מהאתנחתא הזאת בקריירה?
"תראי, זאת הדינמיקה של החיים. זה לא שאני מחליטה לא לעשות כלום. דבר גורר דבר. יש תקופות של דגירה. החמש השנים האלו היו לפני כ-15 שנה, בהן הפסקתי להוציא שירים חדשים אבל לא הפסקתי לשיר, המשכתי תמיד להופיע. זאת היתה תקופה טובה כי החיפוש הוא חלק נורא חשוב בלהוציא דיסק ואם יש חמש שנים כאלו של חיפוש שאתה לא מגבש לעצמך אמירה מסויימת, אז כנראה שזה הקצב שלך. יש דינמיקות של חיים וזה לא קשור דווקא לאמנים ויצירה, זה יכול לקרות לאדם בכל מקצוע וכל שטח בו את נוגעת. יש תקופות בהן את נותנת לעצמך נשימה יותר ארוכה".
האם את חושבת שהיום יותר קשה להצליח כזמרים מאשר בעבר או ההפך?
"אני חושבת שיותר קשה להצליח כי יש כל כך הרבה תחרות. הטכנולוגיה של היום היא כזאת שמאפשרת לך לעשות תקליט בחדר השני בבית, לעשות אולפן קטן ולהקליט ברמות מעולות, פעם היינו צריכים להזמין מקום באולפנים ואילו היום זה כל כך נגיש ואפשרי. אז בגלל זה יש כל כך הרבה תחרות. יש כל כך הרבה תחרות וערוצים שונים".
מה דעתך על תחרויות הזמרים הטלוויזיוניות דוגמת ה- Voice וכוכב נולד?
"אני לא אוהבת את התוכניות האלו. אני חושבת שהן מקלקלות את עצם עניין המוסיקה כי זה משהו שמקלקל למתחרים עצמם וזה בעייתי, כי אמן וזמר צריך לעשות דרך. הוא חייב למצוא את הקול שלו את הזהות שלו, את האמירה שלו וזה לוקח זמן, לא יכול לקרות מיום שני ליום שני, זה לוקח זמן וזה תהליך ואת התהליך הזה אי אפשר לקצר. אני לא בעד זה. היתה לי בדיוק שיחה עם אמא של מישהי שהופיעה בכוכב נולד ונעלמה לאחר הופעתה בטלוויזיה. זה מאוד מאוד קשה. להצליח להיות זמר בארץ, לאו דווקא בארץ אלא בכלל, תלוי בכל כך הרבה גורמים שהכישרון אינו מספיק. צריך בעיקר מזל, עיתוי, חומר נכון, שירים טובים".
אז אם יציעו לך לשמש כשופט בתחרות כזאת תסרבי?
"אני אסרב בהחלט."
עם מי את מתייעצת לגבי שירים שאת מכניסה לאלבום?
"אני משמיעה כמובן לבעלי, למנהלים שלי. אבל בסוף אני מחליטה אם לכלול או לא לכלול אותם באלבום".
האם זה עדיין מרגש לנסוע ברכב ולשמוע את עצמך שרה?
"בטח. ועוד איך".
מתי זה קרה בפעם האחרונה?
"דווקא היום בבוקר. הם השמיעו את השיר המטורף של הארץ".
הצטרפת לעצמך שרה ברדיו?
"לא, השתגעת?" היא צוחקת, "זה באמת נורא נחמד ששירים שהקלטת לפני 40 שנה הם עדיין רלוונטים והקהל מבקש אותם, זה כיף. אני מרגישה שעשיתי דברים נכונים וכיף לדעת שעשית דברים נכונים בחיים".
את חושבת שאמנים צריכים להביע את הדעות הפוליטיות שלהם בשיריהם כפי שעשית בשיר "אחרינו המבול"?
"אני לא שרה שירים פוליטיים. גם השיר הזה שאת מדברת עליו, לא היה פוליטי, אבל בארץ מכניסים דברים למסגרות פוליטיות בלי שאתה בכלל מתכוון. אני כתבתי שיר חברתי, על העיר תל אביב שכולה בתוך עצמה ולא רואה מה קורה מסביבה ואנשים ראו את זה כמשהו פוליטי ואני בכלל התכוונתי לקטע חברתי. אני לא מתנצלת או משהו, אבל יצא שאני לא כותבת שירים פוליטיים".
בכוונה תחילה כי את חוששת שלא יקבלו את דעותיך?
"אני כותבת דברים יותר אישיים, יותר מהחיים שלי האישיים ולא החברתיים. יש לי כל מיני שירים גם כאלו שלא אני כתבתי, בכל שיר תמצאי משהו. בשיר של נתן זך ויש לי הרבה משיריו, יש הרבה פילוסופיה, הרבה עומק על החיים, אני לא מגדירה את זה כפוליטי או משהו כזה. אני חושבת, אני לא משוויצה אבל אני חושבת שמבחינת טקסטים של שירים יש הרבה עומק בדברים. אני לא מדברת על שירים שאני כתבתי כי אני לא כותבת הרבה. בבחירה שלי חשוב שהטקסט יהיה עם איזשהו מסר, אנושי, של חיים, של חברה, של בני אדם".
האם את מרגישה שהמוסיקה שלך השתנתה במרוצת השנים ואיך?
"ברור שהשתנה כי כולנו משתנים וגם המוסיקה הישראלית משתנה. אנו חיים עם אופנות ועם התקדמות טכנולוגית ותרבותית והשפעות של העולם, ובעיקר בשנים האחרונות, עם האינטרנט והנגישות, הרבה יותר קל למוסיקה בעולם, אז כמובן שגם אני משתנה וגם הבחירות שלי משתנות ומה שגם קורה אתי על הבמה משתנה. אני לא מרגישה שאני תקועה כמו לפני 40 שנה".
