למרות שחלפו עשרה חודשים מאז נורה למוות דיוויד קול לאנג (33) בידי הרופא שטיפל בו, ד"ר אדווין זונג, אלמנתו עדיין לא יודעת מדוע בדיוק נהרג בעלה.
מדו"ח המשטרה עולה, כי לאנג נורה למוות ב-25 באפריל 2017, לאחר שתקף את ד"ר זונג, שטיפל בו בעבר, בעקבות התמכרותו לאופיואידים. זונג לא הואשם במותו של לאנג, לאחר שהרשויות קבעו שהוא פעל להגנה עצמית. דו"ח המשטרה הוא כל מה שנותר למשפחתו של לאנג על מנת ללמוד מה קרה בדיוק ברגעים האחרונים של חייו.
חמישים עמודים מלאים בעדויות מקציני משטרה, בראיונות עם עדים ובפרטים מזוויעים, אך ההסבר למוות חסר. אלמנתו של לאנג, מוניק, מספרת, כי עדיין אין לה מושג מדוע נהרג בעלה ואב ילדיה, יוצא הצבא, שנאבק בהתמכרות לאופיואידים. לדבריה, הוא נהרג על ידי רופא, שככל הידוע לה, הוא לא ביקר במשך תקופה של למעלה משנה. "לא הבנתי מדוע הוא היה שם ואני עדיין לא מבינה", אמרה.
בחודש אפריל של שנה שעברה לאנג צעק וקילל את זונג במשרדו, זינק על שולחנו וחבט בו שוב ושוב. מטופל אחר, שהמתין מחוץ לחדרו של הרופא, פתח את הדלת ונכנס לחדר, כששמע את הרופא צועק לעזרה. המטופל סיפר למשטרה שמצא את לאנג עומד מעל לרופא, שהיה על הרצפה בתנוחה עוברית, פניו מכוסות דם ו"פחד בעיניו".
המטופל צעק לעברו של לאנג, "היי" וכאשר לאנג הסתובב לעברו, הרופא פתח מגירת שולחן ולקח אקדח. הרופא ירה שלוש או ארבע פעמים. אחד הכדורים קרע את כלי הדם בצווארו של לאנג. הוא נפל החוצה דרך החלון, התמוטט במגרש החניה ומת.
הרשויות המקומיות הגיעו למסקנה, כי זונג פעל להגנה עצמית והוא לא הועמד לדין. הרופא דחה בקשה לראיון, ואמר כי הוא סבור שהוא היה יעד לשוד: "היה לי מזל שלא נהרגתי. טיפול בהתמכרות היא עבודה קשה מאוד. רופאים רבים לא מוכנים לעשות זאת".
הפרשה הטרגית מצביעה על תופעה מסוכנת, כשבחלקים רבים של ארצות הברית נרשמת מגמת עליה במספר האנשים המכורים לאופיואידים. מספר המכורים עולה על היכולת של הרופאים המוסמכים, המוכנים להעניק להם טיפול. התופעה באה לידי ביטוי במיוחד כשמדובר באנשי מקצוע, כגון ד"ר זונג, שרושמים למטופליהם תרופות כגון סובוקסון או סובוטקס, שתיהן גרסאות של בופרנורפין. התרופות נחשבות לכאלה המטפלות בהתמכרות בצורה אופטימלית, משום שהן מבטלות את הסימפטומים של תהליך הגמילה מאופיואידים, מבלי ליצור תחושה של "היי".
לאחרונה, הודיע מינהל התרופות והמזון האמריקני, כי בעקבות עשרות אלפי מקרים של אמריקאים שמתים ממנות יתר של אופיואידים מדי שנה, הוא פתוח להרחבת מספר התרופות הקיימות. זאת, על מנת להקל על תהליך הגמילה ולהפחית את הביקוש לסם. עם זאת, הגישה למרשמים בעייתית ויוצרת מחסור.
אחת הסיבות למחסור היא הצורך במתן הדרכה של שמונה שעות לרופאים הרושמים את התרופות ובהגשת בקשה למנהל הפדרלי של אכיפת חוקי התרופות. ישנם מעט רופאים שמוכנים לעמוד בכל הדרישות ולטפל במכורים.
חולים המכורים להרואין או לאופיואידים במרשםסובלים מתופעות לוואי קשות של גמילה: הזעה, רעידות וחרדה. לעתים קרובות הם נואשים לטיפול המבוסס על תרופות, אשר יגמול אותם או לפחות יפחית את הסימפטומים. עבור מטופלים שאינם אמידים, הזול יותר הוא העדיף. רופאים שמטפלים במכורים האלה, בין אם הם מונעים על ידי רווח או חמלה, עשויים להיות המומים מכמות העבודה ומהכאוס שהיא מביאה עמה. ברוב המקרים מדובר במספר מטופלים רב הרבה יותר מזה שהמרפאה שלהם יכולה לשרת.
חלק מהמרפאות, כגון זו של ד"ר זונג, מציעות מגוון שירותים בנוסף לטיפול בהתמכרות. המצב עלול להיות מסוכן, כאשר שמי שמטופלים באמצעות תרופות מרשם חזקות לכאב ומי שמנסים להיגמל מתרופות אלה, ממתינים יחד באותו חדר.
לפני מספר שנים, בוורמונט, החלוצה בטיפול באמצעות בופרנורפין , מספר מרפאות קטנות צמחו במהירות לכמות של 600 או 700 מטופלים, לדברי ד"ר ריצ'רד ראוסון, חוקר התמכרות מנוסה מאוניברסיטת ורמונט. הרופאים רשמו לעתים קרובות יותר מהמגבלה המאושרת שלהם, לא בדקו אם המטופלים משתמשים לרעה בסמים, ובעצם יצרו מכירות לא-חוקיות, אמר ראוסון.
באופן בלתי נמנע, יש מטופלים שחוזרים להשתמש בסם, חלקם כועסים אם הם לא מקבלים את מה שהם באו לקבל. ישנם לא מעט סיכונים בטיחותיים במרפאה כמו זו של ד"ר זונג, עם מעט עובדים, כסף מזומן ונטייה לעבוד לבד עד שעות מאוחרות. ד"ר זונג היה מודאג מספיק כדי לאחסן אקדח במגירת שולחנו.
תור ארוך, פגישות קצרות
בקליפורניה, הביקוש לבופרנורפיןגדל ככל שחלה צמיחה במספר המכורים לאופיואידים. בהמשך לכך בוצעו ושינויים בתכנית הסיוע הרפואי של המדינה, מדיקאל, שהקלה בהליך קבלת התרופה והנגישה אותה לאנשים בעלי הכנסה נמוכה. התכנית הורחבה תחת חוק טיפול רפואי בר השגה, על מנת לכסות יותר מבוגרים (3.8 מיליון) עוד סוגי טיפול תרופתי. בנוסף, החל מחודש יוני 2015, הרופאים לא נדרשו לקבל אישור מוקדם מתוכנית הסיוע הרפואיבכל פעם שהם רשמו בופרנורפין. בתוך שבעה חודשים זינקה כמות הדרישות לתרופה במאה אחוז.
ד"ר זונג, רופא אוסטאופת שהתמחה ברפואה פנימית בניו יורק, פתח את מרפאתו בבייקרספילד בשנת 2007. המרפאה נפתחה לצידה של תחנת ממכר של מריחואנה רפואית, והמתחם הפך למרכז לטיפולים בכאב, בהתמכרות ודיקור סיני. למרות שהכשרתו של ד"ר זונג לא כללה את התחומים האלה, בשנת 2010 הוא קיבל אישור מה-FDA לרשום בופרנורפין למטופליו. לד"ר זונג היה מוניטין של מחלק מרשמים זול ומהיר. זאת, מראיונות רבים עם מטופלים לשעבר, אנשי מקצוע לטיפול בסמים ועובדי בית מרקחת באזור. תורים ארוכים של מטופלים, עצבניים למראה, נמתחו מחדר ההמתנה אל מגרש החנייה, אל הרחוב ואל מגרש העפר שמעבר לכביש, אמרו חולים ושכנים.ההמתנה היתה ארוכה, אך הפגישה עם הרופא היתה קצרה, אמרו המטופלים. מחיר ביקור וקבלת התרופה נעו בין שמונים למאה דולר במזומן; זול יותר מבכל מקום אחר באזור.
הרשויות הפדרליות מוסרות, כי בופרנורפין היא תרופה שאמורה לשמש "חלק מתכנית טיפול מקיפה הכוללת ייעוץ והשתתפות בתוכניות תמיכה חברתיות".
במרחק כמה קילומטרים ממרפאתו של ד"ר זונג נמצא מרכז טיפול בשם איגיס, המפעיל מרפאות לטיפול באופיואידים בפיקוח הממשלה. מרפאות אלה דרשו, כי המטופל יתקבל לטיפול באופן רשמי, יעבור בדיקות שתן ויקבל ייעוץ לטיפול באופיואידים.
מנקודת מבטו של המטופל, למרפאה של איגיס היה חיסרון נוסף: היא עדיין לא אושרה לקבלת הסיוע של מדיקאל עבור בופרנורפין. לכן המחיר למטופלים נטולי כיסוי ביטוחי היה כ-700 דולר. למבוטחי מדיקאלשל ד"ר זונגהיה קל יותר: המרשמים הזולים שהונפקו כוסו בבתי מרקחת מקומיים.
לא אותו אדם
משפחתו של לאנג מפקפקת בכך שהוא ניסה לשדוד את ד"ר זונג. לאנג ומוניק נפגשו כשהיא עדיין למדה בתיכון והוא היה בן 19. הם התחתנו במהרה והוא נשלח לעיראק. לאחר מכן שירת בשני מבצעים נוספים בעיראק ובאפגניסטן. הוא כמעט נהרג בשני פיצוצים במהלך שירותו הצבאי. כשחזר הביתה אל אשתו ובתו התינוקת, הוא "הוא לא היה אותו אדם", סיפרה מוניק.
בשנת 2009, אחרי שגילתה מוניק שכסף נעלם מחשבון הבנק של הזוג, בעלה התוודה, כי הוא מכור לאופיואידים. מכאן ואילך, זו היה רכבת הרים של גלולות, הרואין ושיקום. משפחתו של לאנג סיפרה, כי הוא סבל מכאבים מתמידים, פיזיים ונפשיים. היתה לו פגיעה קשה בגב. הוא צרח בשנתו. הוא נהג לכתוב בסתר מכתבי התאבדות לאשתו ולילדיו.
ביום שלאחר הירי, אמר ד"ר זונג לכתבים שהוא לא זוכר שפגש את לאנג קודם לאירוע. משפחתו של לאנג סיפרה למשטרה שהוא היה מגיע לביקור אצל ד"ר זונג מדי פעם בפעם, בין שנת 2012 לבין שנת 2015, וכי הוא קיבל ממנו מרשם לסבוקסון עבור התמכרות לאופיואידים.
בראיון, אמרה מוניק לאנג שהיא ליוותה את בעלה לפגישה במרפאה פעם אחת. היא לא אהבה את האווירה במקום ולא הבינה איך נטילת תרופה ללא שילוב של שירותים נוספים תעזור לבעלה. בחודש אפריל האחרון, המשפחה חשבה שלאנג כבר נגמל וכי הוא מקבל את התמיכה שהוא זקוק לה במרכז איגיס.
מרפאה נוספת מוצפת בפניות
ד"ר זונג אמר למשטרה שהוא ביצע משימה אחת אחרונה ביום האחרון בו עבד במרפאה. בזמן שלאנג גסס בחוץ, על האספלט במגרש החניה והניידות היו בדרכן למקום, הוא מחה את הדם מפניו המוכות והסכים לכתוב מרשם למטופל האחרון שהמתין במרפאה.
למרות שזונג, אשר שינה את שמו, ליון יארן, נשאר מורשה לעסוק ברפואה אוסטאופתית, הוא אמר, כי לא יפתח מחדש את המרפאה. עזיבתו השאירה את המכורים הנואשים במצב לא ברור כשהם נאלצים לקבל עזרה במקומות אחרים.
מנהל מרפאה אזורית במרכז איגיס, חבייר מורנו: "הוצפנו בפניות. קיבלנו מאה או מאתיים שיחות ממטופלים בפניקה שחששו לחזור לסם, שתוקף המרשם שלהם פג ולא ידעו מה לעשות". כעת, חודשים לאחר מותו של לאנג, מספרים שכנים, שהמטופלים עדיין מופיעים בדלת המרפאה הסגורה של ד"ר זונג, בתקווה למצוא את הרופא.
