שיירה של שש מכוניות של המשטרה העירונית של קייפטאון, דרום אפריקה, נעצרה בחזית בית בעיר. השוטרים זינקו מהמכוניות. ה"חשוד" – זרזיף מים שהותז מצינור, על פרח קטן ואדום. הדייר מוחמד אדהיקארי, התבונן בשוטרים בפליאה מהולה בבלבול, כשאלה סרקו את ביתו ותקעו לידיו קנס בסך 87 דולר ואחר כך נשאו בפניו "הרצאה" אודות הסכנה שבבזבוז מים וחשיבות החסכון בהם. השקיית שטחים אסורה בקייפ-טאון אלא רק בימי שלישי ושבת, למשך שעה אחת בלבד וגם זאת, רק אם שאבת את המים, לא חלילה מי ברז שוטפים. כשהשוטרים ביקרו בביתו של מפר החוק, זה אירע ביום שני בשבוע.
מתמודדים. תושבים בקייפ-טאון
אדהיקארי סיים לא מזמן להניח משטחי דשא ולשתול צמחי גינה. הוא לא היה ער דיו למגבלות הימים והשעות, הוא סיפר וציין כי בדרך כלל הוא משתמש בעיקר במי באר שבבעלותו ורוכש עוד 1.3 גלונים של מים בבקבוקים, לצרכי שתייה. "אינני חושב שאנשים מבזבזים מים. באמת שלא", אמר האיש, והוא כמעט צדק.
ממשלת קייפטאון הזהירה שמקורות המים יתייבשו ב-22 באפריל - יום האפס. רק 39% מתושבי העיר עמדו ביעדי החסכון במים. אבל מסתבר שקייפטאון הצליחה להחלץ ממצב אסוני, על ידי קיצוץ משמעותי בהיקף צריכת המים הפרטית הממוצעת, בכדי מחצית. ההישג הזה מעורר פליאה וסקרנות באזורים מוכי בצורת אחרים עולם, כולל קליפורניה.
משפחות בעלות הכנסה גבוהה בקייפטאון צמצמו את צריכת המים הממוצעת שלהם ב-80%, אומר מרטין ויסר מנהל יחידת מחקר מדיניות איכות הסביבה, באוניברסיטת קייפטאון. זאת, לעומת משפחות דלות אמצעים ובעלות הכנסות נמוכות, שצימצמו את צריכת המים המוצעת שלהן בכ-40% בלבד. לאחר שתושבי העיר הוזהרו להשתמש רק ב-13 גלון מים לאדם ליום, כל משק בית שחורג מהמגבלה הזו "זוכה" למתקן המגביל את צריכת המים המוצמד למערכת צנרת הבית בביתו, על ידי הרשויות.
החסכון רב המשמעות – בחצי כדור הארץ הדרומי הלוהט בקיץ – מציג בבושת פנים את צריכת המים היומית בקליפורניה, שחוותה בצורת קשה ביותר בקיץ 2016- 109 גלון לאדם. במהלך "בצורת המילניום" בין 1996 ל-2010 בבריסביין אוסטרליה, צריכת המים היומית לאדם צנחה מ-79 גלון ל-44 גלון בלבד. מרשים, אך לא מספיק טוב כמו קייפטאון.
קליפורניה, הכף המערבי של דרום אפריקה ודרום אוסטרליה הם אזורים פגיעים במיוחד לשינויי האקלים, משום שעם מזג אויר מזרח תיכוני אצלן, הן תלויות במי הפשרת שלגים או בלכידה יעילה של מי גשמים.
הבצורת שחווים הדרום אפריקאים היתה לא מוכרת בעוצמתה. "הבצורת חרגה מכל הגרפים של התחזיות והתכנון. היא קשה ביותר", אמר סגן ראש העיר קייפטאון יאן ניילסון. "אם בוחנים את כמות המשקעים במאה השנים מאז בודקים את נתוני המשקעים, טרם נראה יובש שכזה. מדענים באוניברסיטת קייפטאון אומרים, כי הסתברות לבצורת כזו היא אולי, אחת ל-400 שנה".
ההצלחה של קייפטאון במאבק בבזבוז המים והנחלת תודעת החסכון היא תוצאה של מאמץ עליון ורכישת הרגלים חדשים. כמו מקלחות זריזות ובאמצעות דלי. כל מים זמינים נשמרים בדליים לצורך הדחת אסלות שירותים. ויסר היה חלק מצוות של אוניברסיטת קייפטאון, שבחן דרכים לידע את האוכלוסייה ולרתום אותה למאבק. בין השאר נבחנו הודעות לתושבי העיר על הצורך החסכון במים. משפחות בעלות הכנסה גבוהה הגיבו באופן הטוב ביותר למסע השכנוע לחסוך במים, בעוד משפחות מעוטות הכנסה הגיבו בעיקר לתזכורות באשר לחסכון בהוצאות המים שלהם. מפה עירונית עשתה שימוש בנורות ירוקות, כדי לסמן משקי בית שעמדו ביעדי החסכון ומאידך, חשפו את אלה שלא עמדו בהם.
למרות המאמצים, משבר המים עדיין מאיים
"זה היה יוצא מהכלל. אנשים גאים במה שהם הצליחו להשיג. תפיסת העולם השתנתה. אנשים נדהמו בעצמם מהיכולת שלהם להביא לשינוי ומהגילוי שהם יכולים לחיות חיים נוחים מאוד עם כמויות מים פחותות בהרבה, מבלי שאיכות חייהם תושפע מאוד", אמר ויסר.
גם אכיפת החוק היא אמצעי יעיל. לאחר שהשוטרים נשאו הרצאה בפני אדהיקארי, נסעה השיירה לדרכה, וסרקה מועדוני קריקט, אתרי מבנים, מתקני שטיפת מכוניות ומוכרי בקבוקי מים.
"ההוראות החדשות המגבילות צריכת מים הן נוקשות", אמר וויין דייסון, המפקח הראשי לאכיפת החוק בקייפטאון. הצוות שלו איתר ועצר אנשים שהיטו מי מעיינות בהרים אל השטחים שלהם, שטיפת כלי רכב מסחריים עם זרנוקי מים מברזים של מכבי האש, או עסקים לא חוקיים לשטיפת מכוניות בשכונות העניות של קייפטאון.
גם לפני הבצורת הקשה, הצליחה העיר לטפל באובדן מים ממערכת הצנורות העירונית לכ-15% בלבד בהשוואה ל-37% אובדן ברמה הארצית. "אם לא היינו עושים זאת, כעת כבר לא היו לנו מים", אמר ניילסון. כאשר כמות המים בששת הסכרים שאגרו מים עבור העיר, התדלדלה, דאגו פרנסי העיר להוריד את הלחץ בצינורות, כדי לצמצם את הצריכה.
קייפטאון שהיא הספק המרכזי של היינות, הירקות והפירות של כל המדינה, היא גם אתר תיירותי חשוב. בתי המלון בעיר מעודדים את האורחים לעשות מקלחות קצרות ככל שניתן ולהדיח את מי האסלה "רק כשזה ממש חיוני".
חדרי שירותים בשדות התעופה מציעים מחטאי ידים, במקום מי ברז. יש איסור חמור להשתמש במי ברז בחוץ. בנאים באתרי בנייה משתמשים במים מקידוחים או במים ממוחזרים, ליצור מלט. כמה מסעדות הוציאו מהתפריט הגשת פסטה וירקות מאודים, בעוד אחרות המירו את מפות הבד הטעונות כביסה, במפות ומפיות מנייר. אחרות משתמשות במי קרח שהופשרו, כדי לשטוף את הרצפה.
בכוונת העיר להזרים מים אם יהיו כאלה כתוצאה מסערות בחזרה לתוך האדמה, כדי למלא מחדש את המאגרים התת-קרקעיים. "כל אחד רוצה להיות גיבור על במשבר המים", אומרת כריסטין קולבין, מומחית למים בקרן העולמית למען הטבע, שמושבה בקייפטאון, "אבל ההצלחה איננה תוצאה של גיבור על כזה או אחר. זו תוצאה של תפעול החקלאות באופן שונה. זו תוצאה של מהנדסים בעיר המתקנים נזילות ודליפות ומורידים את הלחץ בצנרת ובעיקר הרצון הטוב והמוכנות של 4 מיליון תושבי קייפטאון, שרוצים לתרום את חלקם במאבק".
המשבר הוליד רעיונות רבים, הנעים בין יומרניים לדימיוניים – כמו יבוא מים במיכליות ימיות מנהר קונגו או גרירת קרחון מהאוקינוס הדרומי."זה לא דימיוני כמו שזה נשמע", אומר פיטר ג'ונסטון חוקר של שינויי האקלים באוניברסיטת קייפטאון, על רעיון גרירת הקרחון. אלא שישנם פתרונות זולים יותר וקרובים יותר הביתה.
מים אינם פריווילגיה. תושבים בקייפ-טאון מוחים
"הדבר המיידי ביותר, שהוא בבחינת פיל בחדר, היא העובדה שאנחנו משתמשים במים נקיים וזכים להדחת אסלות שירותים", אמר ג'ונסטון. "כעת אנחנו משתמשים במים האפורים שלנו מהמקלחת לתוך דליים, כדי להשתמש בהם בשירותים. תארו לכם שזה היה אוטמטי ולא ידני, אבל זה מחייב תכנון ובנייה מחדש".
כשהלכה הבצורת בקייפטאון והחמירה, איש העסקים טוני סוארס הקים באוקטובר מכבסה מסחרית, תוך שהוא משמש במים תת קרקעיים לא נקיים. מכבסת הכוכב הירוק, היא המכבסה המסחרית היחידה באפריקה, שנמצאת מחוץ למערכת המים. מי התהום בהם הוא משתמש אינם טובים לרחצה, צבעם אדמדם-חום והם מזוהמים בחיידקי צואת אדם ובעלי חיים. "אנחנו משתמשים במי שירותים, מטהרים אותם לרמת מי שתייה ומשתמשים בהם כדי לעשות כביסה. עלות המים שלי היא לא אפס, אבל מדובר במים שאינם באים על חשבון מי השתייה המוקצים לאנשים", הוא אומר. סוארס שואב רק 2% ממה שהוא נזקק לו ממי התהום, משום שהוא מטהר את המים האפורים שלו. הוא ייבא מכונות כביסה מסחריות מאיטליה, שעושות שימוש ב-50% פחות מים ו-30% פחות חשמל מהמכונות הרגילות. הוא מעסיק רק מובטלים. הלקוחות שלו הם בעיקר כאלה שיש להם מודעות גבוהה לחסכון במים, כולל מלונות יוקרה, חדרי התעמלות וספורט והאקדמיה לאימונים של המשטרה. בתחילת הדרך הוא האמין שיראה את החזר ההשקעה על העסק שהקים בתוך כ-7 שנים. אבל עכשיו כבר לא, "אני חושב שנקבל את ההחזר על ההשקעה בתוך 18 חודשים".
לדברי ג'ונסטון, רוב הערכות המדענים מזהירות מפני אקלים חם ויבש יותר בקייפטאון בעשורים הבאים, מה שיאלץ את העיר לא רק לפעול לחסכון במים, אלא לנסות ולמצוא אלטרנטיבות אחרות לאספקת מים. קייפטאון נמנעה מלחזור על הטעות שנעשתה באוסטרליה במהלך "בצורת המילניום", כשערים בזבזו מיליארדים על מתקני התפלת מים, שבלעו תקציבי ענק, עד שהגשם הופיע.
הרשויות בעיר בונות שלושה מתקנים זמניים ולא גדולים להתפלת מי ים, אבל היעד העיקרי במציאת פתרון לאספקת מים הוא ביצוע מאות קידוחים למציאת מי תהום. הסכנה: ניצול יתר של מי התהום, כפי שקרה בקליפורניה. "רבים מבצעים קידוחים למציאת מי תהום, אבל איננו יודעים למעשה כמה מים הם מוציאים החוצה וכמה קידוחים ישנם באמת, משום שהדבר נעשה ללא פיקוח ורישום", אמר ג'ונסטון.
קליפורניה אישרה חקיקה ב-2014, כדי למנוע קידוחים פראיים ושימוש לא מבוקר של מי תהום. באזורים שבהם המצב עלול להיות חמור, חייבות הרשויות לנקוט צעדים עד 2020 וליישם תכניות, שיאפשרו להן לשלוט ולפקח על משק המים התת קרקעי.
קולבין מצידה טוענת, שהמערכת כולה צריכה להיות מגובשת יותר באשר לניתוח מימצאי הקידוחים והטיפול במקורות מים, בעיקר מההיבט של שמירה על איכות הסביבה. "עלינו להיות אמיצים ולשנות תכניות, אם נגלה שמופעלות כאלה שיש בהן סכנה מהותית לסביבה".
מים ממוחזרים, כולל מים מטוהרים, הם מקור זול נוסף, לעומת מים מותפלים, אך ממשלות רבות מהססות לנקוט בשיטות הללו. מים מטוהרים משמשים כמי שתייה בסינגפור ונמיביה, אבל יהיו קשה למכור את הרעיון הזה. "יש סבירות שהרעיון יעורר גועל אצל חלק מהאנשים ולכן תהיה התנגדות לכך", אמר ג'ונסטון, הסבור ששינוי התפיסה של הציבור באשר למים מטוהרים יכול להיות הסיכוי האמיתי של הישרדות האזור. קייפ-טאון לא יכולה להרשות לעצמה להתייחס לכך "כאל משהו מלוכלך שיש לסלק אותו." הוא אמר. "זה מלוכלך, אבל אפשר לנקות את זה".
בינתיים תושבי קייפ-טאון ממתינים בעצבנות לסתיו ולחורף הבאים. אם גשם לא יגיע, יום האפס עלול להופיע בקייפטאון עוד השנה, למרות הכל. "חוסר הודאות נשאר: האם אנחנו בשנה השלישית של בצורת שלוש השנים?" שאלה קולבין, "או האם אנחנו בשנה השלישית, מתוך ארבע או חמש שנות בצורת?"
