כאב ראש גרעיני: הממשלה לא ממש יודעת מה לעשות עם פצצות האטום הישנות

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

לא נראה שיש פיתרון באופק לכל הפלוטוניום. אילוסטרציה

למרות שינם הרבה נהלים לשמירה על הבטיחות, טעות אחת עלולה לגרום לאסון.

במתקני מחלקת האנרגיה ברחבי ארה"ב, ישנם 54 טונות של פלוטוניום עודף. פנטקס, המתקן ליד אמרילו, מחזיק בכל כך הרבה פלוטוניום שהוא עובר את 20 אלף הליבות שהתקנות מאפשרות לו להחזיק באחסון הזמני. יש להם מספיק ליבות לפיצוצים גרעיניים בעוצמת אלפי מגטון. ועוד ליבות מתווספות מדי יום.

הפירוק העדין והמסובך של ראשי נפץ גרעיניים בפנטקס, אמנם זוכה למעט חשיפה, אך גדל בקצב גובר כדי לעמוד ביעד של 1,550 ראשים אותם ארצות-הברית מורשית להחזיק לפי הסכם עם רוסיה משנת 2010. ארצות-הברית רוצה לפרק ראשי נפץ ישנים כדי להחליפם בדגמים חדשים וקטלניים יותר. רוסיה, מצדה, בונה נשקים חדשים וקטלניים גם כן.

לארצות-הברית יש כמות גדולה של פלוטוניום קטלני, שטרוריסטים היו שמחים להשיג. תחת הסכם אחר, וושינגטון ומוסקבה חייבות לעבד 34 טונות פלוטוניום כך שלא יוכל לשמש לנשק. המטרה כפולה: להרחיק אותו מידיהם של הרעים, ולמנוע מהמדינות להשתמש בו בנשקים פעם נוספת. הכמות של שתי המדינות מספיקה לייצור 17 אלף טילים גרעיניים. אבל לארצות-הברית אין תכנית קבועה לעיבוד החלק שלה.

הפלוטוניום מחייב אחסון כך שלא יהיה נגיש לעולם מכיוון שזמן מחצית החיים הרדיואקטיבי של החומר הוא 24 אלף שנים.

"מצב הרבה יותר מסוכן מאשר במלחמה הקרה"

אדווין ליימן, פיזיקאי באיגוד המדענים המודאגים, ארגון פעילי מדע המבוסס בוושינגטון, אומר כי מציאת פתרון לבעיית אחסון הפלוטוניום היא חיונית ודחופה. הוא אומר כי בעולם המודרני, מרובה הטרוריסטים, מתחים בינלאומיים ומדינות לא-גרעיניות אשר חושקות בפצצה, החשש הוא שמתכת זו תחזור לשימוש. וויליאם פוטר, מנהל מרכז ג'יימס מרטין ללימודי פיזור גרעיני במכון מידלבורי ללימודים בינלאומיים, אמר: "אנחנו במצב מסוכן יותר היום מאשר במלחמה הקרה." זאת, על אף נתונים סטטיסטיים עקביים המראים כי העידן המודרני הוא השקט ושוחר השלום ביותר בהיסטוריה האנושית.

החשש הוא שהמתכות המסוכנות יחזרו לשימוש. אדווין ליימן

וושינגטון לא החלה בצעדים הנדרשים להשגת מקום אחסון נוסף לקבירת פלוטוניום בעומק 2,000 רגל מתחת לאדמה - העומק שנחשב בטוח. רוב הפלוטוניום האמריקני מאוחסן כרגע במבנה במחנה סוואנה ריבר בסאות' קרוליינה, השייך למשרד האנרגיה, כמו פנטקס. בסוואנה ריבר עמד פעם כור גרעיני. מתנגדים מקומיים של האחסון, דוגמת תום קלמנטס - מנהל SRS ווטש - טוענים כי המתקן מעולם לא עוצב לאחסון פלוטוניום ואומרים כי יש סיכון לדליפה ותאונות שבהן כמויות עצומות של רדיואקטיביות ישוחררו.

למחלקת האנרגיה יש מבנה אחסון תת-קרקעי נסיוני קטן בניו-מקסיקו. המחלקה שולטת בחומרים הרדיואקטיביים-פלוטוניום, אורניום וטריטיום - המשמשים בנשקים הגרעיניים של ארצות הברית, ובכורים של נושאות מטוסים וצוללות מונעות גרעינית. בדיון בסנאט ביוני 2017, מזכיר האנרגיה ריק פרי אמר כי מחלקת האנרגיה נמצאת בשיחות עם ניו-מקסיקו להגדלת האתר. קבוצות פעילי סביבה התנגדו נחרצות להתרחבות.

תחת הסכם עם רוסיה, ארצות-הברית אמורה להמיר 34 טונות פלוטוניום לדלק עבור כורים אזרחיים המייצרים חשמל. הדלק ידוע בתור "מוקס"- דלק תחמוצת מעורב. פלוטוניום ואורניום מעובדים לרכיבים כימיים הנקראים תחמוצות, ומעורבבים עם מוטות דלק עבור כורים לייצור חשמל. את שתי המתכות הופכים לתחמוצת מכיוון שאלו אינן גורמות לפיצוצים גרעיניים. אבל המאמץ של ארצות-הברית נתקל בעיכובים חמורים ועלויות גבוהות.

השיטה האלטרנטיבית ידועה בתור מהילה-וזריקה. היא כוללת שילוב פלוטוניום עם חומר שאינו מגיב ועטיפתו במעטפת. אולם נאמר כי המעטפות עמידות ל-50 שנה בלבד לפני שיחלו לדלוף, ולכן יצטרכו להיקבר לתמיד עמוק מתחת לאדמה.

מיקס של בעיות מוקס

הנשיא דונלד טראמפ תמך בשאיפות של משרד האנרגיה לחסל את מיזם המוקס בגלל העלויות הגבוהות והעיכובים. המחלקה, החל מימי ממשל אובמה, התעניינה בסגירתו מאותן סיבות, אך הקונגרס סירב לבקשתה. אולם התקציב הפדרלי שנקבע בפברואר מחיל אמצעים לסיום המיזם, אם בדיקה תראה כי שיטת המהילה זולה ב-50% לפחות משיטת המוקס.

מנהל בטיחות הגרעין הלאומי, האגף במחלקת האנרגיה שמשגיח על אתרים וחומרים גרעיניים, מעדיפה שינוי לשיטת המהילה. בעדות חדשה מול ועדת בית הנבחרים, ליסה גורדון-הגרטי, המנהלת הטרייה של ה-NNSA, אמרה כי השיטה "תעלה מיליארדים פחות" מאשר מפעל המוקס המתחרה.

רוצה לחסל את מיזם המוקס. הנשיא טראמפ

פלוטוניום הוא חומר גרעיני רב שימושי. טרוריסטים זקוקים לפחות מ-5 קילוגרמים בלבד כדי להכין פצצה, אמר לימן.

הרדיו-אקטיביות הנמוכה בדרך כלל של פלוטוניום הופכת אותו לבטוח בשביל טרוריסטים או גנבים אחרים להעביר עם סיכון נמוך לפציעת קרינה. הוא אינו מתגלה ברוב החיישנים. הוא מקרין חלקיקי אלפא, גדולים יחסית במדד האטומי, משמע שזכוכית מבחנה דקה, צידה של מזוודה, ואפילו אוויר או עור עוצרים אותם. הסכנה מטיפול בכמויות קטנות הוא שאיפת אבק פלוטוניום. במקרה כזה, האבק מתפשט מהריאות לכל הגוף, וגורם לסוגים רבים של סרטן.

לממשל הפדרלי אין פתרון כיום להפטרות מכלל הפלוטוניום לצמיתות. המאמץ להפוך את החומר ללא שמיש בנשק התגלגל לכשלון יקר לפי המחלקה לאנרגיה והבית הלבן. מיזם מוקס באתר סוואנה ריבר הוחזק בהחייאה מתמשכת בידי הקונגרס הודות להשפעת הסנטור מסאות' קרולינה לינדזי גרהם ומחוקקים אחרים. מתקן המוקס מעסיק 2000 אנשים באזור הבחירה של גרהם.

גרהם ותומכיו בקונגרס אומרים כי מוקס היא הדרך הטובה ביותר לשמור על פלוטוניום הרחק מהישג ידם של טרוריסטים. בנוסף הם מציינים כי ההסכם עם רוסיה דורש מארצות-הברית להשתמש במוקס כשיטת הסליקה.

דוברתה של גרהם סירבה להגיב בשמו אבל שלחה קישור לסרטון ביוטיוב של ישיבת הסנאט מחודש מרץ. בישיבה אמר גרהם לגבי צעדים שנלקחו להגבלת העבודה במיזם מוקס: "מה שאני חושב שעשינו זה שעצרנו את תכנית הפירוז הגרעיני הגדולה בעולם, ואני הולך לנסות ולתקן את זה."

שאריות הפלוטוניום של היום הן בחלקן הגדול מורשת המלחמה הקרה. הכמויות היום נראות הזויות. עד 1967 הארסנל הגרעיני של ארה"ב הגיע לשיאו, עם 37 אלף ראשי נפץ. עבור ברית-המועצות השיא הגיע בשנות ה-70, עם כ-45 אלף. הכמויות האלה מספיקות לחיסול החיים על פני כדור-הארץ מספר אלפי פעמים.

"אף אחד לא חשב שהמלחמה הקרה תסתיים"

דניאל אלסברג, המוכר בעקבות הדלפת מסמכי הפנטגון על מלחמת ווייטנאם ב-1971, היה יועץ לחיל האוויר והבית הלבן בנושאי מדיניות גרעינית בשנות ה-60 המוקדמות. לאחרונה פרסם ספר המפרט ומבקר את הדיונים וההחלטות על מדיניות גרעינית מעידן זה. בראיון טלפוני, הוא אמר כי סילוקם של כלי הנשק לא נשקל בזמנו.

"אני לא חושב שמישהו הקדיש רגע אחד של מחשבה על זה," אמר אלסברג. "אף אחד לא חשב שהמלחמה הקרה תסתיים."

סילוק כלי הנשק לא נשקל בימי המלחמה הקרה. דניאל אלסברג

הסכמים שצמצמו דרמטית את מאגרי הנשק של ארה"ב ורוסיה נחתמו זמן קצר לאחר נפילת ברית המועצות. באותו זמן, גודל הבעיה - טיפול הפלוטוניום העודף - התבהר לשתי המדינות.

מדענים הציעו רעיונות, שכמעט כולם כללו הפיכת הפלוטוניום למסוכן במיוחד להעברה בידי עבריינים, וקבירתו עמוק מתחת לאדמה.

במקום זאת, תחת הסכם משנת 2000, ארצות הברית הסכימה להפוך את 34 הטונות של הפלוטוניום לדלק תחמוצת מעורב, שאינו שמיש בפצצות. רוסיה הסכימה להשמיד את אותה כמות באמצעות כור מסוג מיוחד. אבל ארצות-הברית לא בנתה מתקן מוקס בעבר. כורים אזרחיים בארצות-הברית לא השתמשו בדלק מסוג מוקס.

האופטימיזם השגוי הזה הוביל לאחד מהמחדלים היקרים ביותר בהיסטוריית הבנייה של ממשל ארה"ב. העבודה לבניית מתקן המוקס החלה ב-2007, והוא יועד להתחיל לפעול בנובמבר 2016. משרד האנרגיה מעריך כעת, כי אם תורשה להמשיך, העבודה אינה תסתיים לפני 2048. ב-2007 מחלקת האנרגיה מסרה כי העלות הכוללת תהיה 4.8 מיליארד דולר. כעת היא מעריכה את העלות ביותר מ-17 מיליארד דולר.

הבנייה אמורה הייתה להסתיים ב-2016, אך נראה שהיא תסתיים רק ב-2048. מתקן המוקס הממשלתי

בניית המתקן החלה כאשר עיצובים מפורטים הושלמו ברמה שבין 20 ל-40 אחוזים. אבל לאחר שהבנייה ההתחלתית הסתיימה, הקבלן - תחת הוראות ממשרד האנרגיה - המשיך במהרה ללא תכנית ארכיטקטונית.

דיווחים מאיגוד המדענים המודאגים אמרו כי חדרים נבנו עבור מעבדות ומשרדים היכן שלא נזקקו להן. פתחי אוורור וחיווט חשמלי מוקמו לא נכון. הצנרת הייתה מבוך של צינורות שהונחו בצורה שגויה. לבסוף הקבלן נאלץ להוציא את רוב העבודה ולהתחיל מחדש.

הקבלן הוא קבוצה של חברות, CB&I ארווה שירותי מוקס. היא כוללת את CB&I (בעבר "שיקגו גשר וברזל"), המבוססת בהולנד, וארווה, המתמחה במיזמים גרעיניים ואנרגיה חלופית, וברובה נמצאת בבעלות הממשלה הצרפתית.

קבלנים חולבים ממשרד האנרגיה כסף

הקבוצה מסרה בהצהרה כי היא מצפה לסיים את בניית המתקן. היא אמרה כי "המיזם גמור ב-70 אחוזים מבחינה פיזית."

אבל גורדון-הגרטי העידה במרץ לפני ועדת הקצבות הבית כי המתקן "לא קרוב" ל-50% מוכנות. דוחות משרד האחריות הממשלתי מבקרים את מחלקת האנרגיה על הענקת חוזה "עלות פלוס", המבטיח רווח ללא תלות בכמות העבודה שנעשתה.

בתגובה לשאלות עבור כתבה זו, לינדזי גיזלר אמרה כי ב-2011, לאחר שהחוזה הובטח, "ה-NNSA זיהה את הצורך בהצגת שינויים בניהול המיזם." היא אמרה כי ה-NNSA הקים משרד חדש שיפקח בצורה טובה יותר על חתימת חוזים ורכישות, וכי שיטת העבודה השתפרה משמעותית.

בהמשך למבקרים אחרים, פרנק וון היפל, פרופסור באוניברסיטת פרינסטון אשר חוקר שליטה בנשק גרעיני ובניית מדיניות, אמר כי הפיקוח הרופף נמשך. "הבעיה במשרד האנרגיה היא שאיכות המנהלים, למעט יוצאי דופן מעטים, היא נמוכה מאוד," הוא אמר. "קבלנים פשוט חולבים מהם כסף."

פאנל של מחלקת האנרגיה דיווח ב-2016 כי אין בארצות הברית שוק עבור מוקס. כדי להשתמש במוטות דלק של מוקס, כורים גרעיניים אזרחיים יאלצו לשנות את מבניהם, ויזדקקו לאישורים רבים מוועדת הרגלוציה הגרעינית. הדיווח אמר כי תקוותה הטובה ביותר של המחלקה הוא מסירת החומר לגורמים אחרים.