בשנים האחרונות, חרף ההתקדמות האדירה בטכנולוגיה, ידוע שהתנאים שמוצעים לנוסע הסטנדרטי בטיסות הפכו לגרועים יותר. התורים בשדות התעופה התארכו, המזון שמוצע לנוסעים על המטוס התייקר והמקום לרגליים הצטמצם.
טסים לאט יותר על מנת לחסוך בדלק
עם זאת, אחד השינויים המוזרים שנרשמו בעשורים האחרונים הוא שהטיסות הפכו לאיטיות יותר. בשנות ה-70 טיסה מניו יורק, ליוסטון שבטקסס, נמשכה שעתיים ו-37 דקות. כיום הטיסה תמשך 3 שעות ו-50 דקות. בשנת 1995 נמשכה טיסה קצרה מלונדון לאדינברו שעה ו-15 דקות. כיום משך הטיסה עומד על שעה ו-25 דקות. בדומה לכך, בשנת 1995 נמשכה הטיסה ממדריד לברצלונה 55 דקות וכיום היא נמשכת שעה ו-15 דקות.
בבית הספר למהנדסים, MIT, הצביעו על כך, שכיום נעה מהירות הטיסה של מטוסי נוסעים בין 889 ל-945 קמ"ש. זאת, בהשוואה לשנות ה-60 כשהמהירות עמדה על 972 קמ"ש במטוסים מדגם בואינג. הסיבה לכך פשוטה ומוכרת: כסף. מחירי הנפט שהרקיעו שחקים גרמו לחברות התעופה לפעול ביעילות על מנת לחסוך בדלק. חברות תעופה יכולות לחסוך מיליונים מדי שנה על ידי האטת מהירות הטיסות.
בין שנת 2002 לשנת 2012 עלו מחירי הדלק עליהן משלמות חברות תעופה בבריטניה מ-52 פני ל-2.2 פאונד. מנתונים עולה, כי בשנת 2008 הצליחה חברת ג'ט בלו לחסוך 10 מיליון פאונד באמצעות האטת כל טיסותיה בשתי דקות.
החיסכון בדלק היא גם הסיבה לכך שחברות תעופה מסוימות מסוגלות לספק שירותי טיסה במחירים זולים יותר. כך, למשל, חברת נורוויג'יאן איירליינס, השקיעה במטוסים חסכוניים בדלק, שמאפשרים להפעיל טיסות למרחקים גדולים יותר בעלויות דלק נמוכות יותר. בהמשך לכך החברה יכולה לגבות 150 פאונד על כרטיס בכיוון אחד מלונדון לניו יורק ולוס אנג'לס.
חברות תעופה יכולות לחסוך מיליונים מדי שנה על ידי האטת מהירות הטיסות
