רופאה עם שליחות בשירות הקהילה
ד"ר דפנה אחדות, 38, רופאת ילדים, נולדה בישראל והיגרה עם משפחתה לארה"ב כשהיתה בת 11.5, למדה רפואה ב-UCLA וכיום מטפלת ומלווה ילדים ומשפחות מרגע הלידה. רבים מלקוחותיה הינם מהגרים ישראלים כמוה, המרגישים נח לתקשר עמה בעברית למרות שהשפה האנגלית שגורה בפיהם אך גם הודות לטיפול המסור והזמינות הבלתי שגרתית
05.17.2018 07:00
סוכנויות הידיעות
ד"ר דפנה מלווה משפחות ישראליות רבות בלוס אנג'לס, אצלה מצאו גם אוזן קשבת ולב חם, "אני חושבת שלישראלים המתגוררים כאן עשר שנים ויותר, נח יותר לדבר עם רופא ישראלי ובעברית. קל להם יותר להתחבר לרופא שמדבר את השפה שלהם ומבין את התרבות ממנה הגיעו". 
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
הנוחות בתקשורת, אם כי משמעותית, אינה הסיבה היחידה לפופולאריות של ד"ר אחדות בקרב הקהילה הישראלית, הפציינטים שלה נהנים מטיפולה המסור בילדיהם, תשומת הלב האישית שהיא נותנת לכל אחד ואחד והיכולת לתקשר אתה באימיילים אם צריך או פשוט להגיע לקליניקה ללא תור מראש (במקרים דחופים).
ד"ר אחדות מספרת לי שישנם פציינטים שפשוט מופיעים בקליניקה ללא תור ומסבירה: "עבדתי פעם בקליניקה בה הרופא סירב לראות פציינטים שהגיעו עם ילדים חולים ושלח אותם הביתה. עזבתי את הקליניקה הזאת כי לא הרגשתי שזה נכון. אנשים לא יכולים להחליט מתי הילדים שלהם חולים ויש מקרים דחופים שלא מאפשרים המתנה ואני מבינה את זה. באותה מידה, אם אני לא בקליניקה והפציינטים צריכים לקבוע תור, אפנה עבורם זמן ואגיע לקליניקה גם איני אמורה להיות שם באותו היום".
דפנה מלווה את הילדים ומשפחותיהם כבר מהלידה. היא הולכת לבית החולים ביום הלידה, בודקת שאין לו צהבת ושלושה ימים לאחר ששוחרר מבית החולים, מגיעה לבית ההורים ובודקת שוב את הרך הנולד.
תמיד ידעת שזה מה שאת רוצה לעשות בחיים?
"תמיד אהבתי ילדים אבל בזמנו התעניינתי דווקא בחקר המח. למדתי באוניברסיטת UCLA ולאחר מחשבה, החלטתי ללמוד רפואת ילדים. אהבתי ללמוד על ההתפתחות שלהם".
איפה למדת לאחר UCLA?
"הלכתי לבית הספר לרפואה דרקסל בפילידלפיה. אני זוכרת שהייתי הולכת לאוניברסיטה בשלג עמוק והיה קר, כל כך שונה מלוס אנג'לס. היה לי ברור שלאחר הלימודים, אני חוזרת בחזרה לכאן, ובאמת את תקופת ההתמחות שלי עשיתי ב- USC במשך שלוש שנים".
לאחר סיום לימודיה, היא התחילה לעבוד במרפאה של ד"ר נורמן לוין למשך מספר שנים עד שעברה לקליניקה בה היא עובדת כיום בואן נייס. הוריה של אחדות היגרו מאיראן לישראל ומשם לארה"ב כשדפנה היתה בת 11.5. "ההורים של פעם, הם לא כמו ההורים של היום. להורים שלנו לא היה הרבה זמן לקחת אותנו לחוגים כמו שהורים עושים היום. יחד עם זאת, אני זוכרת שאמי, רויה, הייתה מקפידה לקחת אותי ואת שני אחי כל יום אחה"צ לספריה ומלמדת אותנו את האלף-בית. היום להורים יש יותר מקורות המאפשרים להם להיות מעורבים בקלות רבה יותר בכל הנוגע לבריאותם של ילדיהם וחינוכם".
את בעצמך אמא היום, איך את משלבת את העבודה שלך בתור רופאה באמהות?
"הבנות שלי בנות שנתיים ושלוש והן נמצאות בגנים במהלך היום. אני מקפידה לקחת אותן לחוגים לאחר הגן, מביאה להן מורה לעברית ובהמשך אני מקווה לרשום אותן לבית ספר לעברית. אני מקפידה לקחת אותן לבית הספר ולהחזיר אותן. עכשיו שהילדות התחילו ללכת ליום שלם לגן, יש לי יותר זמן להקדיש לעבודה".
איזה סוגי ביטוחים את מקבלת?
"כל סוגי הביטוחים, גם מדיקל".
האם את יכולה לשמש כרופאת הילדים של בנותיך או שזה לא מומלץ?
"זה לא חוקי לטפל בילדים שלך כי אנחנו לא אובייקטיבים כשזה מגיע לילדינו ולכן אנחנו יכולים לא לאבחן נכון את הילדים. אבל היו מקרים בהם דווקא אני אבחנתי נכון את בתי ואילו הרופאה שלה לא. כשבתי הקטנה היתה בת 14 חודשים לערך נסענו לטיול בקאבו. לאחר ששבנו, כעבור יומיים, היה לה חום והיא התנהגה מעט מוזר. בלוטת הלימפה שלה מאחורי האוזן היתה גדולה וחשבתי שאולי מדובר במוגלה. לקחתי אותה לחדר המיון ושם בדקה אותה הרופאה ואמרה שככל הנראה יש לה דלקת אוזניים. אבל אני ניחשתי שלא מדובר בדלקת אוזניים כי אם במחלת קוואסקי. ובאמת, למחרת היום, היו לה עיניים אדומות ופריחה בכל הגוף. מדובר במחלה נדירה ו-80 אחוז מהמקרים מתרחשים אצל ילדים מתחת לגיל חמש.
זוהי רגישות במערכת החיסון בגלל זיהום נגיפי או זיהום חיידקי בילדים בעלי רגישות גנטית מסויימת הגורמות להפעלת תהליך דלקתי הגורם נזק לכלי הדם. המחלה אינה מדבקת אבל יכולים להיות לה השלכות חמורות כמו התקפת לב. שלחתי טקסט לרופאת הילדים ואמרתי לה שאני חוששת שיש לבתי קאווסקי, היא מיהרה לשלוח אותה לבדיקת דם ובאמת התברר שצדקתי. הייתי גאה בעצמי שהצלחתי לאבחן את בתי. היא קיבלה את הטיפול הנכון והחלימה".
הורים רבים מודאגים מהחיסונים הרבים שילדיהם צריכים לקבל, מה דעתך בנושא והאם יש קשר בין חיסונים לאוטיזם, כמו שרבים טוענים?
"אין שום מחקר המצביע על כך שחיסונים גורמים לכך. יש אנשים שלא רוצים לקבל את העובדה שמדובר בדבר גנטי ומאשימים את החיסונים שגרמו לילדיהם אוטיזם. אני עצמי לא מאמינה בלתת חמש דקירות בבת אחת לתינוק, לא בגלל שזה רע למערכת החיסונית אלא כי זה כואב. אם הורים מעוניינים לתת לילדם חמש זריקות בבת אחת במקום לפצל, אינני מתנגדת כי זהו לא משהו שהמערכת החיסונית לא יכולה להתמודד אתו. יחד עם זאת, אני יכולה להציג בפניהם תוכנית אחרת של פיצול החיסונים למספר פעמים מה שיקל על התינוק".
מה לגבי חיסונים אחרים, כמו לגבי גרדסיל, חיסון נגד נגיף הפפילומה שיכול לגרום לסרטן צוואר הרחם או סרטן הפין בגברים, זהו מסוג החיסונים שממליצים לתת אבל הורים רבים חוששים ממנו?
"שוב, אני חושבת שזה בגלל שהורים חוששים מדברים שלא באמת קורים. הם חוששים שהילדים יהיו יותר אקטיבים מבחינה מינית, אבל זה לא נכון. סך הכל, החיסון הזה מגן עליהם מתשעה וירוסים שניתן להידבק בהם במהלך קיום יחסי מין. יש להורים גם חששות שהילד יתעלף או מתופעות לוואי אחרות אבל זה מאוד נדיר. זהו חיסון כמו כל חיסון שנועד להגן על הגוף ויש לו הרבה יתרונות".
האם את מטפלת בעיקר בתינוקות או גם בבני נוער?
"בעיקרון אני יכולה לטפל מתינוקות ועד גיל 21 אבל אלו המגיעים אלי הם בדרך כלל עד בני 18".
עם אלו בעיות מתמודדים בני נוער היום שלא התמודדו אתן בעבר?
"ילדים היום חשופים לדברים שלא היו חשופים אליהם פעם. אתן לך דוגמא, ילדים מבלים הרבה זמן במדיה החברתית והם חשופים שם לדברים שאינם חיוביים תמיד כמו "בוליאינג" ויש כאלו המצלמים את הגוף שלהם בעירום ומוכרים את התמונות. מופעל עליהם הרבה לחץ החל מלימודים והרצון להתקבל לקולג' טוב ועד לחץ חברתי, כי כולם רוצים להיות מקובלים. יש כאלו המתמודדים עם הבעיות שלהם בדרכים הרסניות מלקיחת סמים ועד לחתוך את עצמם עם סכין".
אז איך את בתור רופאה יכולה להיכנס לתמונה ולעזור?
"חלק מהעבודה שלי היא לדבר עם הפציינטים שלי ולראות מה מציק להם ולאבחן מה מטריד אותם. אני עורכת אתם שיחות שאולי לא נח להם לערוך עם הוריהם, כמו למשל על הגוף שמשתנה, המחזור וההורמונים המשתוללים. אני ממליצה להם על ספרים שהם יכולים לקרוא. אני מדברת אתם על נגיעות אסורות ועל ממה עליהם להיזהר".
נראה לי שבני נוער היום נוטים יותר לדיכאונות מאשר כשאני הייתי נערה. אני לא זוכרת למשל מקרים של ילדים שחותכים את עצמם ואילו היום שומעים על זה יותר. מה השתנה בדיוק במרוצת השנים, הרי אי אפשר להאשים בכל את המדיה החברתית?
"אחת הסיבות העיקריות היא חוסר שינה. הילדים מבלים שעות ארוכות על הטלפונים הניידים שלהם או המחשבים והעיניים שלהם חשופות לאור תמידי מה שמותיר אותם ערים עד מאוחר. הם הולכים לישון מאוחר ומתעוררים מוקדם לבית הספר ואינם מקבלים את שעות השינה שהגוף שלהם צריך. הם גם מבלים יותר זמן במקומות סגורים, בבית או בבית הספר ולא בחוץ בטבע.
כשאנחנו היינו ילדים, לא היו טלפונים ניידים. ילדים בילו יותר זמן בחוץ ועם חברים, משהו שחשוב מאוד להתפתחותם. בל"ג בעומר למשל, היינו יוצאים החוצה ומחפשים ביחד קרשים למדורה. היום ילדים מבלים יותר זמן על המדיה החברתית, בטלפונים והאייפדים ואין להם זמן לצאת לחיק הטבע.
יש גם את בעיית שיעורי הבית, אני מאמינה שנותנים להם יותר מדי שיעורים ויש עליהם כל כך הרבה לחץ שממילא אין להם זמן לצאת החוצה ולטייל, מה שיכול להשפיע מאוד על מצב הרוח. אני מעודדת שיחות בין ההורים והילדים ואם יש צורך, אני מפנה אותם גם לפסיכולוג. לפעמים לוקחות רק 2-3 שיחות על מנת לטפל בבעיה ולראות שינוי".
אז מה את ממליצה להורים לעשות?
"להקפיד על שעת השינה יכול לעזור מאוד. מספיק שבני הנוער ילכו לישון בשעה מסויימת כ-9:30-10:00 בלילה והם כבר ירגישו רעננים ונינוחים יותר כשיתעוררו בבוקר. בנוסף, הם לא צריכים לקחת כיתות קשות שיעמיסו עליהם עבודה נוספת ובהחלט להגביל את שעות השימוש במדיה החברתית ובטלפונים הניידים. הייתי ממליצה גם לעודד את הילדים לבלות זמן בחיק הטבע בפעילות פיזית כלשהי, מה שיכול לעזור מאוד למצב הרוח".
Dafna Ahdoot
Roy Medical Group
16063 Vanowen Street
Van Nuys ,CA 91406
818-775-9989
