ל"לאומנים הנוצרים" בארה"ב יש תוכנית חדשה לקדם את חזונם החקיקתי בבירות המדינות השונות מחוף לחוף. מטרתה המוצהרת של התוכנית היא לקדם "חירות דתית". יוזמיה, בחוסר-צניעות אופייני-משהו, מכנים אותה "פרוייקט הבליץ".

המלה "בליץ" מדויקת בהקשר הזה, אולם למשימת הפרויקט אין הרבה קשר למה שרוב האמריקאים מכנים "חירות דתית". זהו רק הניסיון האחרון של קיצונים דתיים להשתמש בכוחות הכפייה של השלטון בכדי להבטיח לגרסת הנצרות שלהם מעמד מועדף בחברה. כך מפרסמת היום הסופרת והעיתונאית קת'רין סטיוארט בכתבת תחקיר בניו יורק טיימס. סטיוארט היא מחברת "מועדון הבשורה הטובה: המתקפה החשאית של הימין הנוצרי על ילדי אמריקה".

הרעיון מאחורי פרויקט הבליץ הוא להטביע את בתי המחוקקים של המדינות בהצעות חוק המבוססות על פס ייצור מרכזי. "זה יוצר בעיה לצד השני, כי זה ישגע אותם והם יצטרכו לחלק את המשאבים שלהם כדי להילחם בזה", התגאה דייויד בארטון, "היסטוריון" רוויזיוניסט הטוען כי ארה"ב נוסדה כ"אומר נוצרית" ואחד מארבעת חברי ועדת ההיגוי של פרוייקט הבליץ, בשיחת ועידה עם מחוקקי-מדינה מרחבי ארה"ב, שתוכנה פורסם מאוחר יותר.

על פי מחקר של "אמריקאים מאוחדים להפרדת דת ומדינה", למעלה מ-70 הצעות חוק המונחות בפני בתי מחוקקים של מדינות שונות מבוססות לכאורה על השטאנץ של פרוייקט הבליץ, או מקדמות מטרות דומות. חוק באוקלהומה, שעבר את בית המחוקקים וממתין לחתימת המושל (אם כי צפוי להיתקל בבעיה בביהמ"ש העליון) מאפשר לסוכנויות אימוץ ואומנה (המתוקצבות בידי המדינה) להפלות על בסיס אמונותיהן הדתיות. אחרות, כמו הצעת חוק במינסוטה שתתיר לבתי ספר ציבוריים לתלות שלטי "באלוהים נשים מבטחנו" (In God We Trust) מעוררות מחלוקת עזה בתקשורת המקומית והארצית כאחת, ובמקרים רבים זו מטרת התרגיל.

"זה ישגע אותם". דייויד בארטון 

"פרויקט הבליץ מבקש לעשות עבור הלאומנות הנוצרית את מה ש-ALEC עושה עבור העסקים הגדולים", נכתב בכותרת מאמר שכתב פרדריק קלארקסון, פעיל דתי שמאלי, באתר Religion Dispatches. שדולת ALEC היא ארגון המנסח ומקדם טיוטות של הצעות חוק לקידום האינטרסים של עסקים גדולים.

במדריך שפרסמו עבור מחוקקים ובעלי ברית אחרים, חילקו יוזמי פרויקט הבליץ את מאמצי החקיקה שלהם לשלושה סוגים, על פי הקושי להעבירם. הקטגוריה הראשונה היא מחוות סמליות, כמו המאמץ להדביק את הסיסמא In God We Trust על כמה שיותר עצמים נייחים וניידים (כמו למשל ניידות משטרה). המתנגדים לחוקים כאלה טוענים שהם בבחינת שער למעורבות גבוהה יותר של המדינה בדת ולהיפך - ויוזמי פרויקט הבליץ מסכימים איתם. "אלה דברים שאנשים יצעקו עליהם, אבל הם יעזרו לגלגל את הכדור קדימה", אמר בארטון באותה שיחת ועידה.

הקטגוריה השנייה, והקשה יותר, מכילה הצעות חוק המיועדות לקדם את לימוד הנצרות והעלתה על נס בבתי ספר ציבוריים ובמקוות אחרים. החוקים הללו מיועדים לקדם את המסר שרק שמרנים נוצרים הם אמריקאים אמיתיים - וכל השאר הם בעצם אורחים בלבד.

אולם הסוג השלישי הוא זה שמעורר את מירב התקוות של תומכי פרויקט הבליץ - ואת רוב הסיוטים של מתנגדיהם. משתתפי שיחת הוועידה התייחסו לסוג הזה, בנימות קול מלאות יראה, כ"הטיל ממיסיסיפי". הטיל הנדון הוא הצעת החוק 1523, המונחת בפני בית המחוקקים של מיסיסיפי. חוק זה מתיר לעסקים פרטיים ולעובדי ציבור להפלות נגד בני קהילת הלהט"ב, לדוגמא, בתנאי שהם עושים זאת "מתוך אמונה דתית כנה".

החוק מעניק הגנות לא לכל הדתות, אלא למערכת אמונות צרה ומוגדרת היטב, העולה בקנה אחד בעיקר עם עמדות דתיות שמרניות. אמונות דתיות "ליברליות", כמו לדוגמא מחויבות לשוויון מגדרי וללהט"בים, אינן מוגנות על פי חוק זה. חוק זה בוטל כמנוגד לחוקה בערכאה ראשונה, והתובע הכללי של המדינה הודיע שלא יערער על החלטה זו שכן החוק "רק הפך את מיסיסיפי ללעג ולקלס". אולם המושל המשיך בערעור באמצעות כספים פרטיים שגייס, ובערעור קבע בית המשפט הפדרלי של הסבב החמישי פה אחד שלעותרי בית המשפט הקודם לא היתה זכות עמידה, וכי לא הוכח שמישהו סבל מאפליה בפועל בשל החוק, שנכנס לתוקף ביוני 2017.

חוק-לדוגמא אחר של הפרויקט הוא להעביר בבתי המחוקקים של המדינות החלטת-הצהרה כי למרות הכרעת בית המשפט העליון של ארה"ב בעד נישואין חד-מיניים, "מדינה זו מעודדת ותומכת בנישואין בין גבר אחד לאישה אחת ואת התפישה כי מוטב שיחסי מין יתקיימו רק בין זוגות שכאלה". התירוץ לחקיקה המוצעת הזו הוא "ריבוי מקרי המחלה בקרב זוגות חד-מיניים" ש"עולים למשלם המסים מיליארדים בשנה".

כשבוחנים את האנשים והארגונים שמאחורי פרויקט הבליץ, נעשה ברור כי התייחסות עוינת זו למגזרים שלמים באוכלוסיה היא רק אמצעי בדרך למטרה של "שליטה", כלשונם, של אלה המחזיקים בהשקפת העולם ה"תנ"כית" הנכונה על פני אלה שלא. באדי פילגרים, חבר נוסף בוועדת ההיגוי של הפרויקט, הקים ארגון המיועד "לצייד נוצרים בעקרונות תנ"כיים למקום העבודה". הארגון קובע באתר האינטרנט שלו כי "שליטה בתחומי סמכות ארציים  (עסקים ופוליטיקה) היא חובה וזכות (mandate) תנ"כי".

חבר שלישי בוועדת ההיגוי הוא ביל דאלאס, מורשע במעילה שלאחר ריצוי עונשו ייסד את "יונייטד אין פורפס", ארגון איסוף-מידע שמטרתו להגביר את כמות המצביעים השמרנים-אוואנגליסטיים בבחירות מקומיות, ברמת המדינה ובחירות פדרליות. "יש לנו בערך 200 מיליון תיקים, אז יש לנו פחות או יותר את כל בעלי זכות ההצבעה במאגר שלנו", אמר דאלאס בראיון לפני כמעט שנתיים לרשת השידור הנוצרית, Christian Broadcasting Network. "מה שאנחנו עושים זה לראות מה יגרום למישהו להצביע בצורה מסוימת, או לחילופין לא להצביע בכלל", המשיך. כחודש לאחר מכן הציג דאלאס את השקפת עולמות בצורה תמציתית: "אין מקום ביקום שבו ישו אינו צועק בקול: שלי!"

בניגוד לתפישתם של רבים לפיה הימין השמרני הוא כוח מזדקן ומפסיד המנהל מלחמת-מאסף מול דור צעיר ליברלי בהרבה מקודמיו, יוזמי ותומכי פרויקט הבליץ משוכנעים שההיפך הוא הנכון. הם חשים שהם העלו את הנשיא טראמפ לשלטון, הם קוצרים כעת את הפירות, וזו רק ההתחלה. כפי שמסכמת סטיוארט במאמרה, "מה שהלאומנים הנוצרים יודעים - ורבים מאיתנו טרם למדו - הוא שלא צריך רוב כדי לחטוף דמוקרטיה מודרנית. צריך רק מיעוט ניכר, המתבוסס בטינות ותחושת עוול, המוכן לפעול כגוש אחד והחסין בפני כל טיעון או עובדה. גרום לקבוצה זו להרגיש טוב עם עצמה בכך שתגרום לאחרים להרגיש רע עם עצמם, והשלטון מובטח לך".

רוב האמריקאים אולי מאמין שדת קשורה בשיפור נשמתו של האדם ולא בכפייה אל אחרים, וכי אמונה קשורה לאהבת אחרים ולא לשנאה כלפיהם - אבל האם הם יהיו מוכנים להילחם על כך באותה מידה של להט כמו אלה שמאמינים בדיוק להיפך?