לפני שהיו סמארטפונים, רווקים היו הולכים לברים או למועדונים בניסיון לפגוש את "האחד\אחת" או לפחות "האחד\אחת לאותו לילה". כעבור פרץ אומץ מתודלק באלכוהול וחשבון לא קטן לאחר מכן, הרווק או הרווקה היו חוגגים בין הסדינים, או מתקפלים הביתה ומנסים שוב בשבוע הבא.
הטכנולוגיה הצילה את הרווקים המודרניים מכל זה. עם טלפונים חכמים, אנו נושאים כעת מיליונים של בני זוג אפשריים בכיס. הדייט הבא נמצא במרחק כמה משיכות, קליקים או מסרונים בלבד. הפופולריות של אפליקציות הדייטינג הולכת וגדלה, ואין סימן להאטה במגמה זו. ל-Match.com יש למעלה משבעה מיליון מנויים, מעט יותר מכפול מאשר ב-2014. על פי טינדר, האפליקציה רושמת 1.6 מיליון משיכות (לייק ואנלייק כאחד) ביום, המובילי ל-1.5 מיליון דייטים בשבוע, בממוצע של אחד או שניים פר משתמש.
מלכודת של דיכאון וחרדה? (אילוסטרציה: Hacker Noon)
גם תרבות ה"הוק-אפ" בטינדר היא כבר לא מה שהיתה. יותר ויותר נראה שמה שהמשתמשים רוצים הם מערכות יחסים מיניות קצרות-טווח, לא הרפתקאות ללילה בודד. כך עולה ממחקר של אוניברסיטת נורבגיה למדע וטכנולוגיה. ונוכח השינוי הזה, הסטיגמה של מציאת בת או בן-זוג ברשת הולכת ופוחתת.
אבל האם כל הדייטינג הקל הזה עושה אותנו מאושרים יותר? כנראה שלא. גם בעולם הוירטואלי, תחושת הדחייה אמיתית מאד. אתה שולח מסר ולא נענה. את מושכת ימינה והוא לא. אתם יוצאים לדייט, ומוצאים את עצמכם מסוננים אחריו.
דחייה היא דבר כואב, ולא רק במובן המטאפורי. דחייה מעוררת את אותו חלק במוח המעבד כאב גופני, על פי מחקר של האקדמיה הלאומית למדעים משנת 2011. "דחייה חברתית וכאב גופני דומים לא רק בכך ששניהם גורמים מצוקה, אלא הם חולקים גם ייצוג משותף במערכות המוח הסומאטוסנסוריות", כתבו מחברי המחקר. אם לצמצם את זה לניסוח פשוט, המוח שלנו לא בהכרח יודע את ההבדל בין רגל שבורה ללב שבור. וכך, במקום דחייה אחת פעם בשבוע, הדייטינג המקוון מספק למשתמשים הרבה יותר הזדמנויות לספוג דחייה.
על פי מחקר שפורסם אשתקד בכתב העת מבוקר-העמיתים "בודי אימאג'", הפופולריות של הדייטינג המקוון עשוי להשפיע גם על תפישתנו העצמית. כ-1,300 משתתפים, רובם בגיל המכללה, נשאלו לגבי השימוש שלהם בטינדר, תפישת הגוף וההערכה העצמית שלהם. המחקר מצא שגברים ונשים המשתמשים באפליקציה סובלים מהערכה עצמית נמוכה יותר מאלה שאינם משתמשים בה. בכללו של דבר, כתבה מחברת המחקר ג'סיקה שטרובל, משתמשי טינדר דיווחו על שביעות רצון נמוכה יותר מגופם ומראם מאשר אלה שלא משתמשים בשירות.
"כתוצאה מהאופן בו האפליקציה פועלת ומה שהיא דורשת ממשתמשיה, אנשים המשתמשים בטינדר עשויים להרגיש, לאחר זמן-מה, שהם מופשטים מאישיותם וברי-החלפה, לפתח מודעות וביקורתיות מוגברת כלפי המראה שלהם ולהאמין שתמיד יש משהו טוב יותר מעבר לפינה, או ליתר דיוק במשיכת המסך הבאה, אפילו בעודם מטילים ספק בערך שלהם עצמם", כתבה שטרובל.
חמש אפליקציות דייטינג - טינדר, באמבל, מאטץ', פלנטי אוף פיש וזוסק - מדורגות בין 50 האפליקציות הרווחיות ביותר בחנות האפליקציות של אפל. טינדר דורגה ראשונה ברשימה זו בזכות טינדר זהב, תוסף בתשלום של אפשרויות פרימיום באפליקציה (כמו לדעת מי עשה לכם לייק, ולא רק לחכות שמישהו שעשיתם לו לייק יעשה גם לכם).
אשתקד פרסמה מאטץ'.קום מחקר על מגמות דייטינג לאחרונה. על אף שהמחקר לא היה מדעי, תוצאותיו היו מאירות עיניים. כאחד מכל שישה רווקים דיווח על התמכרות לתהליך המקוון של חיפוש אחר דייט. "מילניאלס" (אנשים שנולדו אחרי 1980) נטו יותר לדווח כי הם מכורים לדייטינג, בשיעור של 125% לעומת קבוצות הגיל האחרות. גברים נטו יותר להיות מכורים לדייטינג מנשים, בשיעור של 97%, אולם 54% מן הנשים דיווחו על שחיקה רבה יותר מן התהליך.
וייתכן שמה שקובע הוא המבנה הנפשי ולא אפליקציות דייטינג באופן ספציפי. "אנשים המתארים את עצמם כבעלי התנהגות של מכורים לגבי האינטרנט וטלפונים סלולריים רשמו מידה גבוהה בהרבה של דיכאון וחרדה", אומר אלחנדרו ייראס, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת אילינוי, שערך ב-2016 מחקר שקישר בין התמכרות לטכנולוגיה לבין חרדה ודיכאון. ייראס ושותפיו למחקר סקרו 300 תלמידי מכללה בנוגע לבריאותם הנפשית, השימוש שלהם בטלפונים סלולריים ובאינטרנט, והמניעים שלהם בשימוש במכשירים אלקטרוניים. "עם התגברות התמיכה בקשר בין שימוש בטכנולוגיה לבריאות הנפש, היחס בין המניעים לשימוש בטלפונים או באינטרנט לבין בריאות דורשת מחקר נוסף", אמר.
