כששלושה אחים, ילדי מהגרים ברזילאים, הגיעו ל"מקלט" לילדי מהגרים הפועל מתוקף חוזה עם הממשלה הפדרלית, קיבל ענתר דייוידסון הוראה בזו הלשון: תגיד להם לא להתחבק. דייוידסון בן ה-32 הוא ממוצא ברזילאי, דובר פורטוגזית ושימש כמתורגמן במתקן. לדבריו, שלושת האחים - בני 16, 10 ו-6 - היו במצוקה נפשית לאחר שהופרדו מהוריהם בגבול. הילדים "התגודדו יחד, דמעות זורמות במורד פניהם", אמר.
"זה לא בריא". דייוידסון (צילום: MSNBC)
מנהלי מתקן המעצר אמרו להם שהוריהם "הלכו לאיבוד", דבר שהם פירשו כ"מתים". דייוידסון מספר שאמר לילדים שאינו יודע היכן הוריהם, אבל שהם צריכים להיות חזקים. "בן ה-16, הוא מסתכל עליי ואומר 'איך?' " בעודו מסתכל על הנער בוכה, חשב דייוידסון לעצמו: "זה לא בריא".
דייוידסון התפטר השבוע ממשרתו כמטפל נוער במקלט אסטרלה דל נורטה בעיר טוסון שבאריזונה, לאחר חודשים ספורים בלבד בעבודה. הוא החליט לדבר בפומבי על חוויותיו בתקווה לשפר מערכת שלעתים קרובות מוסתרת מביקורת ציבורית. דבריו, בראיון טלפוני לכתבת הלוס אנג'לס טיימס מולי הנסי-פיסק, מאפשרים הצצה נדירה אל פעילותו של מקלט למהגרים.
דייוידסון אמר שהתפכח לאחר שמדיניות "אפס הסובלנות" של ממשל טראמפ החל לשלוח למקלט לא רק ילדים שאכן חצו את הגבול ללא ליווי מבוגר, אלא גם כאלה שהגיעו לגבול עם הוריהם והופרדו מהם. המתקן, שאותו הוא מתאר כסובל ממצוקת כוח אדם, ואינו ערוך לטפל בילדים הסובלים מטראומה, קרוב לקריסה. במהלך תקופתו במקלט ילדים ברחו ממנו, צרחו, השליכו רהיטים וניסו להתאבד. מספר מהם נמצאים בימים אלה תחת השגחה מיוחדת בשל סיכון מוגבר לבריחה, גרימת נזק לעצמם והתאבדות.
סינדי קאסרס, דוברת סאות'ווסט קי, מלכ"ר המפעיל את המקלט, חלקה על תיאוריו של העובד שמאס בהתנהלות המקום, ואמרה כי המקלט עומד בתנאי הרישיון, כולל יחס כוח אדם לעצורים והכשרה. "לצוות שלנו יש מומחיות גדולה בטיפול באוכלוסייה הזו", אמרה. "יש לנו סטנדרטים מקצועיים מאד גבוהים".
מקלט "אסטרלה דל נורטה" של סאות'ווסט קי בטוסון, אריזונה. כה צפוף שישנים בכיתות, לדברי העובד המתפטר והחושף (צילום: אריזונה דיילי אינדפנדנט)
לדברי קנת' וולף, דובר משרד הבריאות הפדרלי, הממשלה מחזיקה בחוזים עם 1000 מקלטים ב-17 מדינות, בהם מוחזקים כרגע 11,313 ילדים. 27 מן המקלטים הללו באריזונה, קליפורניה וטקסס מנוהלים על ידי סאות'ווסט קי. חברה זו היא אחת הספקיות הגדולות בארה"ב של מקלטים לילדי מהגרים, והיא טיפה ב-24,877 ילדים אשתקד. על כל אנשי הצוות לדבר שתי שפות לפחות ולעבוד 80 שעות הכשרה בטרם יורשו לעבוד עם ילדים. המקלטים, כולל זה שבטוסון היושב במתחם דירות לשעבר, פועלים ברישיון של המדינה. השבוע היום שם 287 בני נוער, מהם 70 מתחת לגיל 13.
על פי החוק, משמר הגבול חייב להעביר קטינים שאינם מלווים בידי מבוגר לידי משרד יישוב הפליטים של משרד הבריאות הפדרלי (ORR – OFFICE OF REFUGEE RESETTLEMENT), תוך 72 שעות. לאחר מכן אמורים הקטינים להישלח לקרובי משפחה או "נותני חסות" אחרים, כמו לדוגמא משפחות אומנה.
אלא שתחת ממשל טראמפ הפך משרד יישוב הפליטים לזרוע אכיפה של חוקי ההגירה הנוקשים. החודש מתח הסנאטור ג'ף מרקלי (דמוקרט מאורגון) ביקורת על התנאים במקלטים לאחר שלא הורשה להיכנס למקלט בטקסס שגם הוא מנוהל על ידי סאות'ווסט קי. משרד הבריאות טען שכניסתו של הסנאטור סורבה משום שלא תיאם את הביקור, אולם מרקלי הציג הוכחות הסותרות טענה זו. המשרד קיים סיור לעיתונאים – שבו לא הורשו לצלם או לדבר עם בני הנוער העצורים במקום.
דייוידסון מספר שהיה מלא תקווה כשהחל לעבוד במקלט בטוסון בפברואר. בניגוד לדברי החברה על כך שהם דורשים מאנשי הצוות שלהם השכלה בעבודה סוציאלית או תחום קרוב, דייוידסון דווקא סיים תואר במדע המדינה, תחום מעניין לכל הדעות אולם חסר קשר לטיפול בילדים. הוא לימד את הילדים אנגלית ושיעורים מקצועיים, והילדים נפגשו עם מטפלים, עובדים סוציאליים, רופאים ורופאי שיניים לפי הצורך.
אולם במהירות החלה המציאות להשתנות. תחת מדיניות אפס הסובלנות, תיקים שהיו מתבררים באופן מנהלי בבית משפט להגירה נתבעים כעת כעבירות "עוון" (misdemeanor) בבית משפט פדרלי - וזה על פי החוק מחייב את הפרדתם מילדיהם. בניגוד לדברי הנשיא, לא מדובר בחוק דמוקרטי ולא בחוק כלל, אלא בהחלטה מנהלית שכל-כולה בסמכות הרשות המבצעת. אז החל לפני מספר חודשים, הוחל להפריד בין הורים שהגיעו לגבול עם ילדיהם לבין הילדים, שהושמו במקלטים. דייוידסון החל לפגוש יותר ויותר ילדים ב"גיל הרך" - מתחת ל-13. חלקם, לדבריו, בני ארבע בלבד. לדבריו הצפיפות במקום כה קשה עד שילדים חדשים נאלצים לבלות לעתים את הלילה הראשון בחדר כיתה, בהיעדר די חדרי שינה. החברה מכחישה זאת.
בשל הביורוקרטיה, מרגע שהופרדו הילדים מהוריהם, לא ידעו הרשויות המחזיקות בצד אחד לומר להורים היכן ומה שלום ילדיהם, או להיפך. מה שהיו פעם מתקני מעבר עם צוות חסר במקצת שעבד קצת קשה מדי הלך והפך למתקן קבוע ו"דמוי-כלא", לדברי דייוידסון. "לא היה לילדים מושג היכן הוריהם. העובדים הסוציאליים אמרו שיעבור לפחות שבוע עד שנמצא את ההורים שלהם [המוחזקים, כזכור, אף הם בידי הממשלה] ועוד שבוע עד שהם יוכלו לדבר איתם. פשוט ראיתי איך הם מתבחבשים עם התיקים האלה", הוא מספר. "בשלב זה, מדיניות אפס סובלנות כבר פעלה במלוא הקיטור ויכולת לראות את הייאוש - ילדים רצים במסדרונות, צורחים לאמהות שלהם".
דייוידסון כתב תלונה למפקחת אזורית באותו יום. "הייתי מעדיף לראות את המתקן מטפל במצב ההומניטרי הזה כיאות מאשר להפנות את גבי למצוקתם של הקטינים האלה", כתב. "לאור החוקים החדשים וזרם בני נוער מרקע מגוון יותר ומצוקה רבה יותר, אני חושש שהצוות וההנהלה כאן בטוסון יתקשו עוד יותר". דייוידסון מספר שיצר קשר עם המפקחת גם בטלפון, וזו הבטיחה לעשות משהו, אולם התנאים רק הלכו והחמירו.
לדייוידסון נמאס סופית לאחר פגישה בה הבטיחו מנהלי סאות'ווסט לשכור מאות עובדים חדשים כדי להקל על העומס ולהוריד את יחס אנשי הצוות לילדים - וגם ביקשו מן העובדים לתרום סכום של 240 דולר לטובת "מלגות חינוך" לילדים. דייוידסון עזב את הפגישה עם רושם ברור ש"הם לא הולכים להביא מספיק עובדים". הוא מצא עבודה אחרת והגיש את התפטרותו בזו הלשון: "אינני יכול עובד לעבוד במצפון נקי בתוכניות סאות'ווסט קי. אני חש אי-נוחות מוסרית עם כמה מן הנהלים. לדבריו, הוא אינו רוצה שהמקלטים ייסגרו, אך הוא מרגיש שהתפטרותו דומה למעשה של סרבן מטעמי מצפון.
