כשביולוג הבר הוותיק ג'ים אוזייר סיים את התיכון, הוא תהה אם אי פעם יזכה לראות בעיניו עיטם לבן-ראש - העוף המלכותי המהווה את סמלה של ארצות הברית, ושאת שמו נוטים לתרגם לעתים באופן שגוי כ"נשר קירח" (Bald Eagle). אז, בתחילת שנות ה-70, היה רק קן מצליח אחד של הציפור הזו בכל מדינת מגוריו ג'ורג'יה. כיום מעריך אוזייר שאין מקום בג'ורג'יה המרוחק יותר מ-20 או 30 מייל מקן בריא ומשגשג של עיטמים לבני-ראש.
שוב נוסק במספרים בריאים (צילום: YouTube)
מדובר באחד ההישגים המרשימים ביותר של תנועת שימור חיי בר בעולם. בסוף שנות ה-60 ידעו רשויות הבר בארה"ב על 500 זוגות עופות בסך הכל, ממיין עד דייגו, מחופי הצפון-מערב ועד דרום פלורידה. כיום יש יותר מפי-30 מזה, כ-16 אלף זוגות, על פי הערכת "שירות הדגה וחיות הבר" מ-2009.
מאז קשה למצוא מספרים מדויקים, אבל זאת מסיבה מאד משמחת - דרישות המעקב והדיווח מן המדינות אחרי מצב העוף הלאומי הופחתו, מפני שהוא הוסר מרשימת המינים בסכנת הכחדה בשנת 2007. כך למשל בג'ורג'יה - לאחר שלוש שנים רצופות עם יותר מ-200 אזורי קינון פעילים, הוחלט לקצץ את תקציב הניטור אחרי העיטם לבן-הראש במחצית.
בוב סרג'נט, גם הוא ביולוג בר שמחליף את אוזייר בתפקידו כמפקח על ניטור חיות הבר בג'ורג'יה, מספר שב-2017 נספרה כמות שיא של 218 אזורי קינון במדינה. "המין הזה, הסמל הלאומי שלנו, היה על סף הכחדה, ולראות אותו חוזר בצורה כזו - זה סיפור מעורר השראה מכל בחינה שתסתכל על זה", אמר בראיון לפוקס ניוז.
מראה מפעים (צילום: גן החיות של סן דייגו)
ההצלחה אינה רק אזורית. מדינות רבות ברחבי ארה"ב רשמו אוכלוסיות שיא של עיטם לבן-ראש בשנים האחרונות - בפלורידה נספרו 1,568 אזורי קינון פעילים ב-2016, בוויסקונסין 1,590 ב-2017, ו-69 באריזונה המדברית ב-2018. אוזייר וסרג'נט מייחסים את ההצלחה המסחרר בהצלת העיטם לבן-הראש לאיסור הפדרלי על השימוש בדי.די.טי, קוטל מזיקים רעיל שהוצא מחוץ לחוק ב-1972, וכן להגברת המודעות בזכות חוק המינים בסכנת הכחדה.
אם תרצו לחזות בסמל הלאומי של ארה"ב במצבו הטבעי, ולא מסתדר לכם כרגע לצאת לטבע, אל חשש - יש "איגל-קאם" במכללת ברי שבג'ורג'יה, שלה הקמפוס הרציף הגדול בעולם (27 אלף אייקרים) ואזור קינון פעיל בשטח המכללה, המרושת במצלמות להנאת גולשים מרחבי היבשת והעולם. "לפעמים אנשים מתקשרים אליי אחרי שראו עיטם לבן-ראש במעוף בפעם הראשונה, הם כל-כך נפעמים", מספר סרג'נט.
הסמל הלאומי, שביום רביעי האחרון מלאו 236 שנים להוספתו לחותם הרשמי של ארה"ב, ממשיך להרקיע בגאון - ובעולם שמלא בתזכורות סביבתיות עצובות למחיר הקידמה הטכנולוגית, זהו סיפור בהחלט מרומם-לב.
