מדברים הרבה על המדיניות של הפרדת ילדי מהגרים מהוריהם, וגם באתרנו הצנוע עסקנו בעניין לא מעט, אבל ייתכן שלא מדברים מספיק ובפירוט על המצב במדינות מהם נמלטים המהגרים ומבקשי המקלט שבוחרים לחצות מדרום לצפון את כל מקסיקו העוינת (והנמלטים מהונדורס ומאל-סלבדור - גם את גוטאמלה עצמה) רק כדי להתדפק על הארץ שפעם התהדרה כמקלט למבקשי עתיד טוב יותר באשר הם.
רוצים חיים בכבוד. שיירת מהגרים מאמריקה התיכונה (צילום: רויטרס)
גל המהגרים שהתגבר בחודשים האחרונים, ושאת הטיפול בו הפך ממשל טראמפ למשבר גדול בהרבה, יש אומרים בשל היעדר יכולת, יש אומרים במכוון לצרכי יח"צ וסיפוק תאוות הלב של התומכים, מורכב מבני לאומים רבים; אבל רובם הגדול מגיע מאחת משלוש המדינות הבאות: הונדורס, אל-סלבדור וגואטמלה. נצא לסיור וירטואלי מרפרף כדי לראות את התנאים שגורמים להם לברוח רחוק כל-כך:
הונדורס
גובים "מס מלחמה" מן התושבים. חברי כנופיות בהונדורס (צילום: פאנאם פוסט)
זוהי המדינה השנייה בעונייה באמריקה התיכונה. על פי "ספר העובדות העולמי" של ה-CIA, הונדורס סובלת מ"חלוקת הכנסות בלתי שוויונית במידה יוצאת דופן" ומאבטלה גבוהה יחסית, במיוחד מחוץ לשתי הערים הגדולות, טגוסיגלפה וסאן פדרו סולה. 60.9% מכתשעה מיליון תושבי המדינה חיים מתחת לקו העוני, והם סובלים מאלימות כנופיות שאוחזת בכל היבט של חיי היומיום כנגע ממאיר.
רבים מתושבי שתי הערים הגדולות נאלצים לשלם לכנופיות "מס מלחמה". מי שלא משלם, מחוסל (לעתים בלוויית משפחתו) כדוגמא לאחרים. הכנופיות כופות על נערים להצטרף אליהן - והעונש על סירוב דומה למובהר לעיל. מי שלא נחשב או נחשבת לחומר של חבר כנופייה לעתים נחטפים, כי גם זה מקור פרנסה של הכנופיות - חטיפה וסחר בבני אדם.
איפה הממשלה, אתם שואלים? ובכן, ב-2009 הדיחה המפלגה הלאומית את הנשיא הנבחר חוזה מנואל זלאיה מן המפלגה הליברית במה שהוגדר על ידי רוב מדינות העולם, כולל ארגון מדינות מרכז אמריקה שבתגובה הדיח את המדינה משורותיו, כ"הפיכה לא חוקית". ארה"ב, בראשות הנשיא הטרי ברק אובמה ושרת החוץ שלו הילארי קלינטון, דווקא בירכה על ההפיכה ויש אומרים סייעה לה.
לא שלפני זה היתה הונדורס גן עדן, אבל מאז אין ממש יציבות פוליטית במדינה. הבחירות שנערכו ב-2013 וב-2017, אשר הכתירו את חואן אורלנדו הרננדז מן המפלגה הלאומית לנשיא, נדחו על ידי האופוזיציה כמזויפות - ורבים מן הגופים הבינלאומיים העוסקים בפיקוח על טוהר בחירות מסכימים. הממשלה בקושי מצליחה לשמור על אחיזתה בסמלי השלטון בבירה ולדכא את האופוזיציה. להשליט סדר ולהדביר את הכנופיות? גדול עליה כרגע.
"אין בהונדורס עבודה, ולא צדק ולא חוקים", אמרה קארן גאלו, שהגיעה לגבול בשיירת מהגרים מוקדם יותר השנה. אה, ואם אתם במקרה גאים או טרנסג'נדרים וחיים בהונדורס? אז ייטפלו אליכם כמדיניות רשמית והממשלה לא רק תמשוך בכתף ותתעלם - היא תשתתף ברדיפתך עד הקבר.
תל"ג לנפש: 2,313 דולר לשנה.
אל-סלבדור
ברוכים הבאים למתמודדת קבועה על תואר "בירת הרצח של העולם". לפני 1979 לא היגרו רבים מן המדינה הענייה, אולם באותה שנה הודחה הממשלה הנבחרת, פרצה מלחמת אזרחים ובמשך 13 שנה היתה אל-סלבדור למקרה ההומניטרי הקשה ביבשות אמריקה. גם מאז תום המלחמה ב-1992, הסדר והשלווה מתקשים לחזור, וגם על שגשוג קשה לדבר.
הפגנה נגד רצח פעילה טרנסג'נדרית באל-סלבדור (צילום: teleSUR)
כמו שכנתה ממזרח, הממשלה (השמאלית עד שמאלית מאד, דווקא) אולי שולטת בקריית הממשלה, אבל במציאות ברחוב שולטות כנופיות רחוב אכזריות, שרוב הכנסתן מבוססת על הברחת סמים מדרום אמריקה לצפונה, אבל בדרך הם עוסקים גם בסחר בבני אדם (בעיקר מאזורי הכפר, שם החיים קשים ממילא ויכולתה של הממשלה לספק הגנה בכלל לא קיימת), סחיטה ושאר פעולות ההופכות את חיי רוב האזרחים, שרק רוצים להתפרנס בדוחק ולאהוב את בני משפחותיהם, לבלתי נסבלים. כתוצאה, כ-25 אלף בני אדם עוזבים את אל-סלבדור בכל שנה בחיפוש אחר חיים טובים יותר - בעיקר בארה"ב. עם זאת, מבין השלוש מצבה של אל-סלבדור הוא הפחות קשה, ויש אליה גם הגירה מהונדורס וגואטמלה, שם המצב קשה עוד יותר.
תל"ג לנפש לשנה: 3,920 דולר
אחוז התושבים החיים מתחת לקו העוני: 38.2%
גואטמלה
פעם, לפני מאות שנים, היתה הארץ שכיום נקראת גואטמלה לבה הפועם של אימפריית המאיה. כיום אחד מכל חמישה ילדים בגואטמלה סובל מתת-תזונה - אחד השיעורים הגבוהים בעולם. מ-1960 עד 1996 השתוללה במדינה מלחמת אזרחים, שהחריבה כל חלקה טובה. מאז יש שיפור מסוים, אבל המדינה עדיין מדורגת במקום ה-31 מתוך 33 מדינות באמריקה הלטינית והקריביים במדד הפיתוח האנושי.
הר הגעש פואגו בגואטמלה, שהרג עשרות וגירש אלפים מבתיהם, שכוסו בלבה ובאפר (צילום: teleSUR)
כמו אצל שכנותיה, הממשלה חלשה מאד, נגועה בשחיתות עמוקה (הנשיא ג'ימי מוראלס, שנבחר על הסיסמא "לא גנב ולא מושחת" ניצב מאז תחילת 2017 בפני הפגנות ענק ודרישות להדיחו, לאחר שהתברר שאחיו ויועצו הקרוב וגם אחד מבניו עסקו בהלבנות הון ומכירת השפעה, וגם הוא עצמו קיבל תשלומים קבועים ולא חוקיים ממשרד הביטחון של המדינה.
אז כשהממשלה חלשה ונלחמת על חייה, מי ששולט בפועל הם חברי הכנופיות השונות. כל שלוש המדינות נמצאות גם ב"טבעת האש" של דרום אמריקה - אזור בעל פעילות טקטונית מוגברת, מה שאומר רעידות אדמה וגם התפרצויות הרי געש, כפי שקרה לפני שבועות ספורים בגואטמלה. 59.3% מהמדינה חיים מתחת לקו העוני, והתוצר הלאומי הגולמי לנפש הוא 3,790 דולר בשנה.
ולמה הם לא נשארים במקסיקו? כי מקסיקו אף היא מוכת כנופיות - דרום מקסיקו שורץ באותן כנופיות מהן מנסים המהגרים ממרכז אמריקה להימלט, וגם הכנופיות המקומיות מוכנות ומזומנות לנעוץ את ניביהן וטפריהן באנשים פגיעים וחסרי כל הנמצאים הרחק מכל מי שעשוי לעזור להם. מקסיקו אינה נחשבת "מקום מקלט בטוח" בעיני שום גוף העוסק בזכויות אדם ומהגרים.
