פעם בחודש או חודשיים, אני משנס מותניים, מגרגר ומלעלע חלמון ביצה, מכחכח בגרון נטוי, משמיע קולות וצלילי הרמוניה ומודולציה למול המראה, סך בשמן את אניצי ראשי המדובללים ויוצא בגאווה עם סלט ירקרק ורענן בקדירתי לערב שירה, רינה ודיצה. אל תקלו ראש, זו לא החלטה קלה. אני מתלבט, שוקל ושוב בודק ביני לביני, תוהה ושואל מדי ערב, לאיזה אירוע עלי לשים את פעמי. בעיר רוחשת וגועשת, בה רבה מתנהלת פעילות ענפה של תרבות ישראלית, קשה להחליט: האם להשתתף בערב שירי העמק, בניצוחה של לאה גליטמן-אלקלעי (ז"ל) הפורטת על הגיתית או שמא לתת לרגלי לשאת אותי בריקודי עם, עם המרקיד ישראל יעקובי, העלם התימני החינני קל הצעד ועליז המבע. אני יכול להניע את האוטומוביל ולשעוט אל עמק יזרעאל בואכה "נר מערב", לערב שירי להקות צבאיות, בו שרים מיטב קשישי וקשישות הוואלי. הרשימה ארוכה, הנפש מתחבטת והלב נקרע בינות כל הפיתויים וההבטחות. אין לי מנוחה ורוגע שכן אני חפץ לבלוע את כל המבחר הנפלא שירווה את צמאון נפשי לשורשי ולמחוזות נוף נעורי.
סוד הקסם של ערבי השירה בציבור
שאול ברקן מקיים ערבי שירה אחת לחודשיים מזה 25 שנה. לאחרונה, באירוע שהתקיים בבתי הכנסת ''נר מערב ובוואלי בית שלום", הודיע ברקן על פרישתו. יותר מ-250 שרים ושרות, התכנסו שם לפני כשבוע וקיבלו תמורה מעולה עבור 20 הדולר ששילמו בכניסה. הערב היה שזור במיטב הכישרונות המקומיים והשקופיות שהוקרנו על המסך סיפקו תחושה של נוסטלגיה גרפית. את הקהל ליוו בשירה אמנון בן מנשה, אמנון חרש ואהרון ברצ'יק.
הדברים שאמר לי ברקן מסבירים מה מושך רבים לערבי שירה בציבור: "לרובנו יש צורך בביטוי עצמי. זה לא קל לשיר יחד עם עוד אנשים או מול אנשים, אך זו פעולה מרפאת. כששרים יחד לא שומעים בדיוק את הקול, גם אם אני מזייף לפעמים, סביר להניח שלא יבחינו בכך בתוך קהל רב. הקבוצה מאפשרת להיות חלק ממשהו גדול רב עצמה ועדיין לבטא את הקול שלי בשירה. אנשים ששרים באופן קבוע בערבי שירה בציבור, מספרים שאחרי ערב כזה של שירה משותפת, מצב רוחם משופר, גם אם לא היה כך לפני כן.ככל ששרים יחד, כך מצטמצם המרחק בין האנשים בקהל. יש משהו במשותף, שיר ועוד שיר, נוסטלגיה, שירים מבית אמא ואבא, שירי מולדת, פתאום כל ישראל אחים וכולנו בעלי תרבות ישראלית משותפת אחת, שגורמת לנו להרגיש שייכים אחד לשני ולמשהו גדול יותר. כשיש הרכב מוזיקלי, של מספר כלי נגינה, זה כבר עשיר, מורכב, מעניין וממלא השראה מוסיקלית. יש קבוצה, לא רק מנהיג, והם מובילים אותנו בבטחה אל מקור מתמסר, משוחרר ומענג".
לשמחתי, בעודי נובר בשבועונים מצהיבים, גיליתי, כי התופעה אינה חדשה וכבר לפני ארבעים שנה, עת נחתי לראשונה בנמל התעופה לקס ובייגל, אלחשו כמה תריסרי ישראלים שהתגוררו בעיר את הגעגוע והכמיהה אל מכורתם ומדי שישי התאספו לערבי זמר בליווי הגיטרה העגומה של רן אלירן בקפה סברה על שדרת סאנסט.
נוסטלגיה והומור
הנה בעיתון הישראלי "שלום אל איי" גיליתי קטע מכתבתה של רותי ברייטמן-בריינדלר, כי בשירת סולו הופיעו נאווה פרי (ז"ל) עם "כי האדם עץ השדה", ליזי שחר (תבדל"א) עם "שירת העשבים" ורוני גוטליב עם "שיר על נחלים". בהופעה אחרת היא מספרת על אבי מינץ ששר את "בחברה להגנת הטבע", על אפי קלינמן ששר את "אגדה יפנית" ועל אשר יחזקאלי ששר "דבר אלי בפרחים". רבים מאוד הם הכישרונות הנפלאים שנאספו אט אט בעיר, באירועי שירה והקראות קטעים אני קורא על הופעותיהם של בתיה דגן, מתנדבת מהקהל יחד עם הדסה מריש, ניצה בן-צבי, אתי ברטל, אריק ברטל ושמוליק לבנה.
רותי מציינת "שמלבד לשירי הנוסטלגיה בחרו מארגני הערב (שאול וניצן ברקן, 1993) בשירים וקטעים שכולם הומור, ושגלי צחוק שטפו את האולם". בכל אירוע כזה אני מוצא נדבך בל ישכח: ה"כיבוד". כך כתוב במקור: "נו והכיבוד? כמובן שהיה כיבוד, ברוח ט"ו בשבט. שפע פירות חיים, פירות יבשים, "נשנושים" ושתיה חמה". במקום אחר אני קורא על החלק החברתי שבלעדיו אין לערב כזה תקומה: "גם ההפסקה היתה חלק משמעותי של הערב. פגישות בין מכרים ותיקים, וקריאות 'אהלן', ו'לא ראיתי אותך יובלות', ו'כיף לראות אותך', כדרך הישראלים".
האירוע בבית הספר עמי, באירוחה של המנהלת, שולה קליין, יחד עם מתנדבים "היה מוצלח והשאיר טעם של עוד. ניכר שהרבה עבודה ומחשבה הושקעו בהכנת הערב. התעשרנו בחוויה רגשית והרגשת חברותא אמתית". על ערב אחר של שאול וניצן ברקן, שמנהלים את ערבי השירה כבר משנות התשעים המוקדמות, אפשר לקרוא בקנאה, כי "לפתן הערב הוגש על ידי שמואל, אבי, אשר ואביגדור, שביצעו את השיר "גוי של שבת" של רביעית מועדון התיאטרון, והקפיצו את הקהל ממקומו".
בכתבתו של דני בן טל ב"שלום אל איי", בגיליון ללא תאריך אני מוצא את הפתיח הבא: "כמאתיים וחמישים איש מילאו את אולם בית הכנסת "נר מערב" עד אפס מקום, באירוע ישראלי שהוציא מארכיון הרגשות שלנו וסיפק חוויות שגלום בהן אוצר שלא יסולא בפז".
בכתבתה, ערב נוסטלגי של שירי ילדות, מספרת איילה אור-אל: "מאות האיש שהגיעו לערב שירה שזכה לשם:"יונתן הקטן", כבר מזמן לא שרו על דני הגיבור ועל היקינתון. אך הם גילו בקיאות וזיכרון מעוררי התפעלות לכל אותם שירי ילדות ישנים נושנים אותם לא שרו מאז גן חובה". ידיעה נוספת בעיתון "ידיעות אמריקה" במדור "משוט בעיר", בכתבה של אחד מיכה קינן, עם הכותרת "שירי טבע ונוף לט"ו בשבט" נכתב: "בט"ו בשבט במצאי שבת ה-30 בינואר, 2004 התקיים ערב שירה במסגרת מועדון הזמר העברי של לאה גליטמן אלקלעי (ז"ל). המפגש החל בשעה שבע וחצי, עשרות מכוניות חסמו את השכונה, זמרים וזמרות נלהבים נושאי טנא וסלסילות עמוסי כל טוב בכמויות מסחריות, עלו לרגל מהמכוניות אל מרומי ביתם המדהים של שמוליק ואיריס פירסטנברג, בדרום בוורלי הילס". עוד כתבתי שם, "הפופולריות של ערבי השירה גדלה והולכת ונותנת לקהילה הישראלית ערב כיפי והנאה צרופה וכמובן גיבוש חברתי עצום".
מועדוני זמר
כבר למעלה מעשור שאני עד ושותף למועדון הזמר העברי של גליטמן-אלקלעי שובת הלב ומשובבת העין. היא פורטת על גיטרה קלאסית, לצד קבוצה של ארבעה או חמישה נגנים מתנדבים, והבמאי המפיק וחבר המקהלות, שמוליק פירסטנברג, מספר סיפורים. החבורה מתכנסת בבתים פרטיים וגם בבתי כנסת עם רפרטואר של כמאתיים שירים ומזמורים. מארגן הערב הוא פירסטנברג ששוקד ובורר את השירים לפי נושא מיוחד, עליו מחליטים מראש. הוא שמנחה את הערב ומכין קטעי קישור והסבר לכל שיר.
מפגש נוסף מתקיים תחת השם "בצוותא". זהו ערב שירה בציבור עם דני מסינג בקהילת "טמפל ישראל אוף הוליווד". הערב מלא בשירים עבריים מכל הזמנים, בהנחיית דני מסינג, שהיה כוכב זמר בארץ בשנות ה-70. את מסינג מלווה על הפסנתר המוסיקאית המחוננת, טלי תדמור, שאף ליוותה את מקהלת אל.איי שיר במשך שנים רבות. המארגנים מבטיחים "שירים ישראלים שאהבנו, חטיפים וברוח טובה באווירה חמה".
חוזרים למקורות
"הזמר העברי עבר כור היתוך תרבותי", מסביר פיסטנברג, "זה לא משהו הומוגני. מקורותיו הגיעו מארצות שונות, התערבבו ובתוך קסם ההתאקלמות התפתחה בארץ ישראל מוסיקה ייחודית ובעלת השראה".
מהם המקורות לזמרת הארץ?
"שירי החלוצים ושירי הפלמ"ח התבססו בעיקרם על השפעות מזרח אירופאיות ורוסיות, אך היו גם השפעות מהמוזיקה הערבית, מאירן, עירק, טורקיה ויוון, מהמוזיקה הספרדית ומתרבות הלדינו, עם הפיוטים והלחנים שלה".
יש שירים שמחזירים אל השורשים שלפני הגלות. איך נשמע הזמר העברי בארץ ישראל לפני 2000 שנה?
"כמובן שלתרבות המערב היתה השפעה משמעותית על השירים, מעט מאוד לחנים הולחנו עם מקצב שונה מארבעה רבעים, ורוב תשומת הלב הוקדשה להרמוניות. הבלליקה הרוסית, העוד הערבי, הכינור היהודי (מזרח אירופאי בשירי הכליזמרים) והגיטרה, יצרו בליל ייחודי מאוד של תרבות ענפהומוסיקה כתבשיל של תרבויות. בשורשי הזמר העברי ניתן למצוא השפעות רוסיות ברורותואף לחנים שהועתקו במלואם. כמו כן אפשר למצוא השפעות מתרבות ספרד, הלדינו, שפה אותה דיברו אף בירושלים ולא רק בגלות".
שירים וסיפורים
לאן נעלם הבית האחרוןבשיר "מעל פסגת הר הצופים" ומה הקשר בין "שיר העמק" לאופרה גרמנית; אלה הן סוגיות עליהן מסבירפירסטנברג המספר את הסיפורים שמאחורי השירים. הוא יושב בארכיונים אפלים, ונובר ברחבי האינטרנט בעקבות נכסי צאן הברזל של המוסיקה הישראלית המתחדשת בציון. על התוצאות היא מספר בערבי השירהשל גליטמן-אלקלעי.
פירסטנברג מספר: "רציתי לעשות משהו שיהיה קשור במה שעומד מאחורי השירים. אז יצרתי קשר עם יוצרים כגון גיל אלדמע ודן אלמגור, וביקשתי מהם מידע על תולדות השירים שבחרתי לאותו ערב שירה. יש אינספור דוגמאות לסיפורים שמאחורי השירים. גם ישראלים שלא ממש חובבים מושבעים של ערבי זמר, שירה בציבור וכולי, נהנים". פעמים רבות ניגשים אלי גברים בסוף התכנית ואומרים 'האמת, אני פה בגלל אשתי. היא סחבה אותי בכח, אבל הייתי מרותק, בזכות הסיפורים שלך'".
אחד הסיפורים שנצרתי בליבי היה הסיפור הקסום על השיר "רקפת", שכתב המשורר לוין קיפניס: "מתחת לסלע צומחת לפלא רקפת נחמדת מאוד". הנערה בת שבע הוזכרה פעמים אחדות בשיר, כולל השורה הידועה "יצאה עם הרוח בת שבע לשוח היה אז הבוקר בהיר / כל צמח כל פרח אוספת בדרך ופיה אך זמר ושיר".
קיפניס הגיע למטולה לזמן קצר. המשורר פגש את היפיפיה הצעירה, בת שבע אורני, בשנות ה-20, בטיול שערך בצפון הארץ. בערב פגש חבורת נערים ונערות ושאלם מי יכול להתלוות אליו בבוקר ולהראות לו את מפל התנור. לכולם היו תירוצים שונים ורק בת שבע התנדבה. במשך הטיול עצרה לקטוף רקפת. הפרחים לא היו מוגנים באותה תקופה. בהשראת הפגישה עימה כתב את אחד השירים העבריים היותר פופולריים.
סיפור מעניין נוסף ששמעתי מאחד המשתתפים של "ניחוח חציר"(של שאול ברקן) הוא על אריק לביא. בהיותו ילד צעיר בן 4, שאינו מוותר או נכנע למרוּת,נזנח עלידי אמו בתחנת רכבת בגרמניה, כשעל חזהו תלוי שלט עם שמו. ארבע שנים התגלגל לביא בין אנשים שונים, עד שבגיל שמונה הצליח להסתנן לבדו אל אניה והגיע ארצה.
למרות שרבים מוצאים בסיפורים שמאחורי השירים ערך מוסף, יש מי שלחשו על אוזני, כי הם באים לערבי שירה על מנת לשיר ולא על מנת לשמוע סיפורים. "ההצלחה של התכנית שלנו נובעת בראש וראשונה ממיפוי הקהל",סיפרהגליטמן-אלקלעי, "לפני כל ערב שירה אני מבקשת משמוליק להציע רשימה של שירים שתתאים לחברי הקבוצה הנפלאה שלנו, שמגיעים באדיקות לכל פגישה. הקהל צריך לשיר שירים שהוא מכיר, אוהב ומתלהב".
מאת: מיכה קינן
