לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי ליהנות מהיתרונות הבריאותיים של מי זנגביל (ג'ינג'ר). אפשר להכין את המשקה בבית והוא יכול לשמש דרך נוחה לצרוך זנגביל, עם כל הערכים התזונתיים שבו. ידוע, כי אנשים השתמשו בזנגביל לצרכי מרפא ותזונה במשך אלפי שנים. מדובר באחת התרופות הטבעיות העתיקות ביותר, ששימשה לטיפול בבעיות שונות, כגון כאב ובחילות.
אידאלי לטיפול בבחילות ובהקאות
בין המחקרים שנערכו ותומכים ומחזקים את היתרונות הבריאותיים הפוטנציאליים של הזנגביל, יש גם כאלה שתומכים בשתיית מי זנגביל. ניתן לצרוך את הזנגביל בצורת כמוסה או להוסיף אותו למזון ולשתייה.
טיפול בכאב: צריכה של זנגביל יכולה להועיל בטיפול בכאב. מי זנגביל מפחיתים סוגים מסוימים של כאב. במחקר שכלל 60 משתתפים מבוגרים שסבלו ממיגרנה, מצאו החוקרים כי השימוש במי זנגביל כאמצעי טיפול נוסף, יכול להועיל בשיכוך הכאבים יותר מאשר גלולות לשיכוך כאבים בלבד.
טיפול בבחילות: במשך שנים רבות אנשים משתמשים בזנגביל לטיפול בבחילות. במחקר שנערך בשנת 2015, בחנו החוקרים תשעה מקרים בהם אנשים השתמשו בג'ינג'ר לטיפול בבחילות שלאחר ניתוח, בבחילות שלאחר טיפולי כימותרפיה, בבחילות שנובעות כתוצאה מווירוס ובבחילות בוקר. המחקר מצא, כי הזנגביל תורם לצמצום הבחילות וההקאות.
כולסטרול: במחקר שנערך על חולדות נמצא, כי זנגביל יכול לסייע בהורדת רמת הכולסטרול. החולדות אכלו דיאטה עתירת כולסטרול, שהעלתה את רמת הכולסטרול, הטריגליצרידים והליפופרוטאין בגופם. החוקרים מצאו, כי הזנת החולדות בתוספי מזון שהכילו זנגביל, מנעה רמה גבוהה של כולסטרול בדם. למרות ממצאי המחקר האמור, יש צורך במחקר נוסף, על מנת לקבוע האם תהיה לזנגביל השפעה דומה על רמת הכולסטרול של בני אדם.
דרושים מחקרים נוספים על מנת להוכיח את יעילותו בהורדת הכולסטרול, זנגביל
סוכר בדם: מי זנגביל יכולים לסייע לשלוט בהפחתת רמת הסוכר בדם אצל אנשים שסובלים מסוכרת סוג 2. במחקר, שנמשך 12 שבועות, חילקו החוקרים 41 משתתפים עם סוכרת סוג 2 לשתי קבוצות. קבוצה אחת נטלה 2 גרמים של אבקת זנגביל מדי יום. הקבוצה השניה נטלה אבקת פלסבו. המשתתפים בקבוצה שנטלה את הזנגביל הציגו ירידה משמעותית ברמת הסוכר בדם.
ירידה במשקל: יתרון נוסף שנמצא בצריכת זנגביל קשור בירידה במשקל. במחקר בו השתתפו 10 גברים, חילקו החוקרים את המשתתפים לשתי קבוצות. קבוצה אחת שתתה מי זנגביל חמים אחרי ארוחת הבוקר. הקבוצה השניה לא שתתה את המים. הקבוצה ששתתה את המים דיווחה על תחושת שובע למשך זמן רב יותר.
