מאז אפריל אשתקד יושבים שישה מוקדנים במרכז שיחות בלגונה ניגל שבמחוז אורנג', קליפורניה ומתמודדים עם מגוון שיחות מדהים, ולעתים גם משעשע. אחד המתקשרים ביקש להזמין חדר במלון "טראמפ". אחר התקשר להודיע ש"קויוטי" (לא ברור אם התכוון לחיה ממין הצבוע או למבריח של מהגרים נטולי מסמכים) גנב לו את החתול. מתקשרת שלישית ביקשה לדווח על מלאניה טראמפ, "מהגרת לא-חוקית שגונבת את כספי משלם המסים", ואחרת התלוננה ש"מהגרים לא-חוקיים נכנסים לי לחצר וגונבים לי אוכל מהגינה".

עשרות מתקשרים דיווחו על חוצני חלל, כשחלקם מתארים בפירוט רב את שעברו כשנחטפו כביכול בידי כלי טיס בלתי מזוהים. כל השיחות תועדו בקפידה על ידי המוקדנים, יען כי בשביל זה משלמים להם. מאות אנשים התקשרו כדי להתלונן על בני זוג לשעבר, שכנים ומתחרים עסקיים, בחשד לשהייה בלתי-חוקית בארה"ב. מספר המתקשרים כדי לקבל את השירות עבורו נוסד המוקד - לקבל מידע על מעמד ההגירה או השלב בתהליך המעצר והגירוש של הפושעים שפגעו בהם - היה נמוך בהרבה.

זו התמונה שעולה מן ה"משרד לקורבנות עיסוק הגירה בפשיעה", או VOICE, שעל הקמתו בתוך הסוכנות לאכיפת הגירה וגבולות (ICE) הכריז הנשיא טראמפ בקול תרועה רמה באפריל 2017, חודשים ספורים לאחר שנכנס לתפקיד.

על פי נתוני המשרד עצמו, כמו גם רישומי שיחות שנמסרו למספר גופים עיתונאיים בעקבות בקשות חוק חופש המידע, הדרישה הגבוהה שצפה ממשל טראמפ למשאבים נוספים עבור קורבנות של פשעים שבוצעו בידי מהגרים נטולי מסמכים לא התממשה. המשרד גם לא קיבל כל ראיות המעידות על ריבוי קורבנות של פושעים זרים, כפי שנטען בצו הביצועי של טראמפ שייסד את המשרד, וכפי שהוא מרבה לטעון להצדקת מדיניות ההגירה המחמירה שלו.

הדו"ח הרבעוני הראשון של המשרד, שפורסם לציבור לפני שבוע בלבד, 15 חודשים לאחר שנפתח המשרד, ואשר מכסה את התקופה בין אפריל לסוף ספטמבר אשתקד, אינו מספק כל מידע באשר לאחוז מבין 4,000 השיחות שהתקבלו בתקופה זו קשורים כלל לפשעים שבוצעו בידי מהגרים נטולי מסמכים, ואין בו כל מידע על "השפעות הפגיעה מצד זרים עבריינים", שלדברי המזכר בו הוכרז על הקמת המשרד, "פוגעים דרך קבע באמריקאים ובשוהים חוקיים אחרים".

הסיבה היא בוודאי לא מיעוט משאבים. משרד VOICE מעסיק 24 "אנשי קשר קהילתיים", שני מנתחים לניהול התוכנית, סגן לעוזר המנהל, עוזר מנהל בפועל - וכמובן את ששת המוקדנים. המשרד תוקצב במיליון דולר בשנת הכספים 2018 על ידי המשרד לביטחון המולדת. השר דאז ג'ון קלי, כיום ראש סגל הבית הלבן, הודיע אז כי התקציב יגיע מהפניית "כל המשאבים המשמשים כעת לטעון למען מהגרים בלתי-חוקיים". קלי לא הבהיר, לא אז ולא מאז, לאלו משאבים בדיוק הוא מתכוון ומתי היו קיימים.

בין המטרה שהוא תיאר למה שמוקדני המשרד עושים - אין הרבה קשר. ג'ון קלי (צילום: CNN)

פרסום ה"דו"ח הרבעוני" (המכסה יותר מרבעון ומתפרסם יותר משנה לאחר תחילת אותו 'רבעון') ב-22 ביוני תוזמן יחד עם אירוע בו אירח הנשיא "קורבנות של הגירה בלתי-חוקית", שנועדה להדוף את הביקורת נגדו על מדיניות הפרדת המשפחות. אולם אם פרסום הדו"ח נועד לחזק את טענתו של הנשיא כי פשיעה מצד מהגרים לא-חוקיים היא מגיפה משתוללת המאיימת על שלומו של כל אמריקאי, הרי שהחץ פגע די רחוק מן המטרה.

מתוך 4,602 שיחות שהתקבלו בין ה-26 באפריל ל-30 בספטמבר אשתקד, 2,515 - יותר ממחצית - סווגו כ"הערות" או "לא קשורות". 244 מתקשרים ביקשו שירותי קורבנות, אולם פחות ממחציתם רצו הפניות לשירותי רווחה של ממש. 254 נוספים שאלו בנוגע למצבו של תיק מסוים - חלק מ-843 שאלות שהופנו לאנשי מחלקת הקשר הקהילתי של ICE. מבין אלה, רוב השיחות היו מלוס אנג'לס, מיאמי, סן פרנסיסקו וניו יורק סיטי. 46 רצו עזרה עם משרד ההתרעות האוטומטי שמפעיל המשרד, שמעדכן על מעמדו המשפטי של חשוד או מורשע בפשע.

"מטרת המשרד היא שמשפחה שסבלה מפשע שבוצע בידי שוהה בלתי חוקי יוכל להתקשר, ואנחנו נוכל פשוט לומר להם איפה נמצא אותו שוהה בלתי חוקי בתהליך התפיסה או הגירוש", אמר קלי בראיון באפריל 2017. "זו כל מטרת משרד VOICE".

אוהב לטעון שיש משבר של פשיעה מצד מהגרים. העובדות, מה לעשות, מורות אחרת (צילום: CNN)

אולם רובם המכריע של המתקשרים עושים זאת למטרות אחרות. יותר מעשרים אחוז משתמשים בקו המשרד כ"קו חם" לדווח בו על אנשים שעל פי חשדם הם שוהים בלתי-חוקיים - עניין שהמשרד לא אמור לטפל בו, ואמור על פי הוראותיו להפנות לקו החם של ICE. רישומי השיחות מראים שרוב גדול מהתלונות - נישואים פיקטיביים, זיוף חתימות, העסקת מהגרים נטולי מסמכים - רחוקים מאד מהתמונה המפחידה של פשיעה אלימה ואכזרית שמצייר הנשיא בדברו על "מהגרים פושעים". אחד המתקשרים ביקש לדווח על שכנתו, שלדבריו אינה משלמת מסים על נכסים בסין שברשותה.

כל זה מצטרף ומחזק את מה שהנתונים אומרים כבר שנים רבות: מהגרים, גם כאלה שנמצאים בארה"ב בניגוד לחוק, מבצעים *פחות* עבירות מילידי ארה"ב. רישומי השיחות של VOICE הושגו בזכות בקשות חוק חופש המידע מצד האתר ספלינטר, העיתון אריזונה רפאבליק, והעיתונאי מאט נובאק מגיזמודו, שהעלה אותם לאתרו האישי.