לא קל לבטל סוכנות מים ("Water district") בקליפורניה - גם כשהיא כורעת תחת נטל האשמות של נפוטיזם, ניהול כושל, אי-סדרים כספיים ואפילו אספקת מים מטונפים. בשנה שעברה החלו לזרום מים חומים ומסריחים בברזים של לקוחות סוכנות המים "סאטיבה" בלוס אנג'לס, ורשויות מחוז לוס אנג'לס והמדינה חשבו שסופסוף נפלה לידם ההזדמנות לסגור את הסוכנות הכושלת. אבל מדובר באתגר לא פשוט.
פליסיטה הרננדז, תושבת קומפטון בת 81, מראה מה יוצא לה מהברזים (צילום: לואיס סינקו, לוס אנג'לס טיימס)
הבעיה הראשונה היא כלכלית: סאטיבה מספקת מים בזול לכ-1,600 משקי בית בשכונות ווילוברוק וקומפטון, וקשה יהיה למצוא לה תחליף. הבעיה השנייה היא משפטית: חוקים שנועדו למנוע מרשויות ממשלה לחרוג מסמכותן מקשות מאד על סגירת מחוז מים - אפילו מחוז מוכה בעיות כמו סאטיבה.
לאורכה ולרוחבה של קליפורניה ישנן כ-3,000 סוכנויות מים, שריד לשיטה מיושנת שעד לפני כשני עשורים אפשרה לכל אדם שברשותו מקור מים שמספיק ל-15 איש או יותר לבקש רישיון ליצור מערכת מים קבילתות. "מחוזות המים" הללו החלו לפרוח בסוף המאה ה-19 לאספקת מי שתייה והשקיה. מחוז "סאטיבה" נוסד ב-1913.
תושבי מחוז לוס אנג'לס מקבלים את מי השתייה שלהם מאחת מ-220 מערכות מין. גודל האוכלוסייה שמשרתת כל מערכת נע בין 25 הלקוחות של "ווינטרהייבן מוביל אסטייטס" באנטלופ ואלי, ועד ארבעה מיליון הלקוחות של מחלקת המים והחשמל העירונית של לוס אנג'לס. יותר מ-130 סוכנויות מים במחוז משרתות פחות מעשרת אלפים איש כל אחת.
סאטיבה, כמו סוכנויות מים קטנות רבות, שואבת מים באופן מקומי ומזרימה אותו בצינורות לבתי הלקוחות. צו בית משפט מ-1965 העניק לסוכנות גישה למי תהום בשטח 474 אייקרים על רגל עומק, המשתרעים ממזרח מחוז לוס אנג'לס עד עמק סן גבריאל. בנוסף יכולה סאטיבה לחכור זכויות על מים נוספים במידת הצורך.
מפגינים בתשלום. המנהלת הכחישה את התרגיל - ו"הוצאה לחופשה" (צילום: ג'נארו מולינה, לוס אנג'לס טיימס)
לקוחותיה של סאטיבה משלמים תעריף אחיד של 65 דולר לחודש, המניבים לסאטיבה הכנסה של כ-1.3 מיליון דולר. תושבים בחלקים אחרים של קומפטון, המחוברים למחלקת המים העירונית, משלמים בממוצע 100 דולר בחודש. רוב לקוחותיה של סאטיבה הם בני מיעוטים (שחורים והיספאנים) ורובם עניים, ותוספת של עשרות דולרים בחודש בחשבון המים שלהם תפגע בהם קשות. למרות זאת, בישיבה שנערכה בחודש שעבר דרשו התושבים תשובות מחברת המים שלהם, שלא בחלה בתשלום לתושבים שיניפו שלטים נגד פירוק סוכנות המים ונגד העלאת התעריף. מנהלת הסוכנות, מריה ראשל גארזה, הכחישה בתוקף את הטענות - וכעבור ימים ספורים "הוצאה לחופשה"
אולם כפי שניתן לראות בתמונות, המים הזולים האלה יכולים לעלות ביוקר. סאטיבה גובה מחיר אחיד כי אין לה את 2.7 מיליון הדולרים הדרושים להתקין מוני מים ללקוחותיה, וכמובן שאין לה את 10-15 מיליון הדולרים הדרושים לשדרג את הצנרת בת 70 השנה שלה, שמשאירה משקע של מנגן ההופך את המים לחומים. הסוכנות טוענת כי היא זקוקה לסיוע מן המדינה והממשל הפדרלי כדי להמשיך לספק מים ללקוחותיה.
הרשויות היו מעוניינות לפרק את הסוכנות אולם שני ניסיונות קודמים נכשלו. ב-2005 התברר שהסוכנות פועלת ללא תקציב, ללא מבקר וללא מנכ"ל. במקום להיסגר היא קיבלה הזדמנות לתקן את הליקויים, אולם שבע שנים לאחר מכן התברר כי נשיא "סאטיבה" מינה את אשתו ובתו החורגת כחברות בדירקטוריון, ויחד הצביעו כל השלושה על הענקת בונוסים לא חוקיים לעצמם.
על פי החוק, שנועד להגן על לקוחות של סוכנויות מים קטנות, מספיקה חתימה של 10% מן הבוחרים הרשומים בקרב לקוחות סוכנות המים כדי לכפות הצבעה בקרב הלקוחות על פירוק הסוכנות גם אם "מועצת יצירת הסוכנויות של ל.א." האמונה על פיקוח על סוכנויות מים, החליטה לסגור אותה. עם חתימה של 50% מן הבוחרים הרשומים בקרב הלקוחות אפשר פשוט לבטל את החלטת המועצה. כעת מנסים להעביר בבית המחוקקים של המדינה חוק מיוחד שיאפשר למנות מנהל מטעם המדינה לסוכנות המים סאטיבה, עד לפירוקה והעברת לקוחותיה לידי חברה אחרת.
