תושבי קליפורניה הם בעלי תודעה גבוהה לאיכות הסביבה. הם ממלאים בנאמנות את מכלי המיחזור ומרגישים שהם מסייעים לסביבה ונוהגים כאזרחים אחראיים. אולם שמחתם תפחת בהרבה כשיגלו שרוב מה שהם שולחים "למיחזור" הולך בעצם למזבלה.

הסיבה? כבר אין שוק לרוב הנייר, הקרטון, הפלסטיק והזבל האחר הממוחזר ממה שכולנו זורקים באדיקות למכלים. יתרה מזאת, אנשים רבים זורקים למכלים דברים שהם לא אמורים, דבר שתוקע את המערכת ומפחית עוד יותר את כדאיות המיחזור.

"אנשים עוסקים במיחזור תקוות", אומר מארק אולדפילד, מנהל יחסי הציבור בקאלריסייקל, המנהלת את תוכנית המיחזור של המדינה. "הם חושבים: כדאי למחזר את זה, אני אשים את זה במכל, וזה מדהים מה שאנשים שמים במכלים", הוא מוסיף. "חיתולים מלוכלכים, כלי חרס שבורים, צינורות גינה ישנים. הכי גרועות הן סוללות ישנות".

אבל ההגדרה לחומר אסור הוא יותר מורכב ופחות אינטואיטיבי מחיתולים צואים וסוללות שפולטות חומצה מאכלת. אולדפילד מונה גם קופסאות פיצה מוכתמות בשמן וגבינה, עטיפות פלסטיק של מוצרי מזון, נייר גרוס, צנצנות ובקבוקים שלא נוקו, זכוכית שבורה, ועיתונים שריפדו כלובי ציפורים. אפילו מעטפות עם חלונות פלסטיק לכתובת.

הממחזרים כיום אינם רוצים חומרים מעורבים כמו נייר עם פלסטיק, או קרטון עם סרט הדבקה. לא משתלם להפריד בין החומרים, וזה הולך ישירות לאתר הטמנה. יתרה מזאת, המקום שעד לאחרונה היה השוק הגדול ביותר של קליפורניה והעולם לחומר ממוחזר סגר את שעריו.

הסינים רוצים פחות כאלה (צילום: ביזנס אינסיידר)

"סין לא רוצה את הזבל שלנו יותר", אומר ללוס אנג'לס טיימס סטיב מביליו, אסטרטג פוליטי המייעץ לתעשיית המיחזור. "הגיע הזמן שננקה את הלכלוך שלנו בעצמנו". בינואר החלה סין לאסור על הכנסת חומר "מזוהם" שפעם הסכימה לקבל. תחת הכללים החדשים, אם חומר כולל חצי אחוז או יותר של "זיהום" בחומר אחר, הוא פסול למיחזור. המדיניות כבר החלה להשפיע ומגדילה מאד את כמות החומר הנשלח למטמנות, כלומר לזהם את הקרקע ודרכה את מקורות המים.

המכה הגדולה ביותר היא בתחום הנייר המעורב - נייר מודפס מכל סוג, כמו עיתונים, כתבי-עת, דואר-זבל. סין כבר לא רוצה את זה, אז זה נמכר להודו. אבל יש הרבה פחות ספינות שמפליגות להודו ולשכנותיה בדרום-מזרח אסיה, ולכן הוצאות התובלה גבוהות יותר.

לפני שנה, קיבלו חברות המיחזור של קליפורניה 100 דולר לטון של נייר עיתונים. היום הממוצע הוא חמישה דולר. ההכנסה צנחה. אבל כפי שמבהיר מארק מאריי, מנכ"ל "קליפורנים נגד אשפה", ארגון למען מיחזור. "סין היא לא האיש הרע. לזכותם, הם החליטו שהם לא רוצים אצלם מיון זבל כמו במדינת עולם שלישי". לסינים יש מעמד ביניים גדל, הוא מסביר, ו"הם לא רוצים שילדים ומשפחות ימיינו זבל. הם רוצים פועלי ייצור, לא פועלי זבל".

קרוב לאלף מרכזי מיחזור נסגרו בקליפורניה בשנתיים האחרונות, כ-40% מכלל המרכזים, מה שמשאיר צרכנים בקהילות רבות ללא מקום להמיר את בקבוקיהם הריקים במטבע של ניקל. תוכנית המיחזור של קליפורניה, פעם גאווה ודוגמא לעולם, מתנדנדת על סף קריסה - והבעיות שמורידות את התעשייה בקליפורניה על הברכיים רלוונטיות לכל מקום. הפיתרון היחיד שרואים המומחים הוא הוצאת כספי מסים על תמריצים לחברות לרכוש חומרים ממוחזרים.