מעט מאוד אירועים המתרחשים במדינות כמו תאילנד זוכים לתשומת לב כל כך גדולה בעולם אך סיפור הנערים שחולצו ממערה מוצפת לאחר 18 יום היה יוצא דופן והיום (רביעי) הסוף הטוב שלו קיבל חותמת רשמית עם שחרורם של 12 הנערים ומאמנם מבית החולים.
המון עיתונאים סקרנים חיכו לנערים עם יציאתם מבית החוללים והם מצידם נראו שמחים ורגועים וענו בסבלנות לכל שאלה. "לא רצינו לחכות עד שהרשויות ימצאו אותנו, התחלנו לחפור בעצמנו בתוך המערה", תיאר המאמן אקפול צ'אנטאוונג את הדרמה שהתחוללה בתוך המערה. אחד הנערים המשיך את דבריו וסיפר כי הבורות שהם חפרו בניסיון לחלץ את עצמם היו בעומק שנע בין 3.3 ל-4.4 יארדים.
הנערים ומאמנם הגיעו לפגוש את התקשורת מלווים לבושים בחולצות מיוחדות עם ציור של חזיר בר אדום, המסמל את שם הקבוצה. "מחזירים את חזירי הבר הביתה" היה המשפט שהתנוסס על שלט ענק שקיבל את פניהם של הנערים.
בתחילת האירוע הסיכויים למצוא הנערים, בטח כאשר עודם בחיים הוערך כלא גבוה במיוחד. רגע המפנה הגיע כאשר המחלצים הבריטים מצאו את דרכם למערה ופגשו את הנערים כאשר הראשון שדיבר איתם היה ארדון סאם און בן ה-14: "זה היה קסום, הייתי צריך לחשוב הרבה על השאלות שהם שאלו אותי וכל מה שהצלחתי להגיד היה שלום".
המאמן צ'אנטוואנג שיחזר רגעים מפחידים מהימים הראשונים במערה כאשר הוא שמע רעש של מים זורמים במהירות לכיוונם. הוא הורה לנערים לחפש מקום גבוה ככל האפשר ולהתחיל לחפור בתוך המערה בניסיון ליצור פתח יציאה. אחד הערים סיפר כי עודד את חבריו במהלך השהות במערה ודחק בהם לא להתייאש.
המון מחשבות העסיקו את הנערים בתוך המערה, גם דאגות שקשורות להורים כפי שסיפר אחד הנערים: "פחדתי שלא אגיע הביתה ואמי תגער בי". חלק מהסיבה היא לכך היא שהנערים לא סיפרו להוריהם על הגיחה למערה אלא רק על אימון הכדורגל שתוכנן לפניו.
הנערים סיפרו כי הם שתו רק מים במערה וככל שהימים עברו הם הרגישו יותר ויותר עייפים. טיטן, הנער הצעיר ביותר הוסיף :"ניסיתי לא לחשוב על אוכל כדי שלא ארגיש יותר רעב". כל זה הוביל כמובן לירידה במשקל אך מאז חולצו מהמערה החזיר כל אחד מהנערים 3 קילו בממוצע למשקל גופו.
על שמחת החילוץ מהמערה העיבה מותו של אחד מהמחלצים, סמארן קונאן בן ה-38 כפי שסיפר המאמן: "כל הנערים היו עצובים, הם הרגישו שהם הסיבה לכך שהוא איבד את חייו ומשפחתו נאלצה לסבול".