טנסי היא מדינה עשירה במסורת. היא לא אחת מ-13 המושבות המקוריות שמרדו בבריטים, התאחדו והקימו את הניסוי הגדול, אבל היא הפכה למדינה כבר במאה ה-18 והעניקה לאומה ענקים רבים בתחומיהם, אגדות במוזיקה, בספורט, בעיתונות ספורט ובעיסוקים אחרים, מהחלוץ ואיש היערות האגדי דייבי קרוקט אז, עבור במוזיקאים מיתולוגיים כמו בסי סמית' והאחים אולמן, עד כוכב-על כמו ג'סטין טימברלייק היום. והשנה היא הולכת לתת לנו מה שלא נתנה כבר קרוב לרבע מאה - מרוץ תחרותי לאחד משני מושבי הסנאט של המדינה.
בכיוון השעון משמאל: פיל ברדסן, דיאן בלאק, מארשה בלאקבורן. נראה שבלאק יצאה מהמשחק (אילוסטרציה: זאק ורילנד, Vox)
היום (חמישי) נערכו באופן חריג בחירות מקדימות לקביעת מועמדי המפלגות לתפקידים השונים העומדים לבחירה בנובמבר הקרוב, ביניהם אחד ממושבי הסנאט של המדינה ומשרת המושל. התוצאות בשני המחנות בנוגע למועמדות לסנאט היו צפויות (חברת בית הנבחרים מארשה בלאקבורן תייצג את הרפובליקנים עם 84% מהקולות, המושל לשעבר פיל ברדסן את הדמוקרטים עם כמעט 95% מן הקולות), אבל הן מסדרות קרב מותח שעשוי לקבוע את גורל הבית העליון בקונגרס, ולכפות על הרפובליקנים להוציא משאבים רבים על מושב שפעם נהגו לסמן עליו וי עוד ביום פרסום הלו"ז, הרבה לפני תחילת העונה, לא כל שכן המשחק.
הנשיא טראמפ ניצח בטנסי בהפרש עצום של 26 נקודות ב-2016, אבל ייתכן שזו היתה נקודת השיא בפופולריות שלו אפילו במדינה שצבועה באדום כבר שנות דור. מנגד, הדמוקרטים ממשיכים לבחור מועמדים שמסוגלים להתחרות כל אחד במקומו. פיל ברדסן, דמוקרט מתון, הוכיח שהוא מסוגל להיבחר בטנסי, לאחר שכיהן את שתי הקדנציות שמתיר החוק המקומי כמושל (2003-2011).
כיסא העץ, מרפסת העמודים, וסט הציידים - פה לא מדובר באיזה חנון, אלא בבן המקום המדבר דרומית שוטפת במבטא טנסי בולט. המושל לשעבר פיל ברדסן (צילום: נוקסוויל סנטינל)
CNN מדרגים את המרוץ כ"נוטה לרפובליקנים" אולם בשני הסקרים היחידים שזמינים כרגע בנוגע להתמודדות ראש-בראש בין חברת בית הנבחרים המכהנת למושל בדימוס, מוביל האחרון בפער של 3-6 אחוזים. אולם מדובר באחד המרוצים הלוהטים במדינה, וסקרים טריים פוסט-פריימריז צפויים בימים הקרובים ולאורך הדרך עד השישה בנובמבר. אם תנצח בלאקבורן, אשת ימין קיצוני הידועה בהתבטאויות חריגות, היא תהפוך לאישה הראשונה המייצגת את "מדינת המתנדבים" (הכינוי הרשמי. לכל מדינה יש כזה) בסנאט מאז ומעולם.
מנגד, במרוצי הפריימריז למשרת המושל נרשמה דרמה בצד הרפובליקני לפחות - וגם הרבה דם רע, וכמות חסרת תקדים (במדינת טנסי) של כסף. בתחילה נדמה היה שחברת בית הנבחרים המכהנת מן המדינה, דיאן בלאק, היא המועמדת הוודאית. לא זו בלבד שיש לה את הניסיון והפז"מ הדרושים, יש לה גם, איך אומרים אצלנו, ים כסף.
ימנית קיצונית, ידועה בהתבטאויות מרימות-גבה - ותהיה הסנאטורית הראשונה ממדינת המתנדבים, אם תנצח בנובמבר. מארשה בלאקבורן (צילום: נשיונל ג'ורנל)
אבל אז זינקו למרוץ שני אנשי עסקים מהמדינה,רנדי בויד וביל לי, שגם להם ים כסף (הלוואי על כולנו), וגם הם לא מפחדים לזרוק אותו במרדף אחר התהילה הפוליטית. בלאק, שהתנהגה כמנצחת המיועדת, סבלה מן התגובה שהתנהגות כזו מעוררת בקרב ציבור הבוחרים, אבל מכת המוות עבורה היתה סירובו של הנשיא טראמפ לתמוך בה רשמית, למרות שהיא עשתה כל מאמץ להתהדר בכנפות מעילו והיתה המועמדת היחידה שיכלה להוכיח תמיכה בפועל באג'נדה של הנשיא.
איש העסקים הדתי שהגיח מאחור והפתיע את הפוליטיקאית המנוסה. ביל לי, שכנראה יתמודד על כס מושל טנסי (צילום: רויטרס)
הספירה טרם הסתיימה וטרם הוכרז מנצח רשמית, אולם לאחר ספירת כ-60% מן הקולות מוביל ביל לי, ימני עוד יותר קיצוני ודתי מבלאקבורן, בפער ניכר עם 37%, אחריו בויד עם 25% ודיאן בלאק רק שלישית עם 22%. מן הנתונים עולה גם שלי הוא היחיד במפלגתו שהתמיכה בו אינה מוגבלת לבסיס אזורי, והיא משתרעת מן העיר ממפיס בדרום-מערב המדינה ועד לפינתה הצפונית-מזרחית. אם אכן ינצח לי כפי שנראה כרגע, המתמודד מולו יהיה קארל דין, לשעבר ראש העיר נאשוויל, שניצח בקלות וצפוי לתת קרב קשה על בית המושל, שנמצא בידיים רפובליקניות בשמונה השנים האחרונות.
