שליש מהגיבורים שנלחמים בשריפות ברחבי קליפורניה הם אסירים. האם מדובר בניצול?

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

הגיבורים האלה לובשים כתום גם כשהם לא מכבים שריפות (צילום: YouTube)

"מחלקת התיקון והשיקום" של קליפורניה (CDCR, או מה שקוראים בארץ שירות בתי הסוהר), התפאר לאחרונה בשימוש בעבודת אסירים בכיבוי השריפות בציוץ בטוויטר: "היום, למעלה מאלפיים לוחמי-אש מתנדבים כלואים, בכללם 58 עברייני נוער, לוחמים בלהבות דליקות הבר ברחבי קליפורניה. לוחמי-אש כלואים ממלאים תפקיד חיוני ועוקרים שיחים עבותים עד הקרקע החשופה, בכדי למנוע את התפשטות האש".

הציוץ גרר לא מעט הבעות הפתעה וגם מחאות. התגובה הראשונה לציוץ היתה "רגע, מה?". אולם השימוש של קליפורניה בכוח עבודה של כלואים בכדי להילחם בשריפות בר רחוק מלהיות חדש. כפי שמתעדת העיתונאית אניקה נקלאסון בכתב העת "אטלנטיק", שורשי התוכנית במסגרתה מתבצע הדבר נמתחים עד מלחמת העולם השנייה.

"אסירים נלחמים בשריפות הבר של קליפורניה מאז שנות ה-40' של המאה הקודמת, אז נאלצה המדינה לזמן אסירים שיחליפו את הגברים החופשיים שלחמו בחזית. יותר מ-3,700 גברים ונשים המרצים עונשי מאסר, ואפילו כמה עברייני נוער, משרתים כעת בהתנדבות בכוח הכיבוי. יחד הם מהווים כשליש מכוח הלחימה בשריפות הבר במדינה, והם עובדים בממוצע 10 מיליון שעות בכל שנה, בתגובה לשריפות ובטיפול במיזמים קהילתיים כמו תחזוקת פארקים, ייעור, והגנה מפני שריפות ושיטפונות".

האסירים מקבלים תשלום עבור עבודתם המסוכנת ואף הקטלנית בפוטנציה, אבל התשלום הוא בדיחה. דולר בודד לשעה, ועוד שני דולר ליום - ומדובר בשעות ארוכות, ולפעמים במשמרות של 72 שעות בזמנים כמו אלה הנוכחיים. כל זאת בעוד התוכנית חוסכת לקליפורניה בין 90 ל-100 מיליון דולר בשנה.

"אתה לומד שיש דברים שאתה יכול לעבור שבחיים לא היית חושב שאתה יכול לעשות" (צילום: CNN)

חלק מן האסירים מרוצים מן ההסדר מפני שהם מקבלים יחס משופר בכלא, ותחושה שהם עושים דבר טוב. "זה לא רק הקירות שאתה נפטר מהן", אמר מייקל דיגנן, אז עדיין אסיר לוחם-אש, בראיון לתחנת KQED (תחנת הטלוויזיה הציבורית בצפון קליפורניה) ב-2014. "אתה לומד הרבה על עצמך. אתה לומד שיש דברים שאתה יכול לעבור שבחיים לא היית חושב שתוכל לעשות". אלא שלאחר שהשתחרר דיגנן ממאסרו, נאסר עליו בחוק לעסוק בכישורים שרכש. בעלי עבר פלילי מנועים מלעבוד ככבאים באזרחות ברוב מכריע של הרשויות המקומיות ברחבי ארה"ב.

בקליפורניה אמורה עבודת הכיבוי של האסירים להיעשות בהתנדבות. היא גם הזדמנות שהאסירים צריכים להרוויח, על פי סקירתה של נקלאסון באטלנטיק: "[כוח הכיבוי] מורכב רק מאסירים שהרוויחו מעמד של אבטחה מינימלית בזכות התנהגות טובה מאחורי הסורגים, והוא סגור בפני מציתים, חוטפים, עברייני מין, בעלי קשרים לכנופיות ואלה המרצים מאסר עולם. כדי להצטרף לצוות, על האסירים לעמוד בקריטריונים גופניים מחמירים ולהשלים תוכנית הכשרה תובענית".

אולם לאור העובדה שבית הסוהר הוא מקום שהכפייה היא חלק בלתי נפרד ממנו, מבקרי התוכנית מטילים ספק עד כמה "התנדבותית" היא העבודה. עם הירידה באוכלוסיית האסירים בקליפורניה בשנים האחרונות, המדינה מתקשה למלא את שורות כוח הכבאים הכלואים כבעבר, דבר שהוביל לירידה של 13% במספר הכבאים האסירים מאז 2008, על אף שהשריפות במדינה רק מחמירות בהתמדה מאז.

אולם השימוש של קליפורניה באסירים לכיבוי שריפות הוא רק חלק משימוש נרחב בהרבה באסירים ככוח עבודה - וחלק גדול מן השימוש הזה אינו התנדבותי. הדבר מותר במפורש בחוקה, למרות ביטול העבדות. בתיקון ה-13 לחוקה נאסרו העבדות והשירות הכפוי "למעט כעונש על פשע שבו האדם הנדון הורשע כדין". אסירים עובדים בתוך הכלא ומחוצה לו, בניקוי שולי הכבישים המהירים, בטלמרקטינג, בשלל עבודות כפיים.

ראש מחלקה במכון מחקר שמרני: "זה בר-השוואה לעמל עבדים" (צילום: ABC)

השימוש בעבודת אסירים משך ביקורת רבה לאורך השנים. רבות מן התגובות לציוץ של שירות בתי הסוהר הקליפורני מתחו ביקורת על הנוהג ובמיוחד על השימוש בעברייני נוער למאבק בדליקות. אפילו שמרנים רבים לא יכולים להעלים עין מן הבעייתיות. בראיון לעיתון וושינגטון אקזמינר אמר ארתור רייזר, ראש מחלקת מדיניות המשפט הפלילי במכון המחקר השמרני R Street, כי היחס לכבאים אסירים - ובמיוחד העובדה שהם מנועים מלשרת ככבאים לאחר שחרורם - הוא בר-השוואה ל"עמל עבדים".

מבקרים רבים גם מצביעים על כך שאוכלוסיית האסירים בארה"ב מורכבת מבני מיעוטים ללא כל יחס לשיעורם באוכלוסייה, וטוענים כי עבודת אסירים אינה אלא המשך העבדות בדרכים אחרות. הניסיונות לדחות את הטענות הללו נאלצים להתמודד גם עם המציאות וגם עם אמירות מפורשות, כמו זו של בית המשפט העליון של וירג'יניה, שקבע שש שנים בלבד לאחר ביטול העבדות כי "אסירים הם עבדי המדינה".

התומכים טוענים כי לעבודה של אסירים יש יתרונות רבים, ואכן יש מחקרים שמצביעים על כך שלאסירים שעבדו במהלך שהותם בכלא יש סיכוי גבוה במידה ניכרת למצוא עבודה לאחר שחרורם, וישנם גם מחקרים שמראים ירידה בסיכוי לפשוע שוב. אולם המבקרים אומרים שכל זה טוב ויפה, אבל לא מצדיק ניצול, וכי יש לשלם לאסירים שכר מינימום. מנהלי בתי סוהר טוענים שזה לא אפשרי כלכלית.

בספטמבר 2016 נערכה בבתי סוהר ב-24 מדינות ברחבי ארה"ב שביתה בהשתתפות עשרות אלפי אסירים, במחאה על הניצול המובנה במערכת עבודת הכפייה של הכלואים ותנאי המחיה הבלתי נסבלים שלהם. בעוד שבוע בדיוק, ב-21 לחודש זה מתוכננת שביתה נוספת של אסירים ברחבי ארה"ב.