שופטת בית המשפט העליון ארלין בלות' פסקה ביום חמישי האחרון כי שגיאות בניסוח של הסכם חיסיון בין צוות הקמפיין של הנשיא טראמפ לבין עובדת בקמפיין הופכות את היקף התחולה של החוזה לקטן בהרבה מכפי שטענו עורכי דינו של הנשיא, ולכן תביעה של העובדת נגד הקמפיין יכולה להתברר בבית משפט, במקום בבוררות בתנאים המוסכמים על הקמפיין, כפי שדרשו עורכי דינו.

התביעה הוגשה על ידי ג'סיקה דניסון, עובדת לשעבר בקמפיין שטענה כי חוותה הטרדה ואפליה על רקע מיני בזמן עבודתה במערכת הבחירות של 2016. על פי כתבה שהתפרסמה ביאהו ניוז, היא תובעת 25 מיליון דולר בגין חשיפתה ל"דיבה חמורה ומתמשכת, הטרדה מחמירה, ניסיון גניבה, התעללות ברשת ואפליה והטרדה על רקע מיני" מצד עובדי קמפיין אחרים, כולל קמילו סנדובל, שהיה הממונה עליה וכעת משמש כמנהל מחלקת המידע במשרד לענייני משוחררי צבא.

עורכי הדין של הקמפיין הגיבו בתביעת-נגד של מיליון וחצי דולר בטענה כי דניסון הפרה את הסכם החיסיון בכך שפרסמה "מידע חסוי ואמירות מכפישות". לאחר מכן ניסו פרקליטי הקמפיין לכפות על דניסון ליישב את העניין בבוררות פרטית, בטענה שהסכימה לכך כשחתמה על החוזה. בניגוד למשפט רגיל, בבוררות תיעוד ההליך יכול להיחתם.

הוא שוכר את האנשים הטובים ביותר (*לא חל על עורכי הדין שמנסחים לו חוזים, כנראה...) (צילום: ABC)

בלות' פסקה כי בשל מלים שגויות וטעויות ניסוח בחוזה החיסיון, הוא אינו מונע ממנה לקחת את תביעתה לבית המשפט ולתת לו פומבי. לפסיקתה של בלות' יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת, היות שנראה כי הסכם השתיקה עליו חתמה דניסון זהה לזה בו משתמש טראמפ בבית הלבן ובארגון טראמפ.

הנושא רלוונטי במיוחד בימים האחרונים, בעקבות פרסום ספרה של אומרוסה מניגולט ניומן, לשעבר ראש מחלקת "קשרי קהילה" בבית הלבן, וטענתו של טראמפ כי אסור היה לה לפרסם את הספר משום שחתמה על הסכם שתיקה. במקרה של אומרוסה, ההסכמה הכללית בעולם המשפטי היא שבכל מקרה לא היה לטראמפ קייס, משום שהחוקה אוסרת במפורש על השתקת עובדי ממשל.