שוק הנדל"ן של ניו יורק הוא אולי "שוק של קונים" בכל רמות המחירים, אבל זה לא אומר שהוא נעשה פחות שערורייתי. שוק הדיור בתפוח הגדול נעשה יקר כל-כך, שקונים רבים מוותרים על החלום של פנטהאוז עם נוף לקו הרקיע ומסתפקים בדירות מרתף מתחת לפני הקרקע.

"ככל שהמחירים יורדים בשוק היוקרה, הקבלנים נחושים בדעתם למקסם כל רגל רבועה, כולל חלל תת-תקני, בזמן שהקונים מחפשים מציאות בשוק עם עודף היצע", כותב סטפנוס צ'ן בניו יורק טיימס. דירות תת-קרקעיות הופכות פופולריות כל-כך בעיר הגדולה, מדווח צ'ן, עד שבעירייה מכינים תוכנית פיילוט ליצירת דירות מרתף (Basement) ו"תת-מרתף" (Cellar) בשכונת איסט ניו יורק שבברוקלין.

כיום ישנן דירות מרתף ("בייסמנט") שהן חוקיות, אולם דירות "סלאר" אינן חוקיות עדיין בשום מקום בעיר. ההבדל בין שני המונחים הוא שבדירות בייסמנט, לפחות מחצית מגובה הדירה נמצא מעל גובה המדרכה שבחוץ, בעוד שבדירת סלאר רוב גובה הדירה נמצא מתחת לפני הקרקע.

חבר מועצת העיר מטעם פארק סלופ, בראד לאנדר, אמר לצ'ן כי ככל הנראה ישנם יותר מ-300 אלף איש בעיר המתגוררים בדירות בייסמנט וסלאר לא חוקיות. אם התוכנית הניסיונית תצליח, יחידות דיור תת-קרקעיות יסייעו להגדיל את היצע הדיור בר-ההשגה בעיר.

כאן גרים בכיף? (צילום: CBS)

עבור הקונים, יחידות מתחת לפני הקרקע מציעות יותר מקום תמורת כרבע מן המחיר לרגל רבועה ביחס ליחידות אחרות באותו בניין - כך מדווח צ'ן על סמך מידע מן האתר סטריטאיזי. אולם למרות כל זאת, המחירים עדיין עוברים לעתים קרובות את רף שבע הספרות.

זוג אחד שהתראיים בנושא לטיימס הוציא ב-2015 1.2 מיליון דולר על סטודיו דופלקס בן 1,800 רגל רבועות (כ-167 מ"ר) מתחת לפני הקרקע, באזור מידטאון מזרח במנהטן. זה היה החלל היחיד בגודל דומה בתקציב שלהם מדרום לרחוב 135, והם עדיין השקיעו יותר משנה בשיפוצים כדי להגדיל את כמות האור שנכנסת לדירה.

קונה אחרת סיפרה שקנתה דופלקס בן שלושה חדרים (שני חדרי שינה) בגודל 2,100 רגל רבועות (כ-195 מ"ר) מתחת לפני הקרקע באפר ווסט סייד תמורת 2.3 מיליון דולר - פי שניים שטח מן הדירה שמכרה תמורת הסכום הנ"ל בוויליאמסבורג. לדבריה, דירה קטנה יותר בקומה שמעליה מוצעת למכירה בכמיליון דולר יותר.

"נשכור לנו חדר, במרתף בברוקלין, ונחיה כמו גדולים..." (צילום: בראונסטונר מגזין)

כמובן שליחידות האלה יש חסרונות. בדירות "סלאר" אסור על פי החוק היבש להתקין חדרי שינה, ובשל חוקי צנרת, אסור להתקין בהם מקלחת אלא רק אמבטיה. על מנת להפוך את היחידות הללו למושכות יותר, נוטים הקבלנים להעמיק לחפור את קומת המרתף בכדי לספק לקונים תקרות גבוהות יותר, ומותחים חלונות לאורך כל הקיר הפונה לרחוב.

למרות כל המגבלות, חלל מגורים הוא מצרך כה נדיר ומבוקש בעיר - במיוחד במחיר מציאה - שהיחידות הללו נחטפות מהר. מספר קבלנים סיפרו לצ'ן שיחידות המרתף הן לעתים קרובות הראשונות להימכר בבניין. כשנפתח בניין ב-Shephard בווסט ווילג', היתה יחידת סטודיו (שאסור לה טכנית להיות חדר שינה) בגודל 1,289 רגל רבועות (כ-120 מ"ר) אחת הראשונות להימכר, תמורת 1.785 מיליון דולר. המחיר הממוצע ליחידה שכולה מעל גובה פני המדרכה בבניין, על פי סטריטאיזי? 9.1 מיליון. יחידה בת 450 רגל רבועות (כ-41 מ"ר) בבניין ה-Chatsworth באפר ווסט סייד נמכר תמורת כחצי מיליון דולר, ושבעים קונים פוטנציאליים התחרו על המפתח. הקונה, שמתכוון להשכיר את היחידה, לא יכול היה להרשות לעצמו שום נכס אחר בבניין הנחשב.