עבור רבים, סוף הקיץ מצוין על ידי סוף השבוע הארוך שמתחיל את חודש ספטמבר. חג "יום העבודה" (לייבור דיי) נחוג לראשונה בחמישה בספטמבר 1882, אז יצאו אלפי פועלים לרחובות העיר ניו יורק כדי להשתתף במצעד מחאה.
המצעד הראשון ההוא, שאורגן על ידי איגוד העובדים המרכזי, החל סמוך לבניין העירייה והמשיך צפונה, דרך יוניון סקוור, עבור ברחוב 42, והסתיים ב"וונדל'ס אלם פארק" בשדרה התשיעית (כיום קולומבוס) ורחוב 92, במקום בו שוכן מגרש המשחקים "סול בלום". שם נהנו המשתתפים מפיקניק, הופעות ונאומים.
כעבור 12 שנה, לייבור דיי כבר הפך לחג פדרלי רשמי לאחר שהקונגרס העביר חקיקה בעניין והנשיא גרובר קליבלנד (שעל שמו קרויה העיר) חתם עליה. עוד לפני כן הפכו למעלה מ-20 מדינות את היום לחג רשמי בתחומן, כשהראשונה היתה אורגון ב-1887.
במקור נועד החג לאפשר לעובדים ולאיגודים להשמיע טענות וקובלנות, להעלות על נס את הישגיהם ולתכנן כיצד להשיג תנאים ושכר טובים יותר. במקור גם השתנה החג בהתאם למיקום. במקומות מסוימים חגגו את יום העבודה ביום שני הראשון של החודש, אחרים ביום ראשון הראשון. כיום כמובן הוא נחוג ביום שני הראשון של ספטמבר בכל שנה.
לא לגמרי ברור מיהו מייסד החג. גרסאות שונות מייחסות את הרעיון לשני אנשים שונים, האחד בשם פיטר מקגווייר והשני מת'יו מגווייר. על פי המחקר העדכני, כנראה שהיה זה מת'יו מגווייר שהגה את רעיון החג בזמן שכיהן כמזכיר התאחדות המכונאים הבינלאומית, סניף מקומי 344.
כיום החג השתנה מחגיגה של מעמד העובדים ודיונים על תנאי העבודה, לעוד חג שבו מבלים עם חברים, עושים פיקניקים ובעיקר לא עובדים, רשמית ובתשלום - שזה תמיד מבורך. האירוניה היא שהיום בו רוב העולם מציין את "יום העבודה", האחד במאי, נולד גם הוא בארה"ב - האינטרנציונל השני, שנערך בפריז ב-1889, קבע את היום לזכר הרוגי טבח היימרקט בשיקאגו, בו נורו למוות ב-1886 עשרות מפגינים שצעדו בדרישה ליום עבודה בן שמונה שעות (זוכרים שהיה דבר כזה?). אבל "לייבור דיי" הראשון נחוג בארה"ב ארבע שנים לפני אותו טבח, כשעוד היתה תנועת עובדים ואיגודים משמעותית בארה"ב.
בנוסף לבילויים עם חברים, רבים חוגגים את יום העבודה בהוצאת חלק מהכסף שהרוויחו בעבודתם הקשה. זה לא בלאק פריידיי ולא מתקרב, אבל למרות שמדובר בחג רשמי והבנקים וסניפי הדואר סגורים, חנויות רבות דווקא פתוחות ומציעות מבצעים מפתים על מכוניות, רהיטים, מוצרי חשמל ועוד.