חיסונים אינם מעניקים הגנה של 100 אחוז. אך כאשר כל הילדים מחוסנים, נוצר מצב שמכונה "חיסון עדר"; מצב שגורם לכלל הילדים להיות מוגנים יותר, בעיקר התינוקות.
גם אם אתם בעד חיסונים ומצפים ללידת התינוק שלכם, הוא צפוי להיות מוגן פחות, כאשר ילדים בסביבתו אינם מחוסנים. השאלה היא עד כמה יש צורך להרחיק ילדים מחוסנים מילדים שאינם מחוסנים, על מנת להגן על הראשונים מפני מחלות שניתן למנוע?
התשובה על כך אינה פשוטה. זאת, משום שישנן מחלות רבות ושונות שמעורבות במצב ומשום שהסיכון תלוי במידה רבה במחלות הנפוצות בקהילה מסוימת ובמספר הילדים שלא חוסנו באותה קהילה.
חיסונים אינם מעניקים הגנה מלאה של 100 אחוז מפני מחלה מסוימת. אך כאשר כל הילדים מחוסנים, נוצר מצב שמכונה "חסינות עדר". המצב הופך את הסביבה לבטוחה יותר עבור כל הילדים ובעיקר עבור תינוקות, שנמצאים בחודשים הקריטיים ביותר בחייהם. האופן בו חסינות העדר עובדת היא, שלפני שהתינוקות מחסנים את עצמם לחלוטין, הם מוגנים באמצעות החסינות של מי שמטפלים בהם, של תינוקות אחרים שמשחקים איתם ושל שאר הפרטים בקהילה.
באופן כללי, ככל שהתינוק צעיר יותר, כך הוא חשוף ליותר מחלות שמסכנות את בריאותו. שפעת, למשל, יכולה להשפיע באופן חמור מאוד על תינוקות צעירים. למרות זאת, לא מתחילים לחסן ילדים בפני שפעת רק אחרי גיל שישה חודשים.
בעונת השפעת, קהילה עם שיעורי חיסון נמוכים נגד המחלה היא מקום מסוכן יותר עבור תינוקות צעירים, כמו גם עבור מבוגרים קשישים ועבור כל מי שסובל מבעיות רפואיות אחרות. חצבת, חזרת ואבעבועות רוח נפוצות בארצות הברית בעיקר בקרב אוכלוסיות חלשות, שם החיסונים נגד מחלות אלה לא ניתנים לתינוקות לפני גיל שנה. מדובר במחלות מדבקות מאוד, כאשר לחצבת יכולה להיות השפעה מסוכנת ביותר על תינוקות קטנים.
החל מגיל חודשיים, התינוק צפוי להתחסן נגד מגוון רחב של מחלות, אשר הסיכויים להופעת חלק מהן בארצות הברית נמוכים, כגון פוליו; ואשר אחרות שכיחות יותר, כגון שיעול, דלקת ריאות ושפעת האמופילוס מסוג B, שיכולה לגרום לדלקת ריאות ולדלקת קרום המוח.
המינונים שניתנים לתינוקות מציעים הגנה מסוימת, שאינה שלמה. רוב התינוקות שזוכים לחיסון על פי הצורך, מקבלים סדרה של חיסונים בסיסיים בין גיל 15 חודשים לגיל 18 חודשים. עם זאת, הם עדיין יזדקקו לחיסון נגד שפעת בכל סתיו, כמו גם לחיסונים חוזרים בגיל 4, על מנת לחזק את החיסונים שניתנו להם כתינוקות.