בסוף החודש, יצאו יותר מארבעים שחקנים ויוצרים מתיאטרון "גשר" לסיבוב הופעות בצפון אמריקה. בקבוצה יהיו גם המנהל האמנותי והבמאי, יבגני אריה, מנכ"לית התיאטרון, לנה קריינדלין, מחזאי הבית והדרמטורג, רועי חן, וכמה ממיטב שחקני התיאטרון, בהם ישראל (סשה) דמידוב, אפרת בן-צור, מיקי לאון, דורון תבורי, הנרי דוד, אלון פרידמן, עידו מוסרי, פיראס נסאר, גלעד קלטר, נטע שפיגלמן, נועה הר-ציון, רות רסיוק, אורי יניב ועוד. המשלחת המשובחת מישראל תפתח את סיבוב ההופעות שלה בקנדה. שם היא צפויה להציג שתיים מהצגות הדגל של התיאטרון.
מתוך "דיבוק", תיאטרון גשר
שתי ההצגות שנבחרו לייצג את התיאטרון הפעם הן "דיבוק", אחת הקלאסיקות החשובות של המחזאות היהודית שזוכה לעיבוד מודרני בבימויו של אריה; ו"במנהרה", סאטירה פוליטית-עכשווית מאת רועי חן.
לדברי קריינדלין, "הנסיעה של התיאטרון לצפון אמריקה היא אירוע חשוב, ציון דרך מרגש לתיאטרון בפרט, ולתרבות הישראלית בכלל. הנסיעות של משלחות מהתיאטרון לארצות הברית עם ההצגות המובילות, הפכו למעין מסורת. התחלנו עם המהלך בשנת 1992, השנה הראשונה לקיומנו. מאז הגענו כבר שבע פעמים, והבאנו את כל הספרות הישראלית והיהודית לארצות הברית. מדובר בסיבוב הופעות מיוחד לרגל חגיגות ה-70 למדינת ישראל".
שחקני תיאטרון גשר
לדברי קריינדלין מדובר בשליחות וייצוג של מדינת ישראל, "אנו גאים להציג בארצות הברית הצגות כמו "דיבוק", שמציגה מסורת תיאטרלית יהודית, ו"המנהרה", הצגה מודרנית עכשווית סטירית, שעונה בצחוק ובעצב על כל השאלות, שנשאלות בימינו במדינת ישראל. בחרנו בהן, משום שהן כל כך שונות; הן מייצגות שני צדדים שעוטפים את חיינו במדינה".
דיבוק: רומיאו ויוליה יהודים בגרסה מחודשת
רבים מכירים את הקלאסיקה "דיבוק". לאחרונה עיבד חן את המחזה והתאים אותו לטעמי הקהל של ימינו. העיבוד שלו משמר את רוח המחזה של ש. אנ-סקי מחד, ומקנה לו פרשנות מחודשת, מאידך. ההצגה עוקבת אחר סיפור אהבתם הטרגי של חנן ולאה; אותם מגלמים דמידוב ובן-צור. ההצגה מפגישה בין ישן לבין חדש, עם ניגונים עתיקים שמשתלבים בעיבוד מודרני, ומיסטיקה שמתעמתת עם הפסיכולוגיה.
"דיבוק" תעלה בטורונטו ב-29 וב-30 בספטמבר. לאחר מכן, ב-3 וב-4 באוקטובר, תעלה ההצגה בפסטיבל Cherry Orchard, שיתקיים בספריה הציבורית של ניו יורק. שם מוזמן הקהל הרחב למפגש עם הנהלת תיאטרון גשר, היוצרים והשחקנים. במהלך המפגש יוקרן סרטו של רם לוי, "דיבוקים", שזכה ציון לשבח בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. הסרט מתעד את תהליך החזרות הסוער של "דיבוק".
במנהרה: יש אור בקצה או שאין?
"בחיים מלמדים אותנו להאמין באור שבקצה המנהרה, אך במנהרה הזו אם יש אור בקצה, דרוך ת'נשק". כך נפתחת ההצגה "במנהרה". זו הפעם הראשונה שההצגה, שנכתבה בהשראת הסרט "שטח הפקר", תצא מגבולות ישראל ותעלה בפני קהל אמריקאי. ההצגה, שביים עירד רובינשטיין, מביאה סיפור מרגש על מפגש בין חיילי צה"ל ולוחמי חמאס, שנתקעים יחד במנהרת טרור בגבול עזה-ישראל.
מתוך "במנהרה", תיאטרון גשר
חן: "הקיום שלנו בישראל מלא בחשדנות מההתחלה. אנחנו מסתובבים עם נשק שלוף. אני, פציפיסט שלא היה בצבא, והאיש הכי רחוק שמותר לו לכתוב על אירוע כזה, אך גם אני מרגיש שבתוכי יש נשק שלוף כל הזמן בתוך הלב. זה מאוד ייחודי לישראל".
החרדה הקיומית הבסיסית ביותר בחיי הישראלים מוצגת במחזה הסאטירי בהומור, כפי שמציין חן, "יהודים וישראלים רגילים להשתמש בהומור על מנת להתגבר על השדים, זה הנשק המידי שיש לנו. הצחוק משחרר. אחרי שאתה משחרר, זה הזמן להניף את פטיש הביקורת. הביקורת מגיעה ומשתלחת בכולם בין אם בימנים, בשמאלנים, ביהודים או בערבים. ניסיתי לייצר הצגה מאוזנת, בכך שלא נחמדים לכולם, מתוך רצון להסיר את כל המסכות ולהסתכל בעיניים, ולראות שבתוך כל הקרנבל הזה יש גם בני אדם".
בישראל, נחשבת ההצגה לשנויה במחלוקת. מבחינת חן והתיאטרון אם הצגה מעוררת שיח בקרב הציבור הרי שמדובר בהצלחה. חן משיב גם למבקרים שטוענים, כי מדובר בהצגה שמציגה את ישראל באור לא חיובי, "אני חושב שההצגה מפוצצת באהבת ישראל, יש בה את כל הקולות שיש פה. מול החמאסניק עומדים שני חיילי צה"ל, אחד מורעל צעיר ופטריוטי, השני מבוגר בעל ניסיון ומאוד פטריוטי, שלגמרי מבינים למה הם שם. אני כתבתי מחזה על אנשים שהם בני אדם. הם לא יכולים לייצג מדינה, גם אני לא. הם מייצגים את עצמם. מיצגים חרדות ופחדים שלי לגבי המדינה".
כעת, כשההצגה מגיעה לצפון אמריקה, את חן מעניין דווקא כיצד יקבל הקהל האמריקני את הסיטואציות המורכבות ומה הוא ילמד מהן. "אני חושב שעל מנת ללמוד על ישראל, לראות חדשות זה דבר אחד, ולראות הצגה כזו זה משהו אחר. יש בה ערכים אוניברסאליים ברורים וערכים הומאניים בסיסיים".
מתוך "במנהרה", תיאטרון גשר
סוף ההצגה לא צפוי גם עבור הקהל, אך גם עבור השחקנים ויוצרי ההצגה. בכניסה לאולם המופע מוצב קלפי, והקהל בוחר האם יש אור בקצה המנהרה או שאין. בכל ערב הקהל בוחר את הסוף שלו, הקולות נספרים והבחירה מתגלה לכולם רק על הבמה, כשהקריינית מקריאה את התשובות מהקלפי. "זה נולד שבועיים לפני הפרמיירה. לא היה לי מושג מה לעשות עם הסוף. כתבתי סצנה שלא אהבתי. אמרתי לעצמי אם הם יהרגו אחד את השני, זה יהיה סוף נוראי. אם הם יחבקו אחד את השני, זה משהו שהיה נראה לי מקושקש ולא ריאלי. המצאתי שני סופים. בסוף הטוב הם לא ממש חברים, בסוף הרע הם לא ממש הורגים. זה מעניין. בארץ 80 אחוז בחרו באפשרות לפיה יש אור, ו-20 אחוז בחרו שאין". חן טוען שהוא יכול לנחש מה הקהל בצפון אמריקה יבחר, אך הוא תמיד פתוח להפתעות.
גם "במנהרה" תעלה בפסטיבל בניו יורק, ב-6 וב-7 באוקטובר. לאחר מכן, ב-11 עד ה-13 באוקטובר, היא תעלה ב-The Pittsburgh International Festival, בפיטסבורג.
