עשרות מיליוני בני אדם צפו אתמול בוועדת המשפטים של הסנאט, כאילו היה מדובר בסופרבול או בטקס הפתיחה של האולימפיאדה. שנים רבות לא זוכרים בארצות הברית התעניינות כזו ברמה זו של הממשל. הרי שופטים פעם היו עוברים את תהליך האישור בצורה חלקה יותר, לעיתים קרובות אף לא נדרשו להתייצב באופן פומבי מול הוועדה. מועמדותו של קאבנאו לתפקיד הבכיר במשפט האמריקאי טרפה את הקלפים והראתה בדיוק כמה נמוך מוכנה המפלגה הרפובליקנית לרדת כדי להשיג את מבוקשה.

צ'אק גרסלי, יו"ר ועדת המשפטים, לצד הסנאטורית פיינסטיין והסנאטור האץ' (צילום: רויטרס)

11 רפובליקנים ו-10 דמוקרטים נמנים על חברי הוועדה והרפובליקנים כמובן זוכים לרוב גם בתוך הסנאט, ולכן הפארסה מאתמול נועדה לסמן וי בלבד, לצאת ידי חובה ולהיות מסוגלים לומר שנתנו לד"ר כריסטין בלאסי פורד את הבמה הנדרשת. לפני שלוש וקצת שנים הכריז דונאלד טראמפ על כוונתו להתמודד על המועמדות של המפלגה לנשיאות, וספק אם איש לקח ברצינות את דבריו. אך אט אט המפלגה הרפובליקנית מתפשרת על האידיאולוגיות שלה, על כל מה שחבריה ייצגו במשך עשרות שנים, כדי לזכות בניצחון המתוק מכולם - הצבת שופט שמרן שיעצב את בית המשפט לחמישים השנים הבאות.

רייצ'ל מיצ'ל, תובעת מאריזונה שהובאה כדי לשמש "קול נשי" (צילום: רויטרס)

אך הבעיה אינה דונאלד טראמפ, וגם לא 62,987,828 האמריקאים שהגיעו לקלפי לפני שנתיים ואמרו שהוא האדם הנכון להנהיג את המדינה. הבעיה היא בסנאטורים וחברי בית הנבחרים השייכים למפלגה, שמוכנים לטמון את ראשם בחול כדי לקדם את האג'נדה שלהם. לא כולם ככה, כמו ג'ון מקיין שהלך לעולמו לפני קצת יותר מחודש. אך קשה להצביע על אחרים שמוכנים לפעול בדרך זו. גם אלה שפחות תומכים בנשיא טראמפ ויצאו נגדו בפומבי, כמו ג'ף פלייק מאריזונה, מוכנים להתפשר שוב ושוב על הערכים שלהם כדי להשיג את מבוקשם.

לא היה רגע ברור יותר לכך מאשר אתמול, כאשר כל 11 חברי המפלגה בוועדת המשפטים של הסנאט בחרו להעביר את זכות הדיבור לרייצ'ל מיצ'ל, עוזרת התובע הכללי של מחוז מריקופה. כל 11 החברים הם גברים לבנים, כאשר הצעיר מביניהם הוא מייק לי בן ה-47. צ'אק גראסלי, יו"ר הוועדה, הוא בן 85 ויד ימינו, אורן האץ' הוא בן 84. אלה הם אותם אנשים שמייצגים את 42% מכלל הנשים בארצות הברית, אותה כמות שהצביעה בעד הנשיא טראמפ לפני שנתיים? אותם אנשים שגדלו על עיקרון ההפרדה בין לבנים לשחורים, על כך שאישה צריכה להיות עקרת בית ולטפל בילדים, הם אלו שאמורים להקשיב לאישה שטוענת שמועמד לבית המשפט העליון תקף אותה מינית? אז הם החליטו להביא את גברת מיצ'ל לשאול את שאלותיהם, אך החלטה זו חזרה אליהם כמו בומברנג. תוך שניות בודדות מהרגע שפתחה את פיה, הייתה הרגשה שמדובר בחקירת נגד בתוך בית המשפט. אבל זה הרבה מעבר לשאלות, זה הדרך המביכה שבה אותם סנאטורים מתנהלים, והמחשבה שהבעיה שלהם היא אופטית בלבד היא לא פחות מפתטית.

השופט קאבנאו, אתמול במהלך מסירת העדות (צילום: רויטרס)

שלא תבינו לא נכון, המפלגה הדמוקרטית אינה מושלמת כלל. אך במבט על חבריה בוועדת המשפטים, מאופיינת בייצוג הטרגוני יותר. דיאן פיינסטיין וקאמלה האריס, שתי נשים אשר מייצגות את קליפורניה בסנאט, שייכים לוועדה זו. פיינסטיין למעשה משמשת כמנהיגת המיעוט הדמוקרטי בו. איימי קלובאכר (מיניסוטה) ומייזי הירונו (הוואי) גם חברות בוועדה, כמו גם קורי בוקר, סנאטור ממוצא אפרו-אמריקאי שמייצג את ניו ג'רזי. 

הפארסה אתמול בבניין הקפיטול היה אירוע מביך למדינה כולה, ובמיוחד למפלגה הרפובליקנית. "המטרה מקדשת את האמצעים" זו המנטרה החדשה, ואין איש או מוסד כלשהו אשר חסין בפניה. שופט שמועמד לבית המשפט העליון ומואשמם בהטרדה מינית חייב לעבור חקירה מלאה ע"י גוף שהוסמך לכך, וכזה שבעל סמכות לזמן אדם לתת עדות תחת שבועה. אבל הרצון של המפלגה לבטל את זכותן של נשים לבצע הפלות, הסלידה מידע ומדע והאחיזות בכנסייה הנוצרית גורמת לחבריה לעצום עיניים ולקדם את אישורו של קבנאו, בכל מחיר אפשרי.

סביר להניח שקאבנאו יאושר בהקדם ויכנס במהרה לתפקידו החדש בבית המשפט העליון בארה"ב. אך אחרי הכל, כשהאבק יפוג משדה הקרב הפוליטי, המפלגה הרפובליקנית תתייצב למערכת הבחירות הקשה ביותר שידעה מאז שנות ה-90. מעניין יהיה לראות כיצד המצביעים יגיבו להחלטות של נבחרי הציבור הרפובליקנים.