לאחר נאום ההגנה הניחר של השופט ברט קאבנאו, וציפוף השורות הניחר לא פחות של הבולטים בין חברי ועדת המשפט הרפובליקנים, נדמה היה שמעמדו של השופט - המואשם בהטרדות מינית לפני עשורים - מתאושש. ברוב ערוצי התקשורת, התגובה המיידית היתה "שניהם היו אמינים, חזרנו לנקודת הפתיחה". את הלב של הבייס - גישתו הלוחמנית של קאבנאו בוודאי חיממה. אבל מסתבר שעל יותר מגוף אחד נכבד ובעל דעה נחשבת, ההופעה של כבוד השופט דווקא לא עשתה את הרושם הרצוי.

נאום הגנה ניחר. ברק קאבנאו בוועדת המשפט של הסנאט שלשום (צילום: איי.פי.)

עיון מדוקדק יותר בתעתיק הנאום של קאבנאו, ובמיוחד תשובותיו לשאלות הסנאטורים הדמוקרטים ואפילו הפרקליטה שייצגה את עמיתיהם הרפובליקנים (שלא רצו להיראות כמתעמתים עם אישה בנוגע לתקיפה מינית שהיא מדווחת), עוררו שאלות שגררו קריאות לעכב את המינוי מכיוונים לא צפויים.

רוברט קרלסון, נשיא לשכת עורכי הדין האמריקאית (American Bar Association, או בקיצור ABA), שקאבנאו נופף בה ובציונים הטובים שהעניקה לתפקודו כשופט וקרא לדעתה בנושא "תו תקן הזהב", הוציא ביום שישי מכתב בשם הארגון ליו"ר ועדת המשפט של הסנאט, צ'אק גראסלי הרפובליקני מאיווה, ולחברה הדמוקרטית הבכירה דיאן פיינסטיין, בו קרא לעכב את מינויו של קאבנאו עד לבדיקת רקע הולמת של האשמותיה של פרופ' כריסטין בלאסי פורד ואחרות, בנימוק ש"מינוי לבית המשפט העליון הוא פשוט חשוב מכדי להיחפז בו".

גם דיקנית בית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל, שעל לימודיו בה חזר והצביע השופט בנאומו, הצטרפה לקריאה לעכב את המינוי עד להשלמת חקירה יסודית בהאשמות. ואולי המפתיע מכל - ביטאון אגודת הישועים בארה"ב, הזרם המשכיל ביותר, אך השמרני של הכנסייה הקתולית, שבעת שקאבנאו למד בבית ספרה "ג'ורג'טאון פרפ" אירעו לכאורה חלק מן האירועים בהם הוא מואשם, קראה לא לעכב, אלא פשוט לבטל את מועמדותו של השופט.

הנימוק של מאמר המערכת של "אמריקה מגזין" - בו טרחו המחברים לציין כי הם דווקא בעד מינוי שופט שיפסוק בסוגיות טעונות (כמו למשל הפלות) כפי שקאבנאו צפוי לעשות - הוא שאישור מועמדותו מבלי לבדוק לעומק את הטענות נגד קאבנאו פירושו זלזול בחומרתן של תקיפות מיניות. מאידך, בכדי להפריך לגמרי את סיפוריהן של פרופ' בלאסי-פורד ואחרות תידרש חקירה יסודית ולא-קצרה, במהלכה המצב המפלג שמועמדותו של קאבנאו יוצרת יימשך ויזיק לאומה ולאמון הציבור בבית המשפט.

אפילו הנשיא טראמפ כינה את עדותה אמינה. כדי להפריך אותה לגמרי. פרופ' כריסטין בלאסי-פורד (צילום: CNN)

ובעוד כל זה קורה, כמו גם ההחלטה של הרפובליקנים להיכנע ללחץ ולאשר פנייה ל-FBI שיחקור במשך שבוע את העניין, הדמוקרטים חושבים שהם עלו על משהו שמאשר את קיומו של האירוע כפי שמתארת פרופ' בלאסי-פורד, וזאת דווקא בחומרי הסנגוריה שהגיש קאבנאו.

מסתבר שקאבנאו הוא מסוג האנשים ששומרים את לוחות השנה שלהם, עליהם הם כותבים את תוכניותיהם לכל יום או מה שהתרחש בהם בדיעבד. אבא שלו לימד אותו לעשות זאת, כפי שסיפר אגב דמעה והשתנקות בשימוע ביום חמישי. אז מסתבר שלמרות שמארק ג'אדג' ו"פי.ג'יי", אותם ציינה פרופ' בלאסי-פורד כמי שנכחו באירוע בו ניסו קאבנאו וג'אדג' לאנוס אותה, טענו כי אינם זוכרים אירוע כזה - לוח השנה של השופט כנראה זוכר.

במשבצת של האחד ביולי, 1982, כתוב בלוח השנה של קאבנאו בן ה-17: "סקיז (קיצור של ברוסקיז [Brewskies, מלת סלנג לבירות] אצל טימי עם ג'אדג', פי.ג'יי. וסקווי" - האחרון הוא נער שכריסטין בלאסי הצעירה "יצאה איתו" כהגדרתה בתקופה ההיא. בשימוע ביום חמישי החלה הפרקליטה רייצ'ל מיצ'ל לשאול את השופט קאבנאו על עניין זה של לוח השנה - וזה היה הרגע בו נטלו שוב הסנאטורים הרפובליקנים את המושכות וחדלו מלהשתמש בשירותי המומחית שהביאו.

במקביל הוציאה חברתה של פרופ' בלאסי-פורד, אחת לילנד אינגהאם-קייזר (שבתצהירה הראשוני נופפו תומכיו של קאבנאו כאילו הוא מפריך את סיפורה של המאשימה), הבהרה: היא לא מכחישה את קיומו של האירוע, אלא פשוט אומרת שאינה זוכרת אותו, ומדגישה שוב שהיא כשלעצמה מאמינה לפרופ' בלאסי-פורד בכל לבה.

1 ביולי: "ללכת לטימי לבירות עם ג'אדג', טום, PJ, ברני וסקווי" (צילום: ועדת המשפט של הסנאט)

מארק ג'אדג', שסירוב הרפובליקנים בוועדה לזמנו לעדות - כמי שעל פי התלונה היה התוקף השני בחדר, וכמי שספרו המתאר נעורים של שכרות כרונית מזכיר דמות בעלת שם זהה כמעט לזה של השופט ("בארט או'קאבנאו") כשותף מלא להפרזה מסוכנת זו (זאת בניגוד לעדותו של קאבנאו עצמו) - הודיע דרך פרקליטו כי יהיה מוכן לשתף עם כל חקירה "דיסקרטית" של ה-FBI או כל רשות חוק אחרת. קשה להאמין שאילו מה שהיה לו לספר (בעדות רשמית ל-FBI, כשאם תופסים אותו בעדות שקר זו עבירה פלילית חמורה) היו דברים שרק יוציאו את השופט טוב, היה מתעקש כל-כך על עניין הדיסקרטיות.

לסיום, גם בלי לוח השנה מסכימים פרשנים רבים, לאחר מעבר על נאומו בן 45 הדקות של השופט ותשובותיו לשאלות, כי הוא סיבך את עצמו באי-אמירת אמת או לכל הפחות בניסוחים מטעים במכוון. כך כשהכחיש את מובנם הנפוץ והמוכר של מלות סלנג שונות המתייחסות לאופנים קיצוניים של צריכת אלכוהול ומעשים מיניים מסוימים, או באופן כללי כשהכחיש שאי-פעם שתה עד אובדן חושים (ויש להדגיש - לא העובדה שעשה כך בהיותו תלמיד מכללה היא שעשויה לפסול אותו מן הכהונה הרמה, ואולי אף להדיחו מזו בה הוא מחזיק כעת, אלא העובדה ששיקר כשנשאל על-כך).

מוכן בטובו להעיד, אבל רק בדיסקרטיות. מארק ג'אדג', במקום המסתור שלו בדלאוור (צילום: גבריאל פוגרונד, וושינגטון פוסט)

מיד לאחר תום השימוע פורסם כי ידידה של קאבנאו מייל בשם ליז סווישר, המזדהה כרפובליקנית דווקא, לא יכלה לשאת את שכתוב ההיסטוריה ופנתה לתקשורת להודיע שתשמח לספר על לילות בהם כן שתה כבודו עד דלא ידע - והיא יודעת עליהם מפני שהיא הייתה שם והשתכרה איתו ועם אחרים. סטודנטית אחרת, לין ברוקס שמה, אמרה כי "התאכזבה מאד" מעדותו הכוזבת של קאבנאו, וסיפרה כי תוך כדי השימוע החלו לרוץ בקבוצת הווצאפ של בוגרי המכללה היוקרתית הודעות תדהמה על הסתירות בין עדותו של חברם המועמד למשרה הרמה לבין ההיסטוריה המשותפת שלהם איתו.

ברוקס התקוממה נגד ניסיונו להציג את כל ההישגים החיוביים שלו בייל כהוכחה לכך שמעולם לא הפריז בשתייה. "גם אני קרעתי את התחת, התקבלתי לייל, הצטיינתי בלימודים ובפעילויות העשרה - וגם שתיתי לפעמים עד אובדן חושים. זה לא סותר", אמרה. עוד קודם לשימוע שלשום העידו שני שותפיו של קאבנאו במעונות בשנתם הראשונה במכללה כי השופט-לעתיד היה "שתיין כבד, מרושל ותוקפני".

"לנו אתה בא לספר שאף פעם לא שתית ככה שלא זכרת למחרת מה היה? לנו? אבל היינו שם". ליז סווישר (ימין) ולין ברוקס (צילום: Heavy.com)

ייתכן בהחלט שלמרות כל אלה, חקירת ה-FBI לא תעלה די ראיות או לא תנוסח בתקיפות מספקת, הרפובליקנים המתונים דוגמת ג'ף פלייק מאריזונה ישובו לתלם, ההצבעה במליאת הסנאט תיערך וקאבנאו יאושר. אבל אם כך יקרה, כמעט כל המשקיפים תמימי דעים שהדבר רק יוסיף זריקת דלק אדירה ל"גל הכחול" שהדמוקרטים מקווים לו בנובמבר.

אם אכן יתממש הגל הזה, לא מן הנמנע שזמן קצר לאחר ישיבתו על כס המשפט הרם בארץ, יהפוך ברט מייקל קאבנאו לשופט העליון השני בהיסטוריה של ארה"ב שבית הנבחרים מצביע בעד העמדתו למשפט הדחה בסנאט (כאמור, אמירותיו המאותגרות-עובדתית, הן בנוגע להאשמות התקיפה והן בנושאים אחרים, בסיבוב הזה ובמהלך אישורו לשופט בערכאת הערר הפדרלית ב-2006, מספקות חומר לכך).

בבית הנבחרים צריך רק רוב פשוט, שרבים מאמינים שיהיה לדמוקרטים כבר אחרי הבחירות הקרובות. בסנאט צריך 2/3, דהיינו 67 מתוך 100. בלתי אפשרי מתמטית שהדמוקרטים יגיעו לזה ב-2018 (אם אי-פעם), אבל מפת הסנאטורים העומדים לבחירה מחדש ב-2020 נוחה בהרבה לצד הכחול. השאלה היא עם הגל ימשיך להתקיים גם לאחר ש(אם וכאשר) ישיג לפחות מהפך בבית הנבחרים השנה, או שיתמוסס במשך השנתיים הבאות במריבות פנימיות ומלחמות על טהרנות.