הקרב על הסנאט ב-2018 ניטש על קרקע ידידותית לרפובליקנים. ושבועיים וחצי לפני פתיחת הקלפיות, גוברת האופטימיות במפלגה הרפובליקנית כי הבית העליון של הקונגרס יישאר בשליטתה. החשש שהתעוררות האופוזיציה הדמוקרטית עלולה להפוך את המפה על ראשה פחתו בזכות התעוררות העניין של הבסיס הרפובליקני בעקבות הקרב על אישור מינויו של ברט קאבנאו לביהמ"ש העליון.
הקרב מתנהל במגרש של הפיל
אולם הדינמיקה הפוליטית הטעונה של מחזור הבחירות הנוכחי מותירה פתח מסוים לדרמה עם הגיע תוצאות האמת בשישה בנובמבר, והסיכוי לדרמה שכזו תלוי בעיקר ב-10 מירוצים צמודים שיקבעו אם מיטש מקונל מקנטאקי ימשיך לנהל את הסנאט או שצ'אק שומר הדמוקרטי מניו יורק יחליף אותו בתפקיד רב העוצמה.
לאחר ניצחונו המפתיע אשתקד של דאג פורד בבחירות המיוחדות באלבמה, הרפובליקנים מחזיקים ביתרון זעום של 51-49 בסנאט. בהינתן שכך, לכאורה היה אמור להיות לדמוקרטים, באווירה הפוליטית הנוכחית, סיכוי לא מבוטל "להפוך" שני מושבים ולהעביר את השליטה לידיהם.
הסיבה לכך שלא כך הדבר, כנראה, היא האופי המיוחד של הבחירות לסנאט. מדי שנתיים נערכות בחירות - בשנה של בחירות לנשיאות ובאמצע הכהונה כמו השנה. בכל שנתיים מתחלף *כל* בית הנבחרים - אבל רק שליש מהסנאט, שחבריו נבחרים לכהונה בת שש שנים. לכן בכל מחזור בחירות יש חשיבות לזהות הסנאטורים המועמדים לבחירה מחדש ולדינמיקה הפוליטית במדינות אותן הם מייצגים.
הדברים עובדים אחרת בסנאט
אז השנה יש 10 דמוקרטים שמתמודדים מחדש לבחירה במדינות בהן הנשיא טראמפ ניצח לפני שנתיים, בעוד שלרפובליקאים יש בדיוק סנאטור מכהן אחד (דין הלר מנבאדה) שמתמודד במדינה שקולות האלקטורים שלה הלכו להילארי - וגם זה בהפרש צנוע של 2.4 אחוזים. חלק מן הדמוקרטים, לעומתו, מתמודדים במדינות שטראמפ לקח בהפרש דו-ספרתי.
אז אילו הם המירוצים שיקבעו אם הדמוקרטים יצליחו להשתלט על הסנאט?
הכי סבירה להתחלף לאדום: צפון דקוטה
אחד הדברים המעטים ששני המחנות מסכימים עליו הוא שמושב הסנאט עם הסיכויים הגבוהים ביותר להחליף צבע הוא זה של הדמוקרטית היידי הייטקאמפ בצפון-דקוטה. זו מדינה שהנשיא טראמפ ניצח בה ב-36 אחוזי הפרש, וייתכן שהחלטה של הייטקאמפ להתנגד למינויו של השופט קאבנאו חרצה את גורלה סופית, אם כי גם לפני כן היא פיגרה בהפרש דו-ספרתי. יריבה, חבר בית הנבחרים היחיד של המדינה מעוטת-האוכלוסין קווין קריימר לא מנהל קמפיין משובח, אבל באווירה הנוכחית ובהתחשב בנטייה האדומה מאד של המדינה, זה כנראה לא ישנה.
בנבאדה כאמור מתמודד דין הלר הרפובליקני במדינה שהילארי לקחה 47.9%-45.5% ב-2016. הוא היה בסכנת הדחה בפריימריז, אבל בסוף תיקן את היחסים עם טראמפ, שאף שכנע את יריבו לפרוש ולהתמודד על מושב בבית הנבחרים במקום זאת. אולם בתמורה נאלץ דין לנוע ימינה, וייתכן שהדבר יפגע בו עם הקולות המתנדנדים שמכריעים בחירות במירוץ צמוד. תקוותיה של יריבתו, חברת בית הנבחרים הטירונית-עדיין ג'קי רוזן, תלויות בשני מצבורי קולות: זה של הקהילה ההיספאנית וזה של האיגודים, והמצבור האחרון תלוי במידה בה תתגייס למענה בישורת הסיום המכונה המשומנת של מנהיג הדמוקרטים בסנאט לשעבר, הארי ריד.
הרפובליקני דין הלר, סנאטור מדינת נבאדה (צילום: Robert Turtil/ZUMA)
במיזורי היה לקלייר מקאסקיל הדמוקרטית מזל ב-2012 כשיריבה השמיע הערות מטופשות במיוחד בנוגע לאונס והוריד את הקמפיין שלו מהפסים. היריב השנה, התובע הכללי של המדינה ג'וש האולי, נמנע עד כה משגיאות בלתי-כפויות שכאלה. עם זאת, מרכז המפלגה הרפובליקנית ממש לא מתרשם מאיכות הקמפיין שלו, וחושש שהוא יקושר לממשלו של המושל אריק גרייטנס, שנאלץ לפרוש מוקדם יותר השנה עקב שערוריית מין אדירה. מקאסקיל נתנה ליריבה פתח למתקפות כשהצביעה נגד מינויו של קאבנאו, והמדינה נעשתה "אדומה" יותר בעשור או שניים האחרונים. כרגע המירוץ נמצא על פי הסקרים בשוויון מוחלט.
באריזונה העדיף הסנאטור המכהן ג'ף פלייק לפרוש מאשר ליישר קו עם הטראמפיזם, אבל הרפובליקנים נאנחו ברווחה כשהמנצחת על המועמדות להחליפו היתה האופציה המתמונה והמרשימה ביותר - מרת'ה מקסאלי, קולונל במיל' בחיל האוויר, האישה הראשונה בתולדות ארה"ב שהטיסה מטוס קרב ובעלת סיכוי רב בהרבה להתקבל על דעת מצביעי האמצע מהשריף הנודע לשמצה ג'ו ארפאיו וקלי וורד הקיצונית אף היא. אבל גם היא נאלצה לנוע ימינה, במיוחד בנושאי הגירה, ואם האוכלוסייה ההיספאנית הגדולה במדינה תצא להצביע לחברת בית הנבחרים הדמוקרטית קירסטן סינמה, זה עלול לגבור על הגילויים על התבטאויות שמאל רדיקליות בתחילת המאה (כולל כינוי מצער שהדביקה לעצמה: 'סוציאליסטית פראדה').
באינדיאנה מגלים הרפובליקנים שהסנאטור הדמוקרטי המכהן, ג'ו דונלי, הוא פוליטיקאי מוכשר מאד, שמצליח לשמור על יתרון צנום בן שלוש נקודות במדינה אדומה מאד שבה כיהן עד 2016 סגן הנשיא מייק פנס כמושל. במחנה הרפובליקני רוטנים כי מועמדם, איש עסקים עשיר בשם מייק בראון, הוריד את הרגל מן הדוושה לאחר שניצח בפריימריז, ומודים כי המעיטו בכישוריו של דונלי ובתמיכה לה הוא זוכה במדינת ה'הוז'יירס'.
בפלורידה זהו מועמדם של הדמוקרטים, הסנאטור המכהן ביל נלסון, שאינו באמת מלהיב איש, אבל למרות זאת המירוץ נמצא בשוויון כמעט מוחלט. המושל ריק סקוט, שמנוע מלהתמודד על המשך כהונה בראשות המדינה, מנהל קמפיין אפקטיבי וקיווה להיבנות בתדמית מנהיגותית מטיפולו בהוריקן מייק.
סנאטור מדינת פלורידה, ביל נלסון המכהן בתפקידו מאז 2001 (צילום: גטי אימג'ס)
אולם כפי שדיווחנו, ההוריקן ונגע האצות הרעילות הפוקד את חופי מדינת השמש שופכים אור שלילי על מדיניותו האנטי-סביבתית של סקוט בשמונה שנים כמושל, וההתלהבות סביב מועמדותו של אנדרו גילום הפרוגרסיבי עשויה להשאיר את נלסון בסנאט לאחר שבועות בהן נראה היה לרפובליקנים שיש כאן סיכוי להפוך מושב כחול ולהפוך את תקוות הדמוקרטים להשתלט על הסנאט לקשות הרבה יותר. כרגע המירוץ בשוויון כמעט מוחלט, כשסקוט מוביל בסקר העדכני ביותר בשתי נקודות, לאחר שני סקרים בספטמבר בהם הוביל נלסון בנקודה.
בטנסי הצליחו הדמוקרטים לבחור מועמד מצוין ומתאים למדינה בדמות המושל-לשעבר האהוד פיל ברדסן, שקיבל זריקת תמיכה (שמידת תועלתה לא ברורה) מן הכוכבת הגדולה של המדינה, הזמרת טיילור סוויפט. יריבתו, מרשה בלקבורן, היא שמרנית "יורקת אש" שברדסן לא יכול היה לבקש נוחה ממנה. אולם טנסי היא מדינה אדומה מאד, ולכן בלקבורן מובילה בממוצע של 6.5% בסקרים.
