הנשיא טראמפ עשוי לאבד עד שישה שרים בשבועות שלאחר בחירות אמצע הכהונה שייערכו בשבוע הבא. כך עולה מראיונות שערך האתר פוליטיקו עם חצי תריסר בכירים בעבר ובהווה בממשל טראמפ ורפובליקנים המקורבים לבית הלבן.
בהתחשב בכך שהנשיא כבר החליף שמונה שרים בשנתיים האחרונות, זה יהיה קצב התחלופה הגבוה בהיסטוריה. זה גם יגרום להפרעה עצומה אפילו יחסית לממשל המצוי בתוהו תמידי, דבר שעלול לגרום לבלבולים חדשים על פני משרדים וסוכנויות מרובים, ויסתכן בקרבות אישור עקובים מדם.
ברשימה כלולים השגרירה לאו"ם ניקי היילי, שהודיעה בחודש שעבר (יום לאחר היעלמותו של ג'מאל חאשוג'י, עם או בלי קשר) שתעזוב בסוף השנה. טראמפ צפוי גם לפטר את התובע הכללי ג'ף סשנס, עליו הוא מותח ביקורת חריפה כבר חודשים. אחרים שסביר שיעזבו הם שר ההגנה ג'יימס מאטיס, שר הפנים ריאן זינקי, שר המסחר וילבור רוס והשרה לביטחון המולדת קירסטן נילסן, בעלת בריתו הקרובה של ראש הסגל, הגנרל ג'ון קלי.
בעלי בריתו של טראמפ אמרו כי בבחירת המחליפים, יתמקד הנשיא בתועלת הפוליטית שתצמח לו מן השרים החדשים. "הנשיא מחפש ביצועים טובים יותר - כל ההחלטות האלה מתקבלות במסגרת הקמפיין לבחירה מחדש", אמר רפובליקני אחד המקורב לבית הלבן. "טראמפ רוצה את ה'צוות לעניין' הכי חזק לקראת 2020".
נקודת השנתיים בכל ממשל אמריקאי היא הזדמנות טבעית שבה שרים ובכירים אחרים עוזבים - והתמריץ לעזוב יגדל אם הדמוקרטים יזכו כצפוי בשליטה בבית הנבחרים, דבר שיעניק להם את השליטה בוועדות פיקוח, ואת הכוח לגרור את בכירי הממשל לגבעת הקפיטול לצורך שימועים טלוויזיוניים.
אולם ממשל טראמפ סובל מתחלופה גבוהה במיוחד ב-21 החודשים הראשונים שלו, כמו גם משרים המתקוטטים עם סגל הבית הלבן ובעיות אתיות כתוצאה מהתנהלות שרים ובכירים אחרים. בין הקורבנות עד כה: שר חוץ אחד, ראש אחד של הסוכנות להגנת הסביבה, שר בריאות, שר לענייני יוצאי צבא וראש סגל אחד. שניים מן השרים הראשונים של טראמפ, ראש ה-CIA הראשון מייק פומפאו והשר להגנת המולדת הראשון ג'ון קלי, החליפו תפקידים בתוך הממשל - פומפאו נעשה שר החוץ וקלי ראש סגל הבית הלבן.
במקרים רבים, העזיבות קרו באופן פומבי ולעתים מדהים. כך פוטר שר החוץ רקס טילרסון בציוץ נשיאותי באמצע השבוע לאחר שהתעמת עם חתנו של הנשיא ויועצו הקרוב, ג'ארד קושנר, ונוכח צניחת מורל במשרדו. זמן קצר לאחר שפוטר פירסם השר לשעבר לענייני יוצאי צבא דייויד שולקין מאמר דעה בניו יורק טיימס בו ביכה את "מאבק הכוח הברוטלי" במשרד שיזמו "מינויים פוליטיים הבוחרים לקדם סדר יום משלהם במקום מה שטוב לחיילים המשוחררים".
היילי היא אולי היחידה שעזבה מבחירתה ולצלילי תשבוחות מפליגות מן הבית הלבן, שניתנו תמורת הצהרתה הפומבית שתתמוך בנשיא ב-2020. שר ההגנה צפוי אף הוא לעזוב מיוזמתו, בניגוד לשרים הבאים שטראמפ לא מרוצה מהם מסיבות שונות:
התובע הכללי ג'ף סשנס - טראמפ כועס על שהסנאטור לשעבר מאלבמה פסל את עצמו מעיסוק בשאלת ההתערבות הרוסית בבחירות 2016, צעד שנקט לאחר שהתגלה כי סשנס נפגש עם השגריר הרוסי לארה"ב במהלך הקמפיין ואף שיקר בנוגע לכך.
שר המסחר וילבור רוס - טראמפ לועג לכישורי המו"מ לשלו וטוען שהוא "מעבר לשיאו" ו"לא קילר".
שר הפנים ריאן זינקי - טראמפ לא מתלהב משאיפותיו הפוליטיות העתידיות (והנגועות מעט בשיגעון גדלות, יש לומר, אם כי בימינו אולי לא), ולא משערוריות השחיתות האופפות את השר - משימוש במשאבי המשרד לנסיעות פרטיות ועד ניסיון לפטר את מבקרת המשרד החוקרת זאת.
השרה לביטחון המולדת קירסטן נילסן - טראמפ מאשים אותה בחוסר יכולת לנופף במטה קסמים ולמנוע ממהגרים לנסות לחצות את הגבול לארה"ב באופן לא חוקי - דבר שסטטיסטית חלק מן המנסים תמיד יצליחו בו, ומספר המנסים תלוי בגורמים שהרבה מעבר לכבוד השרה. אם אכן יעזוב ראש הסגל ג'ון קלי, הסיכויים לעזיבתה של נילסן יעלו במידה ניכרת.