שופט פדרלי דחה אתמול (שישי) את בקשת הנשיא טראמפ לעכב תביעה, שהוגשה נגדו בטענה שהוא מפר את החוקה בכך שהוא עושה עסקים עם מדינות זרות. החלטה זו סוללת את דרכם של התובעים לדרוש מידע מעסקיו של טראמפ בנוגע למתארחים במלונו שבבירה.

השופט האזורי פיטר מסיט ממרילנד דחה את בקשת משרד המשפטים שיעצור את התיק בכדי לאפשר לערכאה גבוהה יותר להתערב. ומסייט פקפק בגלוי באמיתות עמדתו של הנשיא לפיה הוא אינו מקבל מתנות או תשלומים אסורים - מה שהחוקה מכנה "אמוליומנטס" (emoluments) ומיתרגם בערך ל"תמורות".

על פי ניתוחו של טראמפ, כתב השופט, המונח emoluments הוא מושא ל"מחלוקת כה עזה" עד שתשלומים שהעסקים שלו שהתקבלו מממשלות זרות לא יכולות להיחשב ככאלה שהמונח חל עליהן. השופט חלק על טענה זו במלים "בית המשפט מוצא את הטענה הזו מפוקפקת".

 אוהב את הדגל. את סעיף התמורות בחוקה - קצת פחות (צילום: CNN)

מסיט הורה לתובעים להגיש לוח זמנים לשלב ההוכחות תוך 20 יום. משרד המשפטים רשאי לערער על החלטה זו. השופט הגביל את ההוכחות למידע הנוגע למלון של הנשיא בבירה. זהו ההליך האזרחי השני שבו עסקיו של טראמפ חשופים להליך הוכחות. זאת לאחר שביום שלישי שעבר הסכים טראמפ לספק חלקים מלוח השנה שלו ב-2007 ו-2008 בתביעת דיבה שהובאה על ידי מתמודדת לשעבר ב"המתמחה" בשם סאמר זרבוס.

הנשיא ניסה לטעון כי המשפט יטיל עליו עומס רב מדי שיסיח את דעתו מניהול המדינה. השופט דחה את הדברים על סמך ציוצים של הנשיא, בהם הזמין את מבקריו לתבוע אותו. מסיט ציין את איומיו של טראמפ לתבוע את הסופר מייקל וולף (מחבר "אש וזעם: בתוך הבית הלבן של טראמפ"), עוזרו הבכיר לשעבר סטיב באנון, ואת הזמנתו לג'ון ברנן, לשעבר ראש ה-CIA, לתבוע אותו לאחר שהסיר את סיווגו הביטחוני.

"ראוי לציין כי לנשיא עצמו רתיעה מועטה מאד מעיסוק בתביעות פרטיות, למרות העומס שהדבר מטיל כביכול על תפקידו", כתב השופט. בנוגע ל"תמורות" עצמן, כפי שמכנה אותן החוקה, הנשיא טראמפ ניסה לטעון כי הכוונה רק לתשלומים הניתנים לו אישית מתוך כוונה ישירה להשפיע על החלטותיו כנשיא. השופט ציין כי מה שהנשיא מתאר מכוסה על ידי מונח חוקי אחר - "שוחד".

"ראוי לציין כי לנשיא עצמו רתיעה מועטה מאד מעיסוק בתביעות פרטיות". השופט פיטר ג'יי. מסיט (צילום: אמריקן יוניברסיטי)

התובעים, התובע הכללי של מרילנד בריאן פרוש והתובע הכללי של וושינגטון הבירה קארל ראסין, יבקשו פרטים על הכספים שהוציאו ממשלות זרות וממשלת ארה"ב במלון של טראמפ. הם מבקשים לעיין במערך הפיננסי של ארגון טראמפ כדי לראות כיצד זורם הכסף מעסקים נפרדים לכיסו של טראמפ עצמו.

עוד יבקשו התובעים פרטים על תקשורותיו של טראמפ עם בכירי ממשל זרים ובתוך ארה"ב בנוגע למלונו, וכן פרטים על הסכם החכירה שחתם טראמפ, זמן רב לפני שנבחר לנשיא, כדי לקבל את השליטה במבנה הפדרלי ההיסטורי בו שוכן המלון. עורכי דינו של טראמפ, מצידם, דורשים הוכחה כי מלונות אחרים בבירה או במרילנד נפגעו מעזיבת לקוחות לטובת מלונו של הנשיא. יצוין כי החוקה אינה דורשת הוכחה כזו. היא פשוט אוסרת על עשיית רווח שכזה במהלך הכהונה, בין אם זה פוגע בעסק או אדם אחרים או לא. עם זאת, הדבר חשוב לעניין זכות העמידה של התובעים.

יוסבר כי אף שהוא כנראה האדם העשיר ביותר על הנייר שנבחר לנשיאות, דונלד טראמפ מלהיות האיש היחיד בעל נכסים ועסקים שנבחר לנשיאות. כל קודמיו פתרו את הבעיה בכך שהתנתקו לחלוטין מעסקיהם - בין אם בהעברה לידי קרן נאמנות שתנהל אותו בניתוק מוחלט מן הבעלים, או במכירה. ג'ימי קרטר, לדוגמא,  נאלץ למכור את חוות הבוטנים שלו. הנשיא טראמפ "התנתק מן הניהול" של עסקיו, אולם לא התנתק מרווחיהם וגם לא מקשר עם מי שמנהלים אותם (ילדיו). לכן הוא הנשיא הראשון שנתבע על הפרת הסעיף.