העיר מיאמי מוכנה להתחיל לנקוט בצעדים רציניים כדי לא ללכת בדרכן של ערים נחשקות אחרות, בהן מחירי השכירות עברו כל גבול ודחקו את כל מי שאינו מרוויח שש ספרות ומעלה מתחומיהן. מועצת העיר העבירה בסוף השבוע החולף פה אחד הצעה בקריאה ראשונה לחייב קבלנים הבונים מגדלי מגורים בחלקים מסוימים בעיר להקצות חלק מהיחידות לטובת דיור למעוטי יכולת. התקנות החדשות יעלו להצבעה שנייה ושלישית בחודש הבא.
אחת הערים הנחשקות בארה"ב לא רוצה ללכת בדרכן של סן פרנסיסקו וניו יורק (צילום: Dissolve)
הכלל החדש יחול רק בחלק מן העיר, ממזרח לאוברטון וממערב לנורת'איסט סקנד אבניו ומרכז ארשט לאמנויות הבמה, באזור הפיתוח המחודש "אומני". ספציפית, תחול התקנה החדשה באזור המשתרע מהכביש הבין-מדינתי 395 צפונה עד גבול בית העלמין ההיסטורי של מיאמי בסביבות רחוב נורת'איסט 18, ובין שדרות נורת'יאסט סקנד ממזרח עד שדרות נורת' מיאמי (תוך עקיפת נכסים השייכים למועצת בתי הספר מיאמי-דייד). תוכנית תב"ע חדשה לאזור תצטרך לעבור אישור בנפרד בכדי ליישם את התוכנית.
אולם גם באזור מוגבל זה אומרים בעירייה שהתקנה החדשה תיצור אלפי יחידות דיור במחיר בר-השגה, שכן בניית מגדלי המגורים נמצאת בתנופה אדירה. האזור הרלוונטי משתרע על פני שלושים בלוקים בעיר שחלקים נרחבים מהם מטים ליפול או מפונים וכבר נמצאים בפיתוח.
"זה הולך להגיע מהר מאד", אמר לעיתון מיאמי הראלד חבר המועצה קן ראסל, שנפת הבחירה שלו כוללת את אזור האומני, ואשר היה אחד מיוזמי החוק. "אני חושב שההשפעה של זה במורד הדרך יכולה להיות משמעותית מאד", הוסיף.
כאן יגורו בכיף: אלה שידם משגת - וגם כמה שעזרו לידם להשיג (צילום: DSI UK)
המיוחד הוא שההצעה עברה בקריאה ראשונה פה אחד, עם תמיכה מבעלי אדמות ופרקליטי מקרקעין, שבנסיבות רגילות היו נוטים להתנגד לתקנה שתכליתה לכפות דיור בר-השגה. הצעה ל"אזור הכללה" ברמת המחוז, שהוצעה על ידי חברת מועצת מחוז מיאמי-דייד לפני שנתיים, לא זכתה לרוב במועצה בעיקר בשל התנגדות חריפה מצד שדולת הקבלנים.
אולם העיר הצליחה במקום בו המחוז נכשל בזכות גישה דו-שלבית. מצד אחד כופים על הקבלנים להרוויח פחות על יחידות מסוימות, ולכן פחות פר יחידה בחישוב הכולל. אבל מנגד משנים את ייעוד הקרקע, מה שיאפשר לקבלנים לבנות בצפיפות גבוהה יותר כדי לפצות על אובדן ההכנסה מהקצאת הדירות למעוטי יכולת.
הקבלנים היו פתוחים לרעיון מפני שהוא כבר נוסה בהיקף קטן יותר. קבוצת מלו הארגנטינית היתה הראשונה שהציעה לכלול בשלושה ממגדליה מספר דירות במחיר המתאים למשפחות עובדות בתמורה להיתר לבנות בצפיפות רבה יותר, ושני קבלנים נוספים ראו ועשו כמוה. בעירייה מאמינים כי גישה זו תיצור דיור בר-השגה מהר יותר מן השיטה המסורתית, שבה הרשות עצמה אוספת כסף והיתרים לבניית דיור ציבורי.