ב-1924, בשנה הרביעית מתוך 12 רצופות של שלטון רפובליקני בבית הלבן, נולד במילטון מסצ'וסטס תינוק, שעתיד היה לכהן את ארבע השנים האחרונות מתוך רצף דומה של 12 שנים רפובליקניות. שם אביו היה פרסקוט בוש, בנקאי. שם סבו מצד האמא היה ג'ורג' הרברט ווקר, ומכיוון שאת שם המשפחה הוא קיבל מאביו, אב אמו נתן לו את שמו הפרטי ועוד שניים אמצעיים.
נולד בתחילת רצף רפובליקני אחד, וזכה לסיים אחר. ג'ורג' הרברט ווקר בוש, הנשיא ה-41 של ארה"ב, כאן: מכריז על המבצע לשחרור כוויית
כשהיה הנער ג'ורג' הרברט ווקר בוש בן 17, הפציצה יפן את פרל הרבור וגררה את ארה"ב לתוך מלחמת העולם השנייה. ביום הולדתו ה-18 התייצב בוש הצעיר במשרד הגיוס של הצי, ותוך זמן קצר יחסית (שנה פחות שלושה ימים) הפך לטייס הצעיר ביותר בשירות הצי האמריקאי באותה תקופה.
כעבור שנתיים הופל מטוסו של בוש. תוך שמטוסו עולה באש, השלים את משימת ההפצצה שלו והתרחק מספר מיילים מאי היעד, ורק אז נטש, והמתין במים מספר שעות עד שחולץ באמצעות צוללת של הצי. גורלם של מספר טייסים אחרים באותה תקיפה לא שפר כמו של בוש. הם הוצאו להורג ושוביהם, בצעד ברברי במיוחד, אכלו חלקים מגופותיהם. בוש ביצע 58 משימות קרביות ושוחרר מן הצבא חודש לאחר כניעת יפן ב-1945.
לאחר שחרורו נרשם לאוניברסיטת ייל, בה שימש כקפטן נבחרת הבייסבול שהגיעה עד גמר טורניר המכללות, והתקבל לאגודה הסודית היוקרתית "גולגולת ועצמות". עוד בשירותו בצי, ב-1945, נישא לברברה פירס ולאחר גמר לימודיו עבר עם משפחתו למערב טקסס, שם נכנס לעסקי הנפט, תחילה כאיש מכירות של ציוד קידוח (בחברה בה שימש אביו כחבר מועצת המנהלים במשך שני עשורים) ולאחר מכן כבעל חברה לחיפושי נפט בעצמו. ב-1964 כבר היה מיליונר.
ב-1963 נכנס לראשונה לפוליטיקה, כיו"ר המפלגה הרפובליקנית במחוז האריס שבטקסס. שנה לאחר מכן התמודד בבחירות לסנאט, נגד מכהן דמוקרטי ותיק. הוא רץ נגד חוק זכויות האזרח והפסיד בהפרש משכנע של 12% - שעדיין נחשב להצלחה כי המועמד הרפובליקני לנשיאות באותה שנה הובס בהפרש גבוה בהרבה. שנתיים לאחר מכן הצליח להיבחר לבית הנבחרים, מטעם נפה 7 של טקסס. כעבור שנתיים נבחר שוב, אולם ב-1970 שכנע הנשיא ניקסון את בוש לוותר על כסאו בבית התחתון כדי לרוץ שוב לבית העליון. אלא שבוש הפסיד ללויד בנטסן. כפיצוי, ניקסון מינה אותו כשגריר לאו"ם.
הטייס הצעיר בוש מופל ומחולץ מלב-ים (מקור: מוזיאון ההנצחה של חיל האוויר)
לאחר שנתיים בתפקיד זה, עם פרוץ שערוריית ווטרגייט, ביקש ניקסון מבוש להתמנות ליו"ר המפלגה הרפובליקנית הארצית. בתחילה הגן בוש על ניקסון בתקיפות, אולם משאשמת הנשיא במעורבות בפריצות למטה המפלגה הדמוקרטית הלכה ונעשתה בלתי ניתן להכחשה, עבר בוש להגן על שמה הטוב של המפלגה באופן כללי, ובסופו של דבר נאלץ לבקש מניקסון, לטובת המפלגה, להתפטר מתפקידו.
לאחר התפטרותו של ניקסון שקל סגנו ויורשו ג'ראלד פורד למנות את בוש לסגנו, אולם בסופו של דבר בחר בדייויד רוקפלר, נצר למשפחת ההון האגדית - ובוש מונה לציר בסין (אז לא החזיקה ארה"ב שגרירות בסין, והציר היה נציגה הראשי של ארה"ב במדינה). גם ב-1976 הפסיד בוש בדוחק כשפורד בחר בסנאטור בוב דול כשותפו להתמודדות על הנשיאות, בה הפסיד לג'ימי קרטר. במקום זאת מינה פורד את בוש לראשות סוכנות הביון המרכזית (ה-CIA) בתחילת 1976.
בוש ירש סוכנות במשבר, לאחר שוועדת צ'רץ' מצאה כי ה-CIA עסקה בשלל פעילויות לא-חוקיות (ביניהן הברחת הרואין מדרום-מזרח אסיה). הוא זכה לקרדיט על שיקום המורל בסוכנות (דבר שעשה באמצעות 'בקרת נזקים' והקהיית מסקנות הוועדה), אולם ההיסטוריה גם זוכרת את "מבצע קונדור" ושלל פעילויות אפלות אחרות שנועדו לתמוך בדיקטטורות רצחניות בדרום אמריקה, מברזיל בצפון ועד צ'ילה בדרום.
קרטר שקל להשאיר את בוש בראש ה-CIA, אולם האחרון סירב להצעה ובילה את ארבע שנות הנשיאות הדמוקרטית חזרה בעולם העסקים, שם המשיך לצבור הון. ב-1980 התמודד על המועמדות הרפובליקנית לנשיאות, וכינה את התוכנית הכלכלית של יריבו, מושל קליפורניה לשעבר רונלד רייגן, לפיה אם נחלק לעשירים כסף בצורת קיצוץ מסים הכסף "יזלוג" כלפי מטה לשאר האוכלוסיה, בשם "כלכלת וודו". המצביעים הרפובליקנים לא השתכנעו ובחרו ברייגן כמועמדם, אולם רייגן, שרצה את האגף המעונב והפחות דתי של המפלגה לצידו, בחר בו כמועמדו לסגנות הנשיאות, ובוש שירת בתפקיד זה שמונה שנים.
בתחילה בוש הגן עליו, אולם בסוף נאלץ לבקש ממנו להתפטר - לטובת המפלגה. ריצ'ארד ניקסון, הנשיא ה-37 של ארה"ב, והיחיד שהתפטר מתפקידו
ב-1988, לאחר שמונה שנות גאות כלכלית, לא התקשה בוש "לנקום" בבוב דול, שניצח אותו בקרב על סגנות הנשיאות של פורד ב-1974, וזכה במועמדות המפלגה. בקמפיין הבחירות הכלליות זכור יותר מכל תשדיר אחד, מלא באי-דיוקים, על אסיר משוחרר בשם וילי הורטון שביצע פשעים מחרידים בעודו בחופשה מבית הסוהר, כדי להמחיש את הסכנה ביחסו המקל, כביכול, של היריב הדמוקרטי לעבריינים, שאינו תומך בעונש המוות. התשדיר נחשב דוגמא מובהקת של הסתה גזענית וחיסל גם את ההישגים המעטים שרשם קודמו רייגן מבחינת יחס הקהילה השחורה למפלגה הרפובליקנית.
המועמד שמנגד היה חלש במיוחד גם בלי התשדיר הזה, ובוש נבחר לכהונה רפובליקנית שלישית ברציפות. בארבע שנות נשיאותו הפגין בוש הן מעלות נדירות של מנהיג והן קהות חושים ואף ערלות לב של אליטיסט המנותק מצרות האדם הפשוט.
תשדיר "וילי הורטון" הנודע לשמצה
מבחנו הראשון של הנשיא ה-41 הגיע פחות משנה לאחר השבעתו. בתשעה בנובמבר 1989, יותר מ-26 שנה לאחר שנשיא אחד (ג'ון פ. קנדי) עמד לפני חומת ברלין והצהיר "אני ברלינאי" בהזדהות עם תושבי מערב העיר הנצורים במובלעת קומוניסטית, ושנתיים וחצי לאחר שקודמו רונלד רייגן עמד באותו מקום וקרא "מר גורבצ'ב, הרוס את החומה הזו!" - זה קרה. זה החל באי הבנה, אבל מרגע שהחלו ההמונים לזרום דרך השער, את הנעשה לא ניתן היה להשיב. מסך הברזל נפרץ. שנה לאחר מכן התפרקה ברית המועצות עצמה. ארה"ב והמערב ניצחו במלחמה הקרה.
מה מבחן בזה, שאלתם? ובכן, נדיר מאד מאד שאימפריות נופלות בלי שפיכות דמים נרחבת, וניסיון נואש של האימפריה להמשיך להחזיק בשלטון על המדינות הכבושות המרכיבות אותה. המפלגה הרפובליקנית שלאחר מלחמת העולם השנייה בנתה את עצמה על התנגדות חריפה לקומוניזם. לא היה טבעי יותר לנשיא רפובליקני לגרוף הון מן ההתפתחויות ולכרכר בתרועות ניצחון על הראש של האויב. אבל בוש ידע שהרגעים שמיד לאחר הניצחון במלחמה הם הזמן שבו קונים - או מאבדים - את השלום.
אז הוא נמנע לחלוטין מהצהרות ניצחון אידיאולוגי וכיו"ב, ועבד בצורה הדוקה ונדיבה עם מנהיגי רוסיה ומדינות הגוש המזרחי האחרות, באופן שמנע מלחמות ענק ברוב הגוש, מנע אסונות גרעיניים עם מאגר התחמושת גרעיני שהתחלק בין מדינות חדשות ולא יציבות, ואף שכנע את מנהיגי ברה"מ\רוסיה החדשה שיבלעו את הצפרדע של איחוד גרמניה וכניסתה כמדינה מאוחדת לנאט"ו (דהיינו - הבאת כוחות נאט"ו קרוב בהרבה לגבולה של רוסיה).
כמו לנשיא ה-41 של ארה"ב, גם למנהיג האחרון של ברית המועצות מגיע קרדיט שזה נגמר בלי מלחמת עולם שלישית. מיכאיל גורבצ'ב
בנקודת האמצע של נשיאותו התמודד בוש באורח מרשים עם אתגר אחר, כאשר נוכח התפרקות הגוש המזרחי ושידוד המערכות הגיאו-פוליטי, החליט רודן עיראק סדאם חוסיין לנצל את התוהו ולפלוש לכוויית. ארה"ב יכלה לסלק את סדאם מכוויית ואף מהשלטון לבדה, אבל בוש לא רצה עולם של קאובויז שמתעמתים זה עם זה על פי גחמתם האישית. בסבלנות ובכישרון ליקט בוש (האב) קואליציה אמיתית של 35 מדינות - כולל ברית המועצות, שעמדה להתפרק - ולא רק גירש את התוקפן, אלא כפה על עצמו להסתפק בכך ולא ללכת מעבר למנדט בשמו גייס את בעלות הברית, לא להפיל את סדאם מהשלטון ולא לסבך את ארה"ב (ובעלות בריתה) בבוץ העיראקי. בנו, כמובן, לא למד את הלקח הזה.
בין לבין, הפגין בוש את צדדיו הפחות חיוביים כשנקט במדיניות הרת-אסון בנוגע למגיפת האיידס. בוש אסר על העסקת נשאי המחלה בממשל הפדרלי, אסר על כניסת הלוקים במחלה לארה"ב, הנהיג "חינוך מיני" המבוסס על קידום הימנעות ולא על קידום יחסי מין בטוחים - ובכל זאת, כפי שקורה כמעט תמיד במדיניות של "אפס סובלנות", הבעיה רק הוחמרה. בתחילת נשיאותו היו בארה"ב 33 אלף חולים. בארבע שנות כהונתו נוספו עוד 100 אלף. גם בתחום המלחמה בסמים נקט בוש בגישה דומה - עם תוצאות דומות ומגיפה של קראק בערי ארה"ב. בוש ניסה להראות שהוא מטפל בבעיה ועד כמה היא חמורה, בכך שאנשיו ביימו רכישה של מנת קראק מסוחר (מודיע משטרתי שגויס לשם כך) מול הבית הלבן. העובדה שהרכישה בוימה לא התפרסמה בזמן אמת, אבל התרגיל הניב בעיקר משיכות כתפיים. זה שוושינגטון הבירה מוכת פשע לא חידש הרבה לאף אחד.
בשלהי כהונתו הוכיחו בוש ושר החוץ שלו, ג'יימס בייקר, שאינם נרתעים מלהתעמת עם הלובי הישראלי רב העוצמה, כשסירבו לתת לישראל ערבויות לקליטת העלייה העצומה ממדינות ברית המועצות המתפרקת אלא אם יובטח להם שהכסף לא ישמש לבנייה בהתנחלויות. לאחר מלחמת המפרץ ניצל בוש את ההון הדיפלומטי כשאילץ את ראש הממשלה דאז יצחק שמיר להשתתף בוועידת מדריד - הסדק הראשון בחומת הדחייה כלפי אש"ף כמייצג הלגיטימי של העם הפלסטיני בזירה הבינלאומית. היתה זו הפעם האחרונה שמועמד רפובליקני ריאלי לנשיאות יעז לפקפק במחויבות ללא תנאי לרצונות ממשלת ישראל, ובמיוחד אלה שבהנהגת הליכוד.
בוש נדהם מפלאי הטכניקה המודרנית. כרגיל עם סיפורים כאלה, האמת היתה יותר מורכבת - אבל הדימוי דבק
אבל לרוב האמריקאים זה לא היה אכפת. לאחר סיום מלחמת המפרץ רשם ג'ורג' הרברט ווקר בוש את שיעור התמיכה הגבוה ביותר בתפקודו של נשיא אי פעם: 89%. בחירתו לכהונה שנייה - רביעית ברציפות למפלגה הרפובליקנית - נראתה מובטחת.
אבל אם לאמריקאים לא היה אכפת מהתעמרות בחולי איידס, בצרכני סמים ובכלל בעניים, (למרות דבריו של הנשיא על רצונו ב"אמריקה רחומה ועדינה יותר") ומהשפעה גוברת של שמרנים דתיים בממשל, מה שהיה אכפת להם זה שהבועה הכלכלית, שתודלקה בשמונה שנות השמדת מדינת הרווחה על ידי רייגן וקיצוץ מסים לעשירים, החלה להתפוצץ. בוש, שמעולם לא היה "פוליטיקאי" במובן החלק התדמיתי בתפקיד, החמיר את המצב כשצולם משתאה אל סורק אלקטרוני במהלך צילומי יח"צ בסופרמרקט.
המסקנה המשתמעת היתה ברורה - למיליונר הקשיש הזה (אז בן 67) אין מושג איך חיים אנשים רגילים, ואיך הכלכלה משפיעה עליהם. וזה שהסיפור (כרגיל עם סיפורים עסיסיים כאלה) לא היה מדויק, ושבוש היה זה שאמר 12 שנים קודם שלחלק את הכסף לעשירים כדי שמה שינזול להם מהפה יגיע גם לעניים זה "כלכלת וודו"? את איש זה לא עניין. פתאום האירוע המביך בו הקיא בוש על המארחים שלו בסעודה רשמית ביפן, ואף התעלף, נראה משמעותי יותר.
מועמד דמוקרטי צעיר וכריזמטי, שמנגנן בסקסופון ועישן בעברו הרחוק מריחואנה ("אבל לא לקחתי לריאות" כפי שטען בפרצוף רציני, שהסתיר קריצה לצעירים ואצבע משולשת לשמרנים), ניגן בתבונה ובגלוי על "זו הכלכלה, טמבל" ובתבונה ובמשתמע בלבד על "הוא זקן שלא יודע איפה הוא חי", מחק מה ששנה וחצי קודם נראה כמו תמיכה מקיר לקיר, ניצל ריצה של מועמד שלישי ששתתה ליריב המיומן כנשיא ופחות כמועמד את הקולות, והחזיר את הכחולים לבית הלבן.
נשיא, גברת ראשונה, נשיא. אהבה גדולה ו-73 שנות נישואין הניבו שישה ילדים, שני מושלים וגם נשיא אחד נוסף לבית בוש
בתחילה תיעבו בני הזוג בוש וקלינטון זה את זה, אולם הנשיא ה-41 השאיר ליורשו מכתב שכולו אצילות ואיחולי הצלחה, ועם הזמן הפכו המשפחות לקרובות. לאחר שעזב את הבית הלבן התמקד ג'ורג' בוש האב בפעילויות צדקה שונות, ולאחר שהאיש שהדיח אותו כיהן שמונה שנים, זכה לראות את בנו מחזיר את הבית הלבן לידי המפלגה שמימין. במהלך נשיאותו של בוש הבן שיתפו בוש האב וקלינטון פעולה בגיוס כספים למען נפגעי סופת ההוריקן קתרינה בניו אורלינס.
אקורד הסיום של המדינאי, שחייו השתרעו מתחילת עידן המכונית עד עידן האינטרנט, היה כשדחה פומבית את הכיוון החדש אליו פנתה מפלגתו האהובה, בשירותה שימש כמעט בכל תפקיד אפשרי. במהלך קמפיין הבחירות של 2016 כינה בוש האב את המועמד דונלד טראמפ "נאד נפוח" (blowhard) והצהיר כי בכוונתו להצביע להילארי קלינטון. לפני מספר חודשים הלכה רעייתו ברברה לעולמה, אבל לא לפני שהיא וג'ורג' הפכו לזוג הנשיאותי מאריך הימים מכולם, עם 73 שנות נישואין שהניבו שישה ילדים - שניים מהם מושלי מדינות גדולות ואחד, כמובן, גם נשיא. לנשיא טראמפ נאמר שאינו רצוי בהלוויה.
יש שיאמרו שבוש יצא נגד הנשיא המכהן רק כי טראמפ כיוון את ארסו בין השאר לעבר בנו ג'ב, מושל פלורידה לשעבר שרצה להיות הנשיא השלישי בשושלת. אחרים יאמרו שעם כל מגרעותיו, בוש אכן היה ישר ובעל עקרונות דיו להציב את האמת שלו לפני הנאמנות המפלגתית. עם מותו מאבדת ארה"ב את אחד מבכירי שרידיו של "הדור הגדול מכולם" שניצח עבורה את מלחמת העולם השנייה, וכן שריד לעידן פוליטי ממלכתי ומכובד יותר.
