רונה רמון ז"ל, מחבת את בנה אסף ז"ל ונפרדת מבעלה אילן ז"ל (צילום: AP / נאס"א)

ביוני 1954, יום לפני היום הארוך בשנה, נולד הישראלי הראשון שיצא מגבולות האטמוספירה עד היום. אילן רמון נולד ברמת גן לטוניה, ששרדה את אושוויץ עם אמה, ולאליעזר וולפרמן, שנמלט כילד עם משפחתו מגרמניה הנאצית. עם גיוסו לצה"ל בשנת 1972 עיברת אילן הצעיר את שמו לרמון. באותה שנה היתה האישה שתשלים את חייו בת שמונה והתגוררה במרחק כשבעה קילומטרים ממנו.

בכל פעם שהגורל הכה בה, היא קמה ותיעלה את זה לטוב. יהי זכרה ברוך

רונה בר-סימנטוב נולדה בקרית אונו ב-16 באפריל לגילה וישראל, מראשוני עליית הנוער מטורקיה, שהנחילו לילדיהם אמונה עזה בציונות בערכיה דאז. כשהיתה בכיתה י"ב שמעה ברדיו כמו כל עם ישראל על הפצצת הכור האטומי בעיראק בידי חיל האוויר של ישראל. היא לא חלמה שבין הטייסים שביצעו את גיחת אלף הקילומטר שהדהימה את העולם היה הגבר של חייה, שלמרות היותו הצעיר ביותר בטייסי מערך התקיפה, התכבד בעמדה האחורית והמסוכנת מכולן, הטייס שמטיל את מטען פצצותיו לאחר שיתרון ההפתעה כבר אבד. רונה בר-סימנטוב שירתה בצה"ל כפרמדיקית, ולאחר מכן החלה ללמוד חינוך גופני במכון וינגייט.

בתחילת 1986 נפגשו השניים במסיבת יום הולדת של חברה של רונה, ולא נדרש להם הרבה זמן לדעת שזה זה. באמצע אותה שנה נישאו ונולדו להם במרוצת השנים ארבעה ילדים. בשנת 1998 עברה משפחת רמון ליוסטון שבטקסס, לאחר שאילן בעלה נבחר לטייס הישראלי הראשון שנקרא על ידי הגורל לצאת מתחומי כדור הארץ. ישראל שיגרה בעבר עצמים שונים ומשונים לחלל, אולם אף אחד מהם לא היה מאויש.

אילן רמון התאמן במשך חמש שנים כמומחה מטען במעבורת החלל קולומביה. והכל היה מוכן לקבלת פנים של מלך וגיבור ביוסטון ובארץ במיוחד באחד בפברואר 2003, כשהמעבורת כשלה במשוכה הלפני-אחרונה והתפרקה בלהבות עם שובה לאטמוספירה.

מומחה מטען ומש"ק בדיחות. אילן רמון ועמיתיו חלוצי החלל (צילום: אתר חיל האוויר)

רונה רמון לא נשברה, ותיעלה את השכול להתבוננות פנימה וללימודים גבוהים, כהשלימה תואר שני בבריאות הוליסטית באוניברסיטת לסלי. נושא התזה שלה היה "תהליך הצמיחה והטרנספורמציה בעקבות אובדן". היא מינפה את הפרסום וההשתתפות בצערה למפעל חיים מרשים של דוגמא אישית וסיוע מקצועי כאחד למתמודדים עם השכול והאובדן, אך אלה לא סיימו להכות בה עצמה.

ב-2009 נהרג בנה הבכור, אסף, טייס קרב כמו אביו, בתאונה אימונים בדרום הר חברון. רונה רמון הפכה באחת לסמל של האובדן והיגון הטבועים בהוויה הישראלית. איוב מודרנית, אם תרצו. באמת שאיש לא היה מאשים את האלמנה והאם והשכולה אם היתה מואסת בידוענות שנכפתה עליה, תחילה בשל הצטיינותו של אהוב ליבה, ולאחר מכן בשל אובדנו ואובדן בנם. אבל היא שוב מצאה את הכוחות לתעל את הכאב קורע-הלב לעבודה של אהבה.

עם בנה הטייס אסף, ברגע של אושר בין הטרגדיות (צילום: באדיבות קרן רמון)

ב-2010 הקימה את "קרן רמון ע"ש אילן ואסף", המתמקדת במה שרונה ראתה כתמצית הווייתם של שני אהוביה - מצוינות אקדמית, מנהיגות חברתית ותעוזה פורצת דרך, ומחנכת מאות ילדים ובני נוער בכל שנה בכל רחבי ישראל. במקביל הגבירה את פעילותה הציבורית, את לימוד דרכי ההתמודדות עם האובדן ואת ייצוג כל ערכיה וערכי בן זוגה המנוח.

ב-2016, בגיל 52, קיבלה בתם של חלוצי עליית הנוער מטורקיה, אלמנתו של גיבור ישראל, אמו השכולה של אחר, הכרה בזכות פועלה-היא, כשנבחרה להדליק משואה בחגיגות יום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל. אליה היו דבריה באותו מעמד:

"אני, רונה רמון, בת לגילה וישראל, מראשוני עליית הנוער מטורקיה, מדליקה משואה זו לכבודם של אהוביי, אילן ואסף, שמהווים נר ומגדלור להגשמת חזוני. לכבודם של טייסי חיל האוויר לדורותיהם, המגנים עלינו ממעל; לכבודם של אנשי החלל הפורצים גבולות למען האנושות; לכבוד ילדיי וכל הצעירים שגדלים מתוך אמונה באדם, אהבת המדינה ותקווה לשלום; ולכבוד המשפחות השכולות, לכבוד העושים למרות הכאב ויוצרים מתוך החושך".

את בית הספר נבנה מחדש. מי שאבדה לנו היום לעולם לא תשוב (צילום: ביה"ס אילן רמון, אגורה הילס)

לפני פחות מחודש נאלצנו להיזכר שוב בשמו של אילן רמון ז"ל כשבית הספר על שמו כאן בארה"ב, בשכונת אגורה הילס שבלוס אנג'לס, עלה באש בשריפת היל, אחת משלוש שריפות ענק שהשתוללו במקביל במדינת הזהב. את בית הספר כבר בונים מחדש, את אשת המופת שמחלת הסרטן לקחה היום, שני, ט' בטבת התשע"ט - לא לפני מאבק ממושך כמובן - שום דבר לא יחזיר, לא לשלושה ילדים שהשאירה ובני משפחה אחרים, ולא לעם ישראל. יהי זכרה ברוך.