במחוז מיאמי-דייד שבפלורידה יש עשרות אלפי בורות שופכין, ודו"ח חדש חושף שרובם כבר לא פועלים כשורה - והראיות המסריחות והלא-בריאות מוצאות את דרכן לחצרות ולבתים. מדובר בבעיה שעלותה נאמדת במיליארדי דולרים, ושינוי האקלים רק מחמיר אותה.
כשהמים עולים מספיק, הם מציפים את בור השופכין. כשזה קורה, אין לדעת לאן יתפשט הסירחון
בשל עליית גובה פני הים בדרום פלורידה (כמו בעולם כולו), מחקר של רשויות המחוז מראות כי אלפי תושבים נוספים עלולים לעמוד בסיכון בקרוב. עד 2040, 64% מבורות השופכין במחוז (יותר מ-67 אלף) יסבלו מתקלות בכל שנה, מה שישפיע לא רק על הבתים שאת שפכיהם הם מטהרים, אלא גם על אספקת המים של האזור ובריאותו של כל מי שיצטרך לדשדש במי השיטפונות המתרחשים באזור מדי שנה.
"זו בעיה עצומה שבמדינה מפותחת ב-2019 שמחצית מבורות השופכין לא יפעלו חלק מהשנה", אמרה מנהלת עמותת Miami Waterkeeper רייצ'ל סילברסטין. "זה מצב בלתי נסבל". בורות שופכין דורשים שכבה של עפר מתחתן לצורך סינון סופי של השפכים והחזרת השפכים הנוזליים לאקוויפר. בעבר חייבו הכללים רגל של עפר, אולם התקנות החדשות דורשות כפול מכך. בדרום פלורידה אין עומק כזה של קרקע בין הבתים למים שמתחת לקרקע.
"כל התקנות האלה היו מבוססות על ההנחה שגובה מי התהום יהיה יציב לאורך זמן, דבר שאנחנו יודעים כיום שאינו נכון", אומר דאג יודר, סגן מנהל מחלקת המים והביוב של מחוז מיאמי-דייד. "כעת אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שבו אנחנו יודעים שגובה פני הים כבר עלה וממשיך לעלות".
גאות ה"קינג טייד" מציפה את רחובות מיאמי-דייד ב-2016 (צילום: מחוז מיאמי-דייד)
עליית פני הים דוחפת את מי התהום כלפי מעלה, על חשבון הקרקע, מה שמותיר את הקרקע הנותרת ספוגה במים. מי שפכים אינם עוברים את הסינון הנדרש בקרקע ספוגה מים. במקרים מסוימים הם נפלטים לפני הקרקע, מה שהופך את החצר הקדמית שלכם לביצה מסריחה.
גאות גבוהה - כמו תופעת "קינג טייד" - או גשמים כבדים עלולים לדחוף מים צואים למקומות אחרים, כולל מי השתייה של האזור. סך הכל ישנם עדיין 108 אלף נכסים ברחבי המחוז שעודם משתמשים בבורות שופכין, מתוכם 105 אלף בתי מגורים. רובם המכריע של אלה נמצאים באזור הבלתי מאוגד של מיאמי-דייד. במיאמי גארדנס, נורת' מיאמי ביץ', פאלמטו ביץ' ופיינקרסט יש הכי הרבה - כחמשת אלפים כל אחת. התחזית בדו"ח המדאיג אינה משתרעת מעבר לשנות 2040, שעד אז צפויים פני הים לעלות ב-15 אינץ'.
"הפיתרון הטוב ביותר הוא הארכת קווי הביוב, אבל מן הסתם התשתית הזו דורשת די הרבה תכנון וזמן", אומרת קת'רין האגמן, מנהלת תוכנית העמידות של המחוז. "וכסף", מוסיף קצין העמידות הראשי של המחוז, ג'יימס מורלי.
בבית מימין, יש די קרקע בין תחתית בור השופכין למי התהום. באמצעי השכבה דקה מדי, ומשמאל הבור חצי-שקוע במים וכושל לחלוטין. גרים בדרום פלורידה? בדקו את המצב בביתכם
הוצאת כל בורות השופכין והנחת צנרת חדשה לחבר את הבתים הללו למערכת הביוב של המחוז לא תהיה זולה. ההערכה העדכנית ביותר מציבה לכך תגית מחיר של 3.3 מיליארד דולר. "למי יש סכומים כאלה?" שואלת חברת המועצה רבקה סוסה, שהזמינה את הדו"ח, בנימה רטורית. "אנחנו חייבים לפעול במהירות האפשרית כדי להשיג כמה סיוע שרק נוכל מהממשל הפדרלי ומן המדינה".
לעת עתה, מי שרוצים לחבר את ביתם למערכת הביוב המחוזית צריכים לשלם מכיסם. על פי הדו"ח, המחיר הממוצע לכך הוא כ-15 אלף דולר, אולם יודר מעריך כי באזורים עתירי בורות שופכין כמו פיינקרסט, המחיר יכול לעלות עד 50 אלף דולר לבית כדי להתחבר לביוב. זה מחיר שהוא למעלה מיכולתם של רוב התושבים, ולכן המחוז בודק דרכים אחרות לסייע לתושבים - בין אם במלווה בדמות אג"ח, או במס שיחלק את העלות בין תושבי כל שכונה.
