"הם נגעו בפניו של אלוהים": 33 שנים לאסון מעבורת החלל צ'לנג'ר

מוקדם יותר היום ציינו ברחבי ארה"ב 33 שנים לאסון מעבורת החלל צ'לנג'ר, שהתפוצצה 73 שניות לאחר המראתה ממרכז נאס"א בקייפ קנברל, פלורידה. והובילה למותם של שבעת אנשי הצוות.

שניות ספורות לאחר הפיצוץ הקטלני בצ'לנג'ר, היום לפני 33 שנים (צילום: טיים מגזין)

במשך עשור פיתחו אנשי נאס"א את מעבורת החלל והם ביצעו מאות אלפי ניסויים ובדיקות על מנת לוודא שמדובר בכלי טיס בטיחותי. כדי שיוכל להמריא אל על עם משקל עצום, הוחלט לעשות שימוש ברקטות ההאצה ושניים מהם חוברו למכל הדלק הנתיק. כדי לאטום את הרקטות, המהנדסים בחרו לעשות שימוש בטבעות "O" וביצעו עשרות ניסויים, בעיקר כדי לבחון את עמידותם בפני חום כבד. הטבעות נבדקו גם בקור, אולם הוחלט פחות לשים דגש על כך בעקבות העובדה שרקטות אלה ניתקות מהמעבורת.

המעבורת הייתה אמורה להמריא ב-22 בינואר 1986, אך מזג האוויר הסגרירי הוביל לדחיות חוזרות. ב-25 בינואר נראה היה שהמעבורת תמריא, אך סערה חורפית פקדה את אתר הנחיתה למקרי חירום של המשימה, שנבחר להיות בסנגל. כאשר בסופו של דבר הוחלט לבצע את השיגור ב-28 בינואר, אנשי נאס"א בחרו במרוקו כמקום לנחיתות חירום. למתקן זה לא היה אפשרות לפעול בלילה, לכן השיגור מפלורידה היה צריך לקרות בשעות הבוקר.  בשעה 11:38 בבוקר המריאה המעבורת כאשר מזג האוויר במקום עמד על 18 מעלות פרנהייט (8- צלזיוס). לאחר האירוע ובתום חקירה ממושכת גילו אנשי נאס"א כי טבעות אלה חדלו מלתפקד מתחת ל-40 מעלות פרנהייט, דבר שהוביל באופן ישיר לאסון הכבד.

צוות הצ'לנג'ר מחויך לפני המשימה. שורה עליונה, ימין לשמאל: רזניק, ג'רוויס, מקאוליף ואוניזוקה. שורה תחתונה: מקנייר, סקובי, סמית' (צילום: נאס"א)

בגובה של 48,000 רגל אירע פיצוץ ברקטת ההאצה. בשידור חי בטלוויזיה ומול משפחות האסטרונאוטים שהגיעו לפלורידה לחזות בשיגור, צ'לנג'ר התפוצצה והתפרקה. באופן מחריד ביותר, כל שבעת האסטרונאוטים ישבו בתא הקוקפיט של המעבורת כאשר זה הושלך מאזור הפיצוץ. הנתונים שהגיעו לידי נאס"א הצביעו על כך שהוא עלה לגובה של 65,000 רגל לפני שצנח אל הקרקע. לפחות שלושה אסטרונאוטים שרדו את הפיצוץ הראשוני, וזאת בעקבות הגילוי ששלוש מערכות אישיות לוויסות אוויר הופעלו באופן ידני.

שבעת הנספים הם מפקד המשימה, פרנסיס קובי, סגנו וטייס המעבורת, מייקל סמית', מומחי המשימה ג'ודית רזניק, אליסון אוניזוקה, רונלד מקנייר וגרגורי ג'רוויס. איש הצוות השביעי הייתה כריסטה מקאוליף, מורה במקצועה ששימשה במומחית מטען. שנה לפני המשימה הקטלנית, מקאוליף נבחרה מבין 11 אלף מורים שביקשו לקחת חלק בפרויקט "מורה בחלל". מדובר בפרויקט שאותו החלו לבחון בנאס"א לאור הירידה הניכרת בפופולאריות של סוכנות החלל. למעשה, מאז הנחיתה הראשונה על הירח ב-1969 ניסו בנאס"א לשחזר את האהדה הציבורית הרחבה.

מזג האוויר הקריר והבלתי-שגרתי לפלורידה טרם לאסון. יממה לפני השיגור ניתן היה לראות כמות גדולה של קרח שהצטברה (צילום: ויקיקומונס)

נשיא ארה"ב דאז, רונלד רייגן, נאם באותו ערב קשה מהחדר הסגלגל של הבית הלבן ואמר: "צוות מעבורת החלל צ'לנג'ר כיבד אותנו בדרך שבה הם חיו את חייהם. לעולם לא נשכח אותם או את הפעם האחרונה שראינו אותם, הבוקר, כשהם התכוננו למסע, נופפו לשלום, נפרדו מהקשר הבטוח לכדור ארץ והמריאו אל על כדי לגעת בפניו של אלוהים". האסון הכבד הוביל לקרקוע צי מעבורת החלל בפעם הראשונה מאז הוקמה התוכנית (לאחר אסון הקולומביה הוחלט לבצע קרקוע נוסף). רק כעבור כשנה וחצי, ב-29 בספטמבר 1988, שיגרה שוב נאס"א מעבורת חלל נוספת.

"נפרדו מהקשר הבטוח לכדור ארץ והמריאו אל על כדי לגעת בפניו של אלוהים", אמר הנשיא דאז רייגן לאומה ההמומה (צילום: ארכיון הנשיא רונלד רייגן)

ב-2015 נפתחה תערוכה קבועה במרכז נאס"א בפלורידה שמנציחה את זיכרון הנספים ומציגה שברים מהמעבורת עצמה. אחרי אסון זה, נאס"א חוותה הצלחות אדירות וממושכות עד שנת 2003, אז ניספו שבעה האסטרונאוטים נוספים, ביניהם אילן רמון ז"ל, באסון הקולומביה.