בחירות מחצית הכהונה חלפו, הקונגרס החדש הושבע, מחציתו בשליטה דמוקרטית, וזה אומר שהקמפיין לנשיאות ב-2020 נמצא בעיצומו. לפניכם הצצה אל תמונת המצב, שנה ושבוע לפני "ועידת ההצבעה" ("קאוקוס" - caucus) של איווה, הראשונים בעונת הפריימריז הבוחרת את המועמדים לנשיאות.

מכולם ייצא אחד, אבל האם זה יהיה האחד או האחת הנכונים? (צילום: Vox)

הכריזו:

ב-2016 התמודדה לראשונה אישה כמועמדת של מפלגה גדולה בבחירות לנשיאות ארה"ב. ב-2020 ינסו לפחות שלוש אחרות ללכת אחריה.

אליזבת' וורן, הסנאטורית ממסצ'וסטס, לשעבר פרופסור לכלכלה בהרווארד, היתה הראשונה להכריז שתתמודד, ויש לה כבר מערך בשטח באיווה ובמספר מדינות מוקדמות נוספות. עם זאת, הסקרים לא מאירים לה פנים במיוחד, ואפילו במדינתה מסצ'וסטס היא לא הבחירה המועדפת על המצביעים הדמוקרטים. גם חשיפת תוצאות הד.נ.א. שלה, בניסיון להוכיח שאכן יש לה דם אינדיאני ולכן הנשיא טראמפ טועה כשהוא קורא לה "פוקהונטס" מראה שאולי, למרות המדיניות הכלכלית המתקדמת שהיא מציעה, היא לא בדיוק מבינה כיצד להילחם ביריב כמו הנשיא ה-45.

הנקודה בעלבונות כמו "פוקהונטס" היא לא הדיוק העובדתי, פרופסור (צילום: CNN)

קריסטן גיליברנד. בשנת 2000 היא היתה אמורה לרוץ לסנאט בניו יורק, אבל הוד מעלתה הילארי קלינטון החליטה שזו תהיה המשרה שלה אחרי עזיבת הבית הלבן, וגיליברנד נאלצה לחכות. כשמונתה להחליף את קלינטון עם מינויה של האחרונה לשרת החוץ תחת אובמה, וכשנבחרה שוב בזכות עצמה, בבחירות מיוחדות ב-2010 ובבחירות לכהונה מלאה ב-2012, היא רצה כדמוקרטית מתונה ומרכזית בדעותיה, אולם מאז חלה התפתחות בעמדותיה, וכיום היא רצה כפרוגרסיבית התומכת במדיקייר לכולם ובחופשת הורות לכולם. כמי שהתמקדה במאבק בהטרדות מיניות בצבא, גיליברנד ממצבת עצמה כתומכת מובהקת של MeToo#.

יותר שמאלית מהאישה שמונתה להשלים את כהונתה של הילארי קלינטון בסנאט. איימי קלובושר (צילום: ABC)

קמאלה האריס: צעירה, שחורה, טייפקאסט מושלם לאופייה המשתנה של המפלגה הרפובליקנית. האריס תומכת במדיקייר לכולם ובהקלת מס גדולה למעמד הביניים. היא היתה בעבר התובעת הכללית של קליפורניה, וככזו עשויה להיות לה חסינות מסוימת לטענה הקבועה נגד מועמדים דמוקרטים באשר הם, כאילו הם חלשים מול פשיעה. מצד שני, אותו עבר עשוי להזיק לה אצל השטח הפרוגרסיבי, שאינו רוחש אמון רב למערכת אכיפת החוק.

תובעת קשוחה. זה יעזור או יזיק? קמאלה האריס (צילום: CNN)

חוליאן קסטרו: לשעבר ראש העיר המצליח של סן אנטוניו, לאחר מכן שר השיכון והפיתוח העירוני תחת הנשיא אובמה. עוד נער פוסטר למפלגה שהולכת ונעשית פחות לבנה. ירוץ על תדמית מעוררת השראה כנכד למהגרים. אחיו התאום חואקין הוא חבר בית הנבחרים מטעם הנפה ה-20 בטקסס, ואם אכן ייבחר חוליאן לנשיאות יהוו השניים את הצמד הפוליטי רב העוצמה ביותר מאז ג'ק ובובי קנדי.

"מזכיר לי את עצמי". הנשיא דאז אובמה מקשיב לנאומו של חוליאן קסטרו כשמינה אותו לשר השיכון (צילום: פבלו מרטינז מונסיבאיז, AP)

פיטר בוטיגיג. ראש עיריית סאות' בנד שבאינדיאנה (אוכלוסייה: 100 אלף איש ומקום מושבה של אוניברסיטת נוטר דיים המפורסמת). בוטיגיג הוא סוג של כוכב ויראלי. הוא יוצא צבא, למד באוניברסיטת אוקספורד על מילגת רהודס היוקרתית, ואם אי פעם ייבחר לנשיא, יהיה הנשיא הלהט"ב הראשון. כהונתו בראש עירו התאפיינה במיזמי פיתוח ותשתיות.

טולסי גבארד. חברת בית הנבחרים מהוואי חביבה מאד על סוג מסוים של אנשי שמאל "רדיקלי" בשל התנגדותה למלחמות האמריקאיות בעולם. אולם היא מעוררת חשד בקרב חוגים נרחבים בשל תמיכתה הנלהבת מדי ברודן סוריה בשאר אל-אסד, בשל אמירות הומופוביות בעברה ובשל השתייכותה על פי השמועה לכת בהנהגת אדם בשל כריס באטלר, אותו היא מכנה "הגורו שלה".

אנדרו יאנג. יאנג הוא יזם עשיר שעשה את הונו בחברת מנהטן פרפ, אותה הפך לגדולה בארה"ב בתחום ספרי ההכנה למבחן ה-GMAT. לאחר מכן ייסד עמותה בשם Venture for America, המכשירה יזמים בערים ברחבי האומה. ב-2015 מונה על ידי הנשיא דאז אובמה ל"שגריר יזמות גלובלי".

סביר שיכריזו:

בנוסף סביר מאד שהאנשים הבאים יבדקו את המים:

קורי בוקר: הסנאטור מניו ג'רזי, לשעבר ראש עיריית ניוארק, הוא צעיר, שחור וכריזמטי, נואם מעולה, מצטיין בבניית קואליציות חוצות-מגזרים. מנגד, רבים בבייס הדמוקרטי סבורים שהוא מקורב מדי לחברות התרופות, וכן לבנקים הגדולים בוול סטריט.

נואם סוחף, אבל חשוד בקרבה יתרה לחברות התרופות והבנקים בוול סטריט. קורי בוקר (צילום: NBC)

בטו או'רורק: הדארלינג של מי שחיפשו מושיע שמסוגל לנצח במדינות האדומות. אלא שלמרות שבנה מערך גיוס כספים חסר תקדים, ולמרות שהצוות שהפך את אובמה לנשיא מחבב אותו, בטו לא ניצח במירוץ לסנאט בטקסס, למרות יריב לא-אהוד במידה חריגה. לאחרונה הנמיך פרופיל והוא נוסע ברחבי ארה"ב, משוחח ומקשיב ומפרסם פוסטים בבלוג שלו בעודו שוקל אם לקפוץ למים.

ג'ו ביידן: סגן הנשיא המוערך של אובמה הוא גם מכונת רגעים מביכים ופליטות פה, אולם למרות זאת הוא מוביל כרגע בסקרים בקרב מצביעים דמוקרטים. הוא שקל לרוץ ב-2016 אבל זה היה סמוך מדי למות בנו, בו, וממסד המפלגה היה מאוחד מאחורי הילארי.

ברני סאנדרס: האיש שהדהים כשגרף 43% מקולות הבוחרים הדמוקרטים למרות התווית "סוציאליסט" שהוא נושא בגאווה, בודק לעומק ריצה נוספת - למרות ששונאיו במפלגה רבים כמו מעריציו. אולם למרות שיש לו את מערך התומכים הגדול ביותר מכל מתמודד, ולמרות שהוא יכול לקחת קרדיט על הזזת המפלגה שמאלה בעמדות רבות, הרי שטענות על הטרדה מינית בדרגים בכירים בקמפיין שלו, ומגרש הרבה יותר מגוון מבחינת יריבים, כולל כאלה שרצים על עמדות כמעט זהות לשלו, יקשו עליו לשחזר את ההישג של 2016.

שרוד בראון: הסנאטור מאוהיו מבקר באיווה, ניו המפשייר ומדינות אחרות בהן נערכים הפריימריז המוקדמים, כדי לעמוד על היתכנותה של ריצה. בראון הוא פופוליסט כלכלי מוצהר, והדמוקרט היחיד שמצליח לנצח באוהיו (מדינה קריטית לכל מתמודד לנשיאות) בשנים האחרונות. הקוץ באליה: אם במקרה יזכה במועמדות ואף בבית הלבן, תאבד המפלגה את המושב היקר בבית העליון. כמו כן, למרות שהוא אהוב באוהיו ומוערך בוושינגטון הבירה, בשאר ארה"ב לרוב האנשים אין מושג מי הוא.

איימי קלובושר: הסנאטורית ממינסוטה, שממזגת "נחמדות של מינסוטה" עם עמדות פרוגרסיביות לא מתנצלות, התבלטה כשעשתה חיים קשים לשופט העליון ברט קאבנאו במהלך דיון האישור שלו.

מייקל בלומברג: ראש עיריית ניו יורק, "בניגוד לטראמפ, מיליארדר אמיתי" כמו שהוא אוהב לומר (בזכות שירות הידיעות העסקי שהקים, הקרוי על שמו). כמו ב-2016, הוא שוקל לרוץ, בין אם עצמאית או במסגרת המפלגה הדמוקרטית, אבל גם השמיע אמירות לפיהן ינסה להשפיע באמצעות תרומות פוליטיות על הכיוון של המפלגה שמהווה אלטרנטיבה לטראמפ, ואשר צריך לטעמו להיות פחות שמאלי מן המסתמן.

הסוסים השחורים: 

ג'ף מרקלי, סנאטור מאורגון. פרוגרסיבי, חביב על האגף הזה במפלגה ועל עמיתיו, אבל לא במיוחד מוכר.

מייקל בנט, סנאטור מקולורדו. קחו את מרקלי - אותו דבר רק במרכז המתון במקום בצד הפרוגרסיבי

סטיב בולוק. ניצח פעמיים בבחירות למושל במדינה שטראמפ לקח בעשרים נקודות הפרש. יש כאלה שחושבים שזה מה שצריך כדי לנצח את הנשיא.

ג'ון היקנלופר: לשעבר מושל קולורדו. גם הוא דוגמא ל"איך דמוקרטים מנצחים בפלייאובר קאנטרי". לפרוגרסיבים יוכל להראות את הרקורד שלו בתחום נשק, לאחרים את תדמית העממיקו. במבחן ה"עם מי תרצו לשבת על בירה" מצב שהוא מנצח בהליכה - לפני שפנה לפוליטיקה ייסד וניהל היקנלופר מבשלת בירה בדנבר.