בלוס אנג'לס מתכוננים ל"סופה של פעם באלף שנים" שהולכת ומסתמנת כבלתי נמנעת

כשאנשים מדברים על "דה ביג וואן" בקליפורניה, הם מתכוונים לרעידת אדמה, הגדולה, זו שמדענים אומרים שתבוא בסוף - וכשהיא תבוא, אם קליפורניה לא תהפוך באמת ובתמים לאיר, שבר סן אנדראס לכל הפחות יתרחב במידה ניכרת, באופן שיגרור הרס ומוות בהיקף שקשה לנו לתפוש לפני שזה יקרה בפועל.

 

סכר וויטייר נארוז ביום יבש עם שמיים צלולים. אם המים עוברים את ראש המבנה - כל ההימורים בטלים (צילום: אירפאן חאן, לוס אנג'לס טיימס)

אבל בקרב מדענים מדברים גם על "the other big one", שיטפון - ואומרים שהוא יכול לגרום פי שלושה נזק, בחיים וברכוש, מאשר רעידת אדמה גדולה שתקרע את שבר סן אנדראס. אף שזה נראה מגוחך למי שזוכר שרק לפני שנתיים סיימה קליפורניה בצורת של חמש שנים וקיצוב מים, חוקרים ומהנדסים מאיימים שייתכן שעומד לרדת, בעתיד הנראה לעין, גשם בקנה מידה תנ"כי' או מה שהחוקרים מכנים "סופת ARk (ר"ת של "נהר אטמוספרי אלף").

הסופה הסופר-נדירה הזו - מסוג שהופכות פחות נדירות ויותר בלתי-נמנעות בשל שינוי האקלים הגלובלי - תימשך שבועות ותגרום למנוסתם של יותר ממיליון וחצי בני אדם בעת שמי שיטפונות ימלאו את הערים וייצרו אגמים בסנטרל ואלי ובמדבר מוהאבי. כך על פי נתוני שירות הסקר הגיאולוגי של ארה"ב. הרשויות מעריכות את הנזק המבני והכלכלי מסופרת ARk בלמעלה מ-275 מיליארד דולר ברחבי המדינה.

באזורים המיושבים בצפיפות של אגן נחל לוס אנג'לס, נגר עצום-ממדים מהרי סן גבריאל עלול להתגבר תוך זמן קצר על מערכת בקרת השיטפונות של נחל סן גבריאל ולשחרר הצפה אדירה מפיקו ריברה ועד לונג ביץ'. כך על פי ניתוח שביצע לאחרונה חיל ההנדסה של צבא ארה"ב.

 

מבט מלמעלה. אם המים עוברים את הסכר - כל הפרבריה שמעבר הופכת לאגם (צילום: בריאן ואד דר ברוג, לוס אנג'לס טיימס)

 

בשורה של שימועים ציבוריים הודיעו בכירי חיל ההנדסה לתושבים כי סכר וויטייר נארוז בן 60 השנה כבר אינו עומד בהגדרות הסיכון הנסבל וכי הוא עלול להיכשל במקרה של סופה גדולה ונדירה מאד, כמו זו שהלמה בקליפורניה לפני למעלה מ-150 שנה.

סופה מהסוג הנדון עשויה להביא עמה די מים כדי להציף מעל לסכר, או לגרום לחלחול שיערער את הקרקע החולית שמתחת לסכר הישן (מה שיגרום לו לשקוע, ולמים לעבור בקלות רבה יותר מעליו). בנוסף, גשמים עזים עלולים להביא לקריסת מערכת השפך של הסכר לנהר סן גבריאל, ולשחרר פי 20 מים מכפי שערוץ הנחל יכול להכיל בדרכו לרוחב המחוז אל האוקיאנוס.

החיל מבקש תקציב פדרלי של 600 מיליון דולר לשדרוג הסכר, שאורכו שלושה מייל, והודיע כי הפרויקט סווג כעדיפות הראשונה במעלה של החיל ברחבי ארה"ב, זאת בשל הסכנה ל"אובדן רציני ביותר של חיים והשפעות כלכליות קשות". החיל מעריך את הסיכויים ל"מגה-סופה" שתכריע את הסכר כפי שהוא כיום, מתי שהוא במהלך 40 השנים הקרובות, כ-50-50.

 

הערכה מתונה יותר של עומק השיטפון, ברגליים, באזורים הסמוכים לסכר (נתונים: חיל ההנדסה, צבא ארה"ב)

 

האומדנים בהם משתמש חיל ההנדסה נועדו להגן על האזור מפני סופה כמו זו שהלמה במדינת זהב בחורך 1861-62. אז הכתה סדרה של סופות עזות ברחבי המדינה והורידה 900 מ"מ של גשם על לוס אנג'לס תוך שבועות ספורים. מים כה רבים נפלו עד שאי אפשר היה לחצות את הסנטרל ואלי ללא סירה, ובירת המדינה הועברה זמנית מסקרמנטו לסן פרנסיסקו.

במקרה של שידור חוזר, ההצפה תשתרע כאמור מפיקו ריברה ללונג ביץ', ובין הרשויות שיוטבעו זמנית נכללות ארטזיה, בל גארדנס, בלפלאוור, קרסון, סריטוס, קומרס, קומפטון, סייפרס, דאוני, הוואיין גארדנס, לה פאלמה, לייקווד, לונג ביץ', לינווד, מונטבלו, נורווק, פרמאונט, רוסמור, סנטה פה ספרינגס, סיל ביץ' ו-וויטייר.

על פי הרשויות, כמיליון איש עלולים להיות מושפעים רק באזורים אלה. בפיקו ריברה, עיר של 63 אלף איש היושבת היישר מתחת לסכר, צפויה הצפה בעומק של עד 30 רגל. בדאוני צפויים עד 15 רגל מים ובסנטה פה ספרינגס, 10 רגל.