מייקל ג'קסון: כבר אי אפשר להכחיש את הזוועה

"מייקל ג'קסון היה אחד האנשים הנדיבים והאוהבים ביותר שהכרתי. הוא סייע לי במידה עצומה עם הקריירה שלי והיצירתיות שלי", אומר וייד רובסון. "הוא גם התעלל בי מינית במשך שבע שנים". כך נפתח הראיון של כתבת הגרדיאן, האדלי פרימן, עם רובסון וג'יימס סייפצ'אק, שנחשפו אמש לאמריקה בסרט "לעזוב את נברלנד" (LEAVING NEVERLAND), בו הם מתארים בפירוט קורע-לב כיצד ג'קסון התעלל בהם במשך שנים, מילדות ועד שנות העשרה.

 

במאי "לעזוב את נברלנד" כשלצדדיו המאשימים ג'יימס סייפצ'אק (ימין) ווייד רובסון. "אחת השאלות הלא-פתורות הגדולות" (צילום: יח"צ)

 

קשה לבחור את הרגע המצמרר ביותר בסרט בן ארבע השעות: האם היה זה כשסייפצ'אק תיאר את "חתונת הדמה" שג'קסון ערך בינו לבין הילד בן ה-11, כולל החלפת נדרים וטבעת (אותה הציג סייפצ'אק למצלמה ביד רועדת)? או אולי כשרובסון נזכר כיצד נכפה עליו להעניק מין אוראלי לגבר מבוגר בהיותו בן שבע? לשמוע את השניים מתארים כיצד ג'קסון קנה את המשפחות שלהם עם כרטיסי טיסה במחלקה ראשונה, חדרי מלון מפוארים, ובמקרה של סייפצ'אק בית למשפחה? ואלה רק חלק מן הדוגמאות.

הזדון הערמומי של הפגיעה המינית ניכרת בדבריו של של סייפצ'אק כשהוא מספר "אני מתקשה לכעוס על אחרים. כמעט הייתי מתרגש לכעוס על מישהו אחר כי זה היה מרגיש בריא. אבל אני עדיין מרגיש כאילו הכל היה באשמתי".

רובסון פגש את ג'קסון כשהיה בן חמש, אחרי שניצח בתחרות ריקוד לקטנטנים במולדתו אוסטרליה. הפרס, לאושרו של הילד שהעריץ את כוכב-העל ואת הלהיט Thriller, היה לפגוש את ג'קסון עצמו, שאז היה בסיבוב הופעות לקידום האלבום Bad. צילומי וידאו מהמופע מראים את ג'קסון, מוקף בילדים אחרים על הבמה, בוחר ברובסון לרקוד לקהל - דבר שהילד עושה בכישרון מרשים לגילו, הרך כל-כך עד שהגה את שם אלילו "מיי-קו ג'א-סון".

שנתיים לאחר מכן נסעו רובסון ומשפחתו לקליפורניה ואמו יצרה קשר עם ג'קסון, שהזמין את המשפחה לאחוזת נברלנד. רובסון ואחותו ישנו עם ג'קסון בחדר השינה שלו בזמן שהמבוגרים ישנו בבית האורחים. בסרט אומר רובסון שכן, זה היה מוזר שהוא ואחותו חלקו חדר שינה עם גבר שבקושי הכירו, אבל "זה הרגיש כאילו הכרתי אותו שנים. הפוסטרים שלו היו בסלון שלי. המוזיקה שלו באוזניים שלי. חשבתי שהכרתי אותו".

 

וייד רובסון עם אלילו "מיי-קו ג'א-סון" (צילום: YouTube)

 

כשהכריזו הוריו שהגיע הזמן לעזוב, שכנע אותם ג'קסון להשאיר את בנם איתו, לבדו, בהבטחה שידאג לכל צרכיו. הם הסכימו, וההתעללות החלה כמעט מעט עם עזיבת ההורים את שער האחוזה. ג'קסון אמר לילד בן השבע ש"ככה מראים אהבה", אבל שאסור לו לספר לאיש לעולם. כך נמשכו הדברים שבע שנים.

"הוא גרם לי להרגיש שותף לזה, שרציתי את זה לפחות כמוהו. והעניין הוא שההתעללות לא הרגישה לי מוזר מפני שהיא נעשתה על ידי אדם שהיה כמו אל בשבילי. כל-כך הרבה מזה היה אישור לאגו שלי. אבל מה זה אומר, שאהבתי את זה? כאילו, גם אני פריק", אומר רובסון בסרט בקול נשבר.

סייפצ'אק פגש את ג'קסון כשהיה בן 10 - ילד שמח וחברותי שנבחר להופיע עם הזמר בפרסומת לפפסי. ג'קסון הזמין אותו לסיבוב ההופעות של Bad, ועד מהרה הם חלקו חדר מלון בזמן שהוריו היו במורד המסדרון. "שהוא ירצה להיות חבר שלנו, הייתי כזה, איזה מזל יש לנו! הוא מטיס אותך במחלקה ראשונה, יש לו לימוזינה שמחכה בשדה התעופה, מדהים! כמו חיי העשירים והמפורסמים", מספרת אמו של סייפצ'אק בסרט. בינתיים ג'קסון התעלל מינית בבנה וסיפר לו שאם מישהו יגלה שניהם יילכו לכלא.

במאי הסרט, דן ריד, מתמחה לרוב בסוגיות טרור. כשנשאל מדוע עשה את הסרט על ג'קסון וקורבנותיו, אמר ש"מייקל ג'קסון הרגיש כמו אחד הסיפורים הלא-פתורים הגדולים. זה הרגיש כאילו ידוע שהוא מתעלל, אבל לא באמת ידענו".

 

"כמו חיי העשירים והמפורסמים" ג''ימס סייפצ'אק הצעיר עם "מיטיבו" (צילום: מתוך הסרט)

 

השאלה, כמובן, היא למה לא. ג'קסון נתבע פעמיים על התעללות מינית בילדים. לג'ורדי צ'אנדלר ומשפחתו שילם פיצוי שגובהו לא נחשף, ובתיק של חולה הסרטן גאווין ארביזו ב-2003, הוא זוכה. הוא עשה את מעשיו כמעט בגלוי, והודה שהוא ישן עם ילדים רכים במיטתו. המפורסם שבהם, מקולי קולקין (כוכב-על לרגע בעצמו, בזכות הסרט "שכחו אותי בבית"), הודה שישן במיטתו של הזמר אולם הכחיש שזה נגע בו באופן לא-הולם כלשהו.

קולקין, אגב, היה זה שהחליף במיטתו של הזמר את רובסון, שלבו נשבר כשהתברר שג'קסון מפר את הבטחתו לפיה יופיע בווידאו של הלהיט Black or White ונתן את התפקיד למקולי. מבט לאחור על הקליפים של ג'קסון מראה כמות חריגה של ילדים - תפקידים בהם השתמש כפיתיון לקורבנותיו.

מה שאיפשר את הפשעים הללו לאור היום היתה הצלחתו של ג'קסון בטיפוח תדמית של גאון תמהוני וילדותי, פגוע ומצולק בשל ילדות חריגה באור הזרקורים (למעט בתוך הבית פנימה, שם ספג כמו כל אחיו התעללות קשה מאביו ג'ו). הגרסה הרשמית היתה זו שמסרה מעצבת השיער של ג'קסון לסטפני רובסון, כשהביעה חשש להשאיר את בנה לבד עם ג'קסון בקרון שלו באתר צילומים: "זה בסדר, הוא בעצמו כמו ילד בן תשע".

עוד במערך ההשתקה סביב ג'קסון ניתן למצוא בדברי המנקה של ג'קסון, שרק היום מואילה להעיד ש"תמיד היו וזלין ותחתוני ילדים בכל רחבי הבית". רובסון עצמו, כשהיה בן 23 העיד במשפטו הפלילי של ג'קסון כמו מקולי קולקין - שישן עם הזמר באותה מיטה אך זה מעולם לא התעלל בו מינית או אחרת. גם סייפצ'אק העיד כך. רק כשהפכו השניים לאבות וראו את פגיעותם של ילדיהם, ובעצם מטפלים ובני משפחה, החלו לחשוף את סיפורם האמיתי, שאין לדעת כמה ילדים נוספים חוו אותו.

 

מקולי קולקין, אז והיום. ממשיך להכחיש שג'קסון נגע בו לרעה כשישנו במיטה אחת

 

משפחתו ומנהלי עזבונו העצום של ג'קסון דוחים כמובן את הטענות, מאשימים את רובסון וסייפצ'אק כי הם מעוניינים בכסף (השניים אכן תבעואת עזבונו של הזמר אולם שופטים בשני המקרים קבעו כי חלף זמן רב מדי, ושופט שלישי בערעור של רובסון פסק כי העיזבון אינו אחראי משפטית למעשיו של הזמר המנוח - וזאת מבלי להתייחס לנכונות הטענות), ומנפנפים בעדותם של השניים לטובתו של ג'קסון.

עד כמה גדול תפקיד הבושה בחוסר רצונם של קורבנות אחרים להכיר במה שקרה להם? "אני לא רוצה לקחת שום דבר מהכאב של בנות שמתעללים בהן מינית, אבל אני חושב שאולי קשה יותר לחברה להכיר בהתעללות מינית בבנים. ואולי לקורבנות קשה יותר להודות מפני שיש את כל הרעיונות האלה שאתה לא גברי בגלל מה שקרה לך", אומר סייפצ'אק.

"הסיפורים שמספרים לרבים מאיתנו - מה זה אומר להיות גבר, שצריך להיות חזק כל הזמן, שאסור לבנים לבכות - זה בהחלט הקשה עליי להטיל ספק במה שקרה ביני לבין מייקל", אומר רובסון בהסכמה. הוא אומר שעבורו השאלה אינה אם להחרים מעכשיו את המוזיקה של ג'קסון, כפי שיש הקופצים להציע. "מה שמעניין אותי הוא להמשיך את הדיון במי אנחנו מעריצים ומדוע, ולגרום לאנשים להסתכל על הסיפור המלא. מייקל ג'קסון היה מוכשר במידה מדהימה. אין כל ספק בזה. אבל רק מפני שמישהו מוכשר, זה לא אומר שהוא לא טורף".