הוויכוח ברשתות החברתיות נמשך - האם יש לתת לישראלים המתגוררים בחו"ל להצביע בבחירות?

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

למרות שישראלים השוהים בחו"ל, מלבד עובדי ושליחי המדינה המונים כ-5,000 איש ברחבי 96 הנציגויות בעולם, מעולם לא הורשו להצביע בבחירות בישראל, מסתבר כי המדיניות הזו לא הוטמעה לחלוטין בקרבם.

יתכן שהבלבול נובע בשל העובדה שבמדינות דמוקרטיות רבות ברחבי הגלובוס, 115 ליתר דיון, כן מתירות זאת ולכן למשל, חברי הקהילה הישראלית הגדולה בארה"ב, סבורים שגם הם חלק מהמשחק הדמוקרטי. בהקשר זה, ניתן לראות אינספור דיונים ברשתות החברתיות המציגים חוסר בקיאות בנושא, אך כאמור, לא כך המצב.

הצבעת עובדי הקונסוליה בלוס אנג'לס. להם, כאמור, יש את האפשרות

אגב, הדעות בנושא חלוקות שכן לא מעט ישראלים בחו"ל טוענים כי המצב הנוכחי תקין משום שלא הוגן לתת לכאלו ששגרת חייהם אינה בישראל, את האפשרות להכריע מי יהיו מקבלי ההחלטות בנוגע לחייהם של אלו אשר כן מתגוררים בישראל. 

אגדת הילדים, דוד זר, אשר כידוע מתגורר מזה כחמש שנים בלוס אנג'לס, התייחס לאחרונה לעניין בריאיון למערכת היברו ניוז, באומרו כי "אני לא חושב שמיליון אנשים שנמצאים בחו"ל ויושבים ב"וילות שלהם" יכולים לקבוע מה יהיה עתידה של מדינת ישראל ומה יהיה עתידם של האנשים שחיים שם, זה בלתי אפשרי. אתה רוצה לבחור, סע לארץ, תתאמץ קצת ותבחר".

העיתונאית ובעלת הטור קרוליין גליק, מספר 6 ברשימת הימין החדש לכנסת, הודיעה מה תהיה יוזמת החקיקה הראשונה שלה, אם מפלגתה תקבל די מנדטים כדי להפוך אותה לחברה טרייה ונרגשת בבית המחוקקים של ישראל: גליק מתכוונת ליזום הצעת חוק שתפטור אותה מן החובה לוותר על אזרחותה האמריקאית עם השבעתה לתפקיד המחייב.

הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, דני דיין, מצביע בבניין הקונסוליה (צילום: דוברות הקונסוליה)

אז לגברת גליק (שנולדה ביוסטון וגדלה בשיקאגו) יש צרות של עשירות. לרבים מאיתנו, בני הקהילה הישראלית בארה"ב ובתפוצות בכלל, יש בעיה הרבה יותר חמורה: אנחנו לא יכולים להצביע בבחירות של מולדתנו. ישראל היא בין הדמוקרטיות הבודדות בעולם שאינן מאפשרות לאזרחים, שנמצאים בחו"ל שלא בשליחותה הרשמית, להצביע בבחירות. היחידות שמצאנו עם מדיניות דומה? אירלנד והודו. זו אמנם חֶברה פחות מביכה מ"רשימת המדינות שעושות מאגר ביומטרי כמו בישראל" (תימן, פקיסטן ואתיופיה) - ובכל זאת, רבים מאיתנו היינו מעדיפים להשתייך לרוב גם במקרה הזה.

על פי נתוני IDEA, ארגון המסייע לקידום הדמוקרטיה בעולם, 115 מדינות בעולם מאפשרות, בתנאים כאלה ואחרים, לאזרחיהן השוהים מחוץ לתחומן ביום הבחירות להצביע. חלקן העניקו את הזכות הזו רק בעשור או שניים האחרונים, כך בלגיה ב–2001, שבדיה ב–2002, מקסיקו ב–2006 ופנמה ב–2008.

מדינות מסוימות מעניקות את הזכות ללא הגבלה, וללא קשר למשך השהייה בחו"ל. כך אסטוניה, ארצות הברית, דרום אפריקה, נורבגיה, פולין ושבדיה. בארצות הברית, עם זאת, יש דרישות שונות בהתאם למדינה בה רשומ\ה המצביע\ה.

ברוב המדינות האחרות יש תנאים, והתנאים באים בשני סוגים עיקריים: דרישות הרשמה מוקדמת והזדהות, ומקסימום זמן של שהייה מחוץ למדינת האם. אזרח\ית גרמני\יה יכולים להצביע מכל מקום בעולם במשך 25 שנים מיום עזיבתם את דויטשלנד. אזרחים בריטים - 15 שנה. באוסטרליה 6 שנים, בקנדה 5, בניו זילנד 3 שנים ובטורקיה שישה חודשים בלבד.

גם לנפתלי בנט היתה אזרחות אמריקאית. הוא ויתר עליה כדי להיבחר לכנסת ישראל. קרוליין חושבת שזה לא פייר (צילום: הימין החדש, פייסבוק)

רוב המדינות המאפשרות הצבעה לאזרחים היושבים מחוץ לגבולותיהן, מחייבות לעשות זאת בנציגות רשמית של המדינה (שגרירות, קונסוליה וכדומה). היתרון ברור - פיקוח הדוק על טוהר התהליך. החיסרון, במיוחד עבור כאלה שגרים בחלקים נידחים יחסית של ארצות גדולות, הוא שלעתים מדובר בטרחה לא פחותה מאשר פשוט לטוס לארץ לכמה ימים סביב יום הבוחר.

עבור מי שנעדרים מהארץ רק לתקופה קצרה - לצורך לימודים או פרויקט עבודה שזמנו קצוב - קשה להצדיק את שלילת הזכות הדמוקרטית להשפיע על האופן בו יתנהלו חייהם וחיי בני משפחתם. עבור אלה המתגוררים באורח קבע ולמשך זמן רב מחוץ למדינה, ישנם טיעונים לכאן ולכאן.

מצדדי הזכות טוענים שהמדינה הרי רוצה שהמהגרים ממנה (איננו משתמשים במונח "יורדים") ישובו ויחזקו את העם היושב בציון יום אחד. היא משקיעה בכך הון לא מועט בפרסום ובסלי הטבות לחוזרים. אין כמו הצבעה בבחירות לחזק את הקשר הנפשי, ולמהגרים יש לרוב בני משפחה מדרגה ראשונה שנשארו בארץ, וזכותם להשפיע על גורלם.

המתנגדים טוענים שמי שאינן מושפעות ישירות מתוצאות הצבעתן, אין להן זכות להכריע בקולם שאחרים ייצאו למלחמה, יסתכנו בפשרות בעלות מחיר ביטחוני, או יקבעו לכאן או לכאן את המדיניות הכלכלית שלא תשפיע על כיסם.

סגן הקונסול לעניינים קונסולריים,והאחראי על תהליך הבחירות בקרב עובדי ממשלת ישראל בניו יורק, זיו בילאוס (צילום: דוברות הקונסוליה)

עוד טיעון שמעלים המתנגדים הוא שאם במדינה כמו ארה"ב, בה מעריך משרד החוץ את מספר האזרחים המתגוררים מחוץ לגבולות האיחוד ושטחיו השונים בכתשעה מיליון, שהם פחות משלושה אחוז מן האוכלוסייה, לישראל יש בקלות יותר ממיליון בני אדם המתגוררים ברחבי העולם. בארה"ב, גם אם כל בעלי זכות הבחירה המתגוררים בחו"ל יצביעו, מדובר בהשפעה קלה על התמונה האלקטורלית הכוללת. בישראל מדובר בגוש מצביעים של יותר מעשרה אחוז, אולי קרוב לעשרים אחוזים. השאלה המוסרית על זכותם של מי שלא ישלמו את המחיר להשפיע בצורה כזו כבדה יותר במצב כזה. זהו השיקול המרכזי באירלנד, שלה קהילת זכאי אזרחות בתפוצות העולה פי כמה על מספר האזרחים בפועל. להודו אין חשש כזה, ובכל זאת היא אינה מתירה לאזרחיה החיים מחוץ לתחומה לקחת חלק בדמוקרטיה הגדולה בעולם.

הסוגיה של הצבעת אזרחים השוהים בחו"ל עמדה גם על סדר יומה של ממשלת נתניהו השנייה (2013‑2009). בהסכם הקואליציוני שחתמה סיעת הליכוד עם סיעות הקואליציה נאמר במפורש: "הממשלה תגבש הצעת חוק ממשלתית שתאפשר הצבעה של ישראלים השוהים בחו"ל ביום הבחירות, בתנאים ובתבחינים שיוסכמו על דעת הסיעות החברות בקואליציה. הצעת החוק תונח על שולחן הכנסת בתוך שנה מיום כינון הממשלה". כמו שאתם יודעים - אז אמרו.

ובכל זאת, המצב כיום הוא שרק למהגרים אמידים - כאלה שיש פחות סיכוי שישובו להתגורר בארץ יום אחד - יש את האפשרות המעשית להבטיח שקולם יישמע בקלפי, ואילו לסטודנטים, מטיילים, חוקרים במוסדות אקדמיים וסתם ישראלים שבנו את ביתם בניכר וחיים ממשכורת למשכורת - כולם אנשים שסביר יותר שישובו ויהיו חלק מהקהילה המושפעת מתוצאות הבחירות - להם התענוג לרוב יקר מדי. יש לכם דעה נחרצה בסוגייה? נשמח אם תחלקו אותה עמנו בעמוד הפייסבוק שלנו ובטוויטר.