"תמיד תעלה במדרגות, לא במעלית"

בגיל 19, לקח ארמיאס אסגהדום - מי שעתיד להתפרסם כראפר "ניפסי האסל" - את הכסף שהרוויח מפשעים קטנים וקומבינות ברחובות דרום לוס אנג'לס וקנה לעצמו כרטיס טיסה למולדת אביו - מדינה זעירה במזרח אפריקה שהיתה שקועה במלחמה ברוטלית כדי לשמור על עצמאותה מאתיופיה ועל קיומה של מדינת אריתריאה העצמאית.

 

ביקור מולדת ששינה חיים - ולא רק את שלו. ניפסי האסל (ארמיאס אסגהדום) ז"ל (צילום: מאט וינקלמאייר, וורנר מיוזק)

 

הטיול הזה חילק את חייו ל"לפני ואחרי". מצעיר השקוע עד צוואר בתרבות הכנופיות, עם שאיפות רקע להצליח כראפר, הפך ניפסי האסל לפעיל קהילתי עם רוח של יזם שמימש את שאיפותיו המוזיקליות ואף זכה להכרה בדמות מועמדות לפרס גראמי.

האסל שהה באריתריאה למשך שלושה חודשים במהלך 2004. במהלכם הוא יצר קשרים משמעותיים עם בני משפחה שעמם מעולם לא הסב קודם לשולחן. אולם יותר מכל, לראשונה בחייו התגורר האסל במקום שבו בעלי עור בגון השוקולד, כמוהו, ניהלו את העניינים. כשהיה באריתריאה, "ייצג" האסל את שכונת מגוריו באמצעות כובע מצחיה עם הכיתוב "קרנשאו". כשחזר, החל לייצג את ארץ מוצאו. 

כשהוא שב לאל.איי, עיניו פקוחות "לדרך שבה הדברים יכולים להיות", עולמו היה גדול יותר לפתע מאזור קרנשאו בעיר המלאכים, שם גדל עם אמו ועם סבתו - מקום שבו כתובת המגורים קובעת לרוב את ההשתייכות הכנופייתית.

בראיונות ובמלות שירי הראפ שלו הוא דיבר על קשריו עם כנופיית ה'רולינ' סיקסטיז קריפס' הנודעת לשמצה, אולם לטענת גורמים במשטרת אל.איי, היה זה כנראה סכסוך על רקע אישי, ולא אלימות כנופיות, שהוביל לכך שניפסי האסל נורה למוות מחוץ לחנות הבגדים שלו ביום ראשון שעבר. בן 33 היה במותו.

 

ארמיאס אסגהדום (אז עוד לא ניפסי ולא האסל), בן 3 או 4, שולח יד לעוגת יום ההולדת שלו (צילום: באדיבות המשפחה)

 

"אם אתה לא יודע את ההיסטוריה שלך באופן מלא, את כל הסיפור על איך הגעת לאיפה שאתה, אז קצת קשה לחבר את הפרטים", אמר האסל בראיון לכתב העת "קומפלקס" ב-2010. "זה מילא משבצת ריקה עבורי, בכל הנוגע להבנה של עצמי".

כשהאסל נרצח בשבוע שעבר, שר המידע של אריתריאה הביע את תנחומיו בטוויטר. בערים מוושינגטון הבירה לפורטלנד שבאורגון, חברי התפוצה האריתריאית קיימו עצרות זיכרון לאור נרות בשם הראפר הנרצח. לוס אנג'לס היא ביתה של אחת הקהילות האריתריאיות הגדולות בארה"ב, והם ראו את האסל - ארמיאס, בפיהם - גדל מילד מוכשר לצעיר רב-השפעה. היום קיימו רבים בקהילה אירועים לזכרו, כולל "סשן ריפוי רוחני" בכנסייה אריתריאית.

רבים מתאבלים על לכתו של הראפר המוכשר, הפעיל הקהילתי הנדיב ורב החזון, אולם בקהילה האריתריאית רבים חשים כאילו איבדו בן משפחה. הוא היה התגלמות החלום לרבים בתפוצה האריתריאית החולמים להבטיח לעצמם ולילדיהם עתיד טוב יותר.

אריתריאה, מדינה צרה ומאורכת בקרן אפריקה, היא ביתם של כחמישה מיליון אזרחים. בעבר היתה המדינה מושבה קולוניאלית של איטליה, ולאחר מלחמת העולם השנייה היא נבלעה על ידי אתיופיה השכנה, דבר שהצית מלחמה אזורית ממושכת.

 

כשאריתריאה העצמאית הפכה לעובדה, אתיופיה הפכה למדינה ללא מוצא לים. המלחמה הסתיימה רק בעשור הנוכחי (מפה: לוס אנג'לס טיימס)

 

בין 1961-1991, נמלטו מאות אלפי אריתריאים ממולדתם, והשתקעו בצפון אמריקה, באירופה ובמזרח התיכון. אחד מאלה היה אביו של האסל, דווית אסגהדום, שהיה בין הראשונים להגיע ללוס אנג'לס בשנות ה-70'. מאז השיגה אריתריאה את עצמאותה ב-1991 היא נשלטת ברציפות על ידי הרודם איסיאס אפוורקי, ומצב זכויות האדם במדינה כה קשה עד שהיא מכונה "צפון קוריאה האפריקנית", ובשל כך נמשכת בריחת הפליטים ממנה, כידוע היטב ליוצאי ישראל, שקלטה אף היא כמה עשרות אלפים מהם.

האסל שב מאריתריאה לדרום לוס אנג'לס ב-2004, כשבמוחו זרעי רעיון על קהילות המנוהלות בידי תושביהן. הוא הגה אסטרטגיה ארוכת-טווח אותה כינה "המרתון", אותה ניהל עם אחיו וחברים. על מנת להרוויח כסף, הוא החל במכירת גרביים וטישירטס ברחוב.

במקביל הוא החל להקליט מיקסטייפס, ואז הגה רעיון חדשני - מכירת עותקים פיזיים של ההקלטות שלו, כמו פריטי אספנים, תמורת מאה דולר לחתיכה. ג'יי-זי, אולי גדול הראפרים החיים, קנה מאה עותקים, והזניק את המוניטין של האסל בתעשיית ההיפ-הופ.

לאחר מכן, יחד עם צוותו, יצר האסל את הלייבל All Money In וחתם על הסכם הפצה עם ענקית התקליטים אטלנטיק, אולם שמר על הזכויות לעותקי המאסטר של יצירותיו. במקביל פתח חנות בגדים בדרום אל.איי תחת שם המוטו שלו - "המרתון" - דווקא בעת שתעשיית הקמעונאות התרחקה ממודל החנות הפיזית ובשל כך התרבו הנכסים הריקים והנטושים בשכונה.

 

זה לא היה רק שם - זו היתה תפישת עולם, והחנות היתה רק נדבך ראשון בתוכנית האב לשיקום השכונה (צילום: בילבורד)

 

"הוא היה אומר - תמיד לעלות במדרגות, לא במעלית", סיפר אחיו סמיאל לאמילי אלפרט-רייס, כתבת הלוס אנג'לס טיימס. תוכנית-האב היתה לרכוש את כל מרכז הקניות (סטריפ-מול בצורת האות L) בה שכנה חנות הבגדים שלו, ובסופו של דבר לבנות שם מתחם מגורים ומסחר שישמש זרז להחייאת השכונה המוזנחת.

למרות המחלוקות הקשות בקרב הקהילה האריתריאית בנוגע למצב במולדת, יוצאי המדינה הקטנה התאחדו כאחד סביב אנשים בעלי מורשת אריתריאית המתגאים במוצאם - האסל, השחקנית טיפני חדיש (גם היא מדרום אל.איי.) ורץ המרתון גהימריי גברסלסי.

האסל היווה מודל לחיקוי עבור צעירים ממוצא אריתריאי, הוכחה שהם יכולים לעסוק במה שמעניין ומלהיב אותם. ביליאנה מיקאיל, דור ראשון באמריקה למהגרים מאריתריאה, היא דוגמא מני רבות. הוריה רצו שתהיה אחות. לבה נטה דווקא ליחצנות - למצוא אדם מוכשר כמו האסל ולסייע לו או לה לבנות אימפריה קטנה. הוריה אמרו לה שקטנים הסיכויים שהצלחה דומה תקרה לה או לאנשים איתם תעבוד, אולם היא היתה נחושה והיא עובדת כיום בתחום.

 

אביו של ניפסי, דווית אסגהדום (שמאל) ודודניתו עאידה גהידי (מרכז) בעצרת זיכרון לראפר הנרצח היום (צילום: אנה ונגאס, לוס אנג'לס טיימס)

 

אשתקד נסעה מיקאיל לביקור קצר במולדת הוריה, זמן קצר לאחר שהאסל בילה שם בביקור נוסף. בעודה נהנית מכוס קפה בשכונת גודנה הארנט בלב הבירה אסמרה, היא שמעה ללא הרף שם שנשמע לה מוכר. "נבסי". הוא התגלגל מלשונות הצעירים שמכרו קפה ומזון באזור בתי הקפה. כך הם קידמו איש את פני רעהו.

צעירי אריתריאה, ששאבו השראה מהצלחתו של בן עמם ניפסי האסל, שילבו את שמו בשפה הטיגרינית המקומית. הוא הפך למונח סלנג ל"חבר", או "הומי" (מישהו שאתם מכירים מהשכונה). "אבל לא סתם הומי", מסביר סאיום קידאנה, תקליטן מקומי מצליח שמופיע תחת הכינוי "דיג'יי אקסובלה". "זה מישהו שיש לך הרבה אהבה כלפיו".