לפני מספר שבועות פירסם התובע הכללי ויליאם באר "תקציר" של דו"ח התובע המיוחד, רוברט מולר, בשאלת קשרי קמפיין טראמפ עם ההתערבות הרוסית בבחירות. בתקצירו כלל באר שתי קביעות, שאחת מהן אוששה עם פרסום הדו"ח המלא (המצונזר במידה מסוימת) - ואחת הופרכה במידה שבוודאי תעמוד במוקד חקירות קשות בבית הנבחרים.

לא סיפק אקדח מעשן - כן סיפק כיווני חקירה רבים ואמר לקונגרס: להגיש או לא להגיש כתב תביעה נגד הנשיא? זה התפקיד שלכם. רוברט מולר (צילום: CNN)

הטענה הראשונה - זו שהוכחה כנכונה - היתה שהדו"ח מנקה כליל את הנשיא ואת הקמפיין שלו מאשמת סיוע אסור להתערבות הרוסית בבחירות. בדו"ח נקבע כי אף שקמפיין טראמפ היה מודע להתערבות הרוסית ולכך שהיא פועלת במובהק לטובת המועמד שלהם, לא נמצא שאיש או אישה מהם עשו מעשה פלילי לסייע להתערבות זו.

הטענה השנייה - לפיה הדו"ח מנקה את הנשיא מכל חשד לשיבוש הליכים - מוכח הרבה פחות. למעשה הוא נסתר באמירות רבות בדו"ח, שמפנה לא פחות מעשרה מקרים אפשריים של שיבוש הליכים וניסיון להשפיע על החקירות נגדו, מצד הנשיא טראמפ, לעיון הקונגרס.

אלה בעצם שתי המסקנות העיקריות של הדו"ח המיוחל, שגם אם יסבך בסופו של דבר את הנשיא בבעיות משפטיות ללא מוצא, אינו מתקרב להוות את האקדח המעשן שקיוו לו במחנה הדמוקרטי. מולר נזהר מאד שלא לחרוג מתחום המנדט שנקבע לו, ובעצם אומר: גם אם יש ראיות לכך שהנשיא הפר את החוק - ואני *לא* יכול להגיד שאין - זה לא המקום שלי להגיש נגדו כתב אישום. זהו מקומו של הקונגרס.

הסתבך בתקציר שקרי? והאם יש בעצם חוק נגד זה? התובע הכללי, ויליאם באר

בלשון הדו"ח: "הראיות שהושגו "... בנוגע למעשיו וכוונותיו של הנשיא מעוררים סוגיות קשות המונעות מאיתנו לקבוע ללא ספק כי לא בוצע כל פשע". ומדוע לא זימן התובע המיוחד את הנשיא לעדות? לא משום שלא חשב שיש לו הסמכות - הוא משוכנע שהיתה לו - אלא משום שזה היה גורר את החקירה ובכך פוגע מעבר לנדרש בתפקודו של הנשיא. כמו כן סבר התובע המיוחד שיש לו די ראיות ללא ראיון שכזה. הדמוקרטים בבית הנבחרים כבר הודיעו כי יזמנו את מולר לעדות. 

בין הנושאים שהפנה מולר לתשומת לבו של הקונגרס (ושל רשויות אחרות, כמו מדינת ניו יורק והנפה הפדרלית הדרומית של ניו יורק): פיטורי ראש ה-FBI ג'יימס קומי; מינוי התובע המיוחד וניסיונות לפטרו; ניסיונות להגביל את התובע המיוחד; ניסיונות למנוע חשיפת מידע לציבור; ניסיונות נוספים לגרום לשר המשפטים לשעבר ג'ף סשנס להשתלט על החקירה בעניין הרוסי - למרות שהיה מנוע מכך; ניסיונות לגרום ליועץ המשפטי של הבית הלבן דון מקגאן להכחיש שהנשיא הורה לו לפטר את מולר; יחסו של הנשיא ליועץ לשעבר לביטחון לאומי מייקל פלין, למנהל הקמפיין לשעבר פול מנפורט ולעורך דינו האישי לשעבר, מייקל כהן.