כבר עם פתיחת המסעדה האיטלקית היו לבעלים - בני הזוג אורי מנשה וג'נבייב ג'רגיס - כל הכוונות הטובות להתעמק בסודות של המטבחים של הוריהם, שזה אומר תערובת של ישראל ומרוקו וטורקיה ומצרים. ג'נבייב גדלה בדרום קליפורניה ואילו אורי גדל בישראל ובטיולים ברחבי העולם עם הוריו. מימוש החלום לקח כמעט חמש שנים, במהלכן הפכה הבת הבכורה והחייתית לדארלינג של העיר, והציפיות מהנצר החדש במשפחה הגסטרונומית המוכשרת היו בשמיים.

עזבו אתכם מממגדל בבל - במטבח הרבה יותר מגניב. ג'נבייב ג'רגיס ואורי מנשה במטבח של מסעדת השנה הבלתי מעורערת (צילום: אדם אמנגואל)

אלה ציפיות שבעיר קשה כמו אל. איי. אוהבים לנפץ באותה מהירות שבונים, אבל "בבל" (ואומרים את זה כמו בעברית, Buh-vel) עמדה בכל הציפיות ואף התעלתה עליהן, ועם פור של עונה שלמה למתחרות גרפה פה אחד את תואר "מסעדת השנה בלוס אנג'לס". זה התחיל עם כל בלוג ואתר של אוכל בעיר, וקיבל חותמת ממסדית עם בחירה משתפכת של הלוס אנג'לס טיימס.

חושבים שרק ישראלים חופרים על חומוס? אין אנין טעם בכל דרום קליפורניה שלא נדרש לסוד הקסם של החומוס ב'בבל', מעשה ידיו של מנשה. "טבעת של מחית משיית ואוורירית שמקיפה כף נדיבה של חומר גושי וסמיך יותר. פלג זעיר של שמן זית ירוק, אריסה מעושנת ומחית של עשבי תיבול ירוקים". חומוס גורמה, והאנשים שכבר טעמו הכל עומדים בתור ומבקשים עוד.

הגנים התלויים של בבל. גם עיצוב חלל המסעדה גורף שבחים, עם טאצ'ים נכונים מסגנונות שונים שיוצרים הרמוניה (צילום: אתר המסעדה)

החומוס, כמו חומוס, הוא רק ההתחלה. יש גם שווארמה מצוואר כבש, שרימפס חריפים אש בנוסח צפון אפריקה, ומלאווח כמו שלא טעמתם בחיים ובצנעא לא דמיינו - עם קרם פרש שמיר וזחוק עם תותים. אם זה היה גימיק זה כבר היה נגמר, אבל לא המסעדה ולא הביקורות החד-משמעיות נגמרות. 

דבר נוסף שאינו גימיק הוא המחויבות לעונתיות ולתפריט. מנשה וג'רגיס לא חששו להוציא לעצמם שם רע בקרב העשירים והמפורסמים, שרגילים שעבורם התפריט הוא המלצה בלבד, ולפעמים גם אוהבים להפגין את ייחודם בבקשות שונות ומוזרות. "את זה... אבל ככה וככה וככה". אז לא, כי ככה זה יהיה פחות טעים ופה לא עושים אוכל לא טעים. מדובר בצמד מקצוענים שמבשלים רק את מה שטרי באותו יום ומשלבים טעמים בדיוק ובקפידה שרק שנים של ניסיון והשחזת מיומנויות במסעדות רבות יכולה להניב. ואם יגידו שהשף מתנשא? שיגידו. התוצאות מדברות בעד עצמן. 

"טבעת של מחית משיית ואוורירית שמקיפה כף נדיבה של חומר גושי וסמיך יותר". חומוס עם נדוז'ה (ממרח סלאמי חריף; צילום: מריה טאוגר, לוס אנג'לס טיימס)

השניים, שצמחו מקצועית במטבח האיטלקי, נפגשו כשעבדו יחד ב"לה טרזה" בלוס אנג'לס. ג'נבייב היא מומחית הקינוחים, שגורפים תגובות מעולפות מעונג לא פחות ממרקחות הסעודה עצמה של בן זוגה. לפני שפנתה למקסמי המטבח ותנור המאפים, היא חלמה על קריירה מוזיקלית כנגנית קרן יער. כיום היא נותנת לסוכר, לביצים, לבצק ולנגיעות החומציות של פירות וטעמים אחרים לעשות את המוזיקה, ואת המנגינה הזו אף אחד בלוס אנג'לס לא רוצה להפסיק.