לפני כשנתיים, לוס אנג'לס החלה לבחון אלטרנטיבות למקלטים למחוסרי דיור. אחת האלטרנטיבות שנבחנו הייתה "חניה בטוחה", מקום שבו יוכלו התושבים לחיות בביטחה במכוניותיהם שחונות באזורים מוגדרים.
הרשויות לא מוכנות לשלם מספיק לחניונים מאובטחים (אילוסטרציה: Shutterstock)
האתר הראשון הוגדר כהצלחה, אז רשות מחוסרי הדיור העירונית הסכימה לממן עוד תשעה מגרשי חניה במהלך הפיילוט, עם הבטחה להתרחב עוד בעתיד. בינתיים, התפרסמו נתונים חדשים על תופעת מחוסרי הדיור, והתגלה כי יותר מ-16 אלף מתושבי המחוז חיים במכוניותיהם.
מוקדם יותר השנה, הרשות הוציאה בקשה לספקים ברחבי המחוז כדי להרחיב את השירות ולעמוד בהבטחה שניתנה לציבור. עם זאת, פרטי הבקשה הותירו ספקים רבים מתוסכלים מכך שקשה לעמוד בתנאים שהוצבו על ידי הרשות, וכי המימון לפרוייקטים קטן מדי.
"ישנן הרבה שאלות, בעיקר מצד המנוסים יותר, והמודל הזה גורם לדאגה", אמרה פאולינה הונג מהתכנית האסייתית אמריקנית למניעת שימוש בסמים, אחת הקבוצות שתכננה להירשם לתכנית. "לא הבנתי את ההיגיון של זה".
תחת המודל החדש של הרשות, החניונים המדוברים יאויישו במאבטחים שיעבדו במשמרות של 12 שעות. בעוד שהחניונים הקיימים היום מכילים בין 5 לעשר מכוניות, החניונים החדשים יצטרכו להכיל 25 מקומות חניה. 95% מהחניות יהיו צריכות להיות תפוסות מדי לילה.
מפעילי החניונים יאלצו להעניק שירותים שונים, וכל זה במחיר של פחות מ-30 דולר למכונית ללילה, ועדיף גם פחות מ-20 דולרים. לדברי הרשות, זה הסכום שהיא משלמת על מיטה במקלט, אך מפעילי החניונים מציינים כי כאשר הם מאכלסים קרוואן או מכונית גדולה - מדובר במשפחה שלמה, לעומת מיטה במקלט שמכילה אדם אחד.
