"נולדתי בירושלים לפני 43 שנים. אני בן זקונים, ויש לי 4 אחיות גדולות. לארה"ב הגעתי בשנת 2001 לטיול אחרי הצבא ובעקבות חבר שהציע לי לעבוד בנדל"ן כדי לעשות כסף, כמו רבים אחרים. כסף לא עשיתי יותר מדי אבל אהבתי את החיים פה, את המנטליות, היה לי טוב והחלטתי להישאר. בניו יורק גרתי 16 שנים, עד לפני שנתיים. לא עלה בדעתי שיום אחד אני אעזוב את ניו יורק ואעבור ללוס אנג'לס, אבל זה קרה.
הייתי סוכן נדל"ן, והכרתי את אישתי לפני ארבע שנים. היא במקור צרפתיה-מרוקאית, אבל כל חייה היתה בלוס אנג'לס. הכרנו אונליין. בסביבות חגי תשרי כשהיא נסעה למשפחה שלה לעשות ראש השנה בצרפת, סיכמנו שבדרך היא תעצור בניו יורק, ניפגש ונראה איך הולך. מאז אנחנו יחד. גם כשהפכנו לזוג היא לא ויתרה על הדירה שלה בלוס אנג'לס למרבה המזל, כי כשהיא נכנסה להריון, אחרי שגרנו שנתיים בניו יורק, החלטנו לעבור לעיר מגוריה ונחתנו ישר לדירה שלה.
היו כל מיני סיבות למעבר אבל בגדול מזג האויר היה קשוח מדי עבורה, בשבילי מזג האוויר בניו יורק הוא חלום. יש לנו היום שלוש בנות: תאומות בנות שנה וילדה בת שנתיים.
החוויות הכי משמעותיות שלי היא בעקבות ההיכרות עם אשתי. עברתי ללוס אנג'לס, הילדות נולדו לנו, פתחתי עסק שונה מאוד ממה שעשיתי עד אז, Broderies de France USA, עסק למפות שולחן מיוחדות ומקוריות שאני מעצב. תמיד הייתי יצירתי ועם דימיון מפותח אבל אף פעם לא עלה בדעתי לעסוק בתחום כזה, אם לא הייתי מכיר אותה זה לא היה קורה.
נכנסתי לעסק דרך חמי שהוא ותיק בתחום. הוא מוכר מפות שולחן אקסקלוסיביות מפשתן טהור ורקמות בעבודת יד בעיקר ללקוחות מאירופה. יש לו מפעל קטן בצרפת שם הוא מייצר את המפות. באחד הביקורים שלו פה הוא הציע שננסה להקים את אותו עסק בארה"ב. נתתי לזה צ'אנס. הבעיה היתה שהמוצרים האלו לא תפסו פה כמו שהם תופסים באירופה. כל מפה נמכרת באלפי דולרים. יש מעט קליינטים שמוכנים לקנות מפות איכותיות כאלו במחירים האלו, אבל לא מזה אני מתפרנס. בכל זאת, אני אבא לשלושה, אי אפשר להתקיים רק על מכירות יוקרתיות.
החלטתי להפוך את העסק של מפות השולחן למשהו נגיש יותר לכולם. היה לי חשוב שכל אחד יוכל להרשות לעצמו מפות מיוחדות אבל במחירים טובים יותר. המפות שהתחלתי לייצר הן אמנם יותר זולות אבל עדיין איכותיות. התחלתי לעצב בעצמי את המפות המיוחדות האלו. זה תפס והיום לנו עסק שמוכר ומוערך במקומות רבים בעולם. יש לנו הרבה מפות עם הכיתובים: שבת שלום, שלום עליכם לדוגמא. אנחנו גם עושים כיסויי חלה, כיפות ועוד. הצלחתי להרחיב את התחומים ולהנגיש את המוצרים לכל לקוח ואני מאוד גאה במה שהצלחנו להשיג".
מה אתה הכי אוהב בארה"ב?
הרוגע, השקט- אלו דברים שאין בארץ. אני אוהבת ומתגעגע לישראל אבל החיים פה מאוד רגועים ושקטים לי.
מה אתה הכי לא אוהב בארה"ב?
את המרחק מהמשפחה ומהחברים שגדלנו איתם.
מה מבחינתך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?
חייתי בניו יורק 16 שנים והאנשים מאוד חמים שם, אבל הלבביות והחום של הישראלים זה משהו שאין לו תחליף. ישראליות זה משהו אחר, זה מצרך מאוד מבוקש כשאתה חי פה.
למה אתה הכי מתגעגע בארץ?
למשפחה ולחברים.
למה אתה הכי פחות מתגעגע אליו בארץ?
לנהיגה בארץ, לעצבים ולמתח שיש בכבישים, הטירוף שם, חוסר הסבלנות.
איזה מזג אוויר טוב יותר בעיניך: בישראל או מקום מגוריך בארה"ב? ולמה?
בישראל. בארץ הוא יותר יציב. חורף זה חורף, קיץ זה קיץ - אין יותר מדי משחקים. בלוס אנג'לס אמור גם להיות יחסית יציב, אבל בשנה האחרונה מזג האוויר היה לא ממש נחמד ולא יציב.
איזה חפץ שיש לך מזכיר לך יותר מכל את ישראל?
לפני כמה שנים, באחד הביקורים שלי בארץ, מצאתי אצל אמא שלי בבוידם בבית אלבום תמונות ישן והבאתי אותו איתי לכאן.
סדרת טלויזיה ישראלית האהובה עלייך ביותר (בעבר או בהווה)?
פאודה.
מה הדבר שלדעתך משאיר אותך עדיין ישראלי?
אין אופציה אחרת. אני חי כאן, אבל גדלתי בישראל במשפחה מסורתית, אני מגדל את ילדיי לפי המסורת ולא קיים דבר בעולם שיגרום לי לוותר על הישראליות שלי. אנחנו עם נבחר יחיד ומיוחד במינו.
חברי ילדות: מה מיוחד בחברי הילדות שלך?
הגיבוש, האיחוד, רובנו מכיתה א' ביחד. אנחנו עדיין בקשר דרך וואטסאפ. אני מגיע בערך פעמיים בשנה לארץ, הם באים לפה, אנחנו מדברים הרבה בטלפון. התקשורת נעשתה יותר קלה עם השנים.
סרט אהוב עליך בכל הזמנים?
צ'ארלי וחצי, חגיגה בסנוקר - כל סרטי הבורקס.
מה מבחינתך המאכל הכי ישראלי?
פלאפל.
טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?
אני כבר פה הרבה שנים ושמח שאני פה, התרגלתי לצורת חיים מסויימת ולמנטליות פה. אמנם כאן יש אפשרויות רבות אבל גם בארץ. אם אפשר לעשות את זה בארץ אז להישאר שם כי אין כמו בבית.
רוצים גם לשתף בחוויות השהייה בארה"ב? הכנסו לקישור הבא https://user.hebrewnews.com/ או פנו אלינו בהודעה
