ילדים שמשפחותיהם עברו ממקום מגורים אחד לאחר לעתים קרובות עלולים להיות בסיכון מוגבר למחלה פסיכיאטרית קשה. חוקרים עקבו אחר 1,440,383 ילדים מרגע שנולדו ועד שהגיעו לגיל 29, ובדקו נתונים שונים, כולל תדירות מעבר ממקום מגורים אחד לאחר. הם מצאו 4,537 מקרים של פסיכוזה, שבאה לידי ביטוי בסימפטומים של הזיות וחזיונות.
ככל שבני נוער מתחת לגיל 19 עברו ממקום מגורים אחד לאחר בתדירות תכופה יותר, כך עלה הסיכון שלהם לחלות בפסיכוזה. ההשפעה הגדולה ביותר של מעבר מקום מגורים נרשמה בין גיל 16 לגיל 19. עבור בני נוער אלה, שניים או שלושה מעברים ממקום מגורים אחד לאחר הביאו להגברת הסיכון לחלות בפסיכוזה פי יותר משלוש. ארבעה מעברים ממקום מגורים אחד לאחר העלו את הסיכון פי ארבעה.
אחרי גיל 20, לא נמצא קשר בין המעבר ממקום מגורים אחד לאחר לבין הסיכון לחלות.
החוקרים שקללו במחקר, שפורסם בכתב העת JAMA, גורמים שונים כגון מין, רקע אתני, מוות של אחד מההורים, היסטוריה של מחלות נפש במשפחה וגילה של האם בלידה. לא שוקללו נתונים באשר למקרי אלימות, התעללות פיזית או מינית.
לדברי החוקרים, למעבר מקום מגורים פעם או פעמיים במהלך תקופת הילדות לא תהיה השפעה רבה על הילד. אך מעבר פעם בשנה מדי ארבע או חמש שנים, עלולה להציב ילדים בפני סיכון גבוה לחלות. המעברים משפיעים על היכולת שלהם לבנות רשת חברתית יציבה. רשת כזו חיונית לייצר עמידות למחלות פסיכוטיות שתקפה לכל החיים.
