מרגו רובי, 29 היתה כבר שחקנית מוכרת ונחשבת כשהחליטה שמה שהיא הכי רוצה זה לעבוד עם הבמאי קוונטין טרנטינו. אז היא ישבה וכתבה לו מכתב בו הסבירה לו עד כמה היא מעריצה את סרטיו ושאם הוא ירצה קייטרינג – ספק בצחוק, ספק ברצינות – היא תשמח לספק לו את השירות. אחר כך היא שמה בול ושלחה בדואר, כן כמו בימים ההם לפני עידן הדוא"ל.
מסתבר שהמכתב הגיע לטרנטינו בדיוק כשסיים לכתוב את התסריט של "היו זמנים בהוליווד" והוא ממש מצא חן בעיניו. למעשה, הוא התכוון בכלל לפנות אליה כשקיבל ממנה מכתב מעריצים. טרנטינו נפגש אתה אז לכוס תה קר ולאחר שקלט שהיא מתאימה לו לתפקיד, הזמין את רובי אליו הביתה לדבר על הסרט. רובי הנרגשת הגיעה אליו לבית, ישבה במטבח והתחילה לקרוא את התסריט בו התפקיד שיועד לה היה של שרון טייט. אשתו של הבמאי רומן פולנסקי שנרצחה באכזריות על ידי חבורתו של צ'רלס מנסון ב-1969.
בזמן שהיא יושבת לה במטבח, טרנטינו דאג לפנק אותה בארוחת צהריים וכוס בירה אוסטרלית צוננת. רובי היתה בעננים. בראיון לעיתונאים שהעניקה בפסטיבל קאן שם הוצג הסרט לראשונה, היא סיפרה: "לא יכולתי לחכות לספר לכל החברים שלי שטרנטינו הגיש לי ארוחת צהריים עם בירה מאוסטרליה" והוסיפה שהתפקיד היווה התגשמות של כל חלומותיה.
בסופו של דבר, התפקיד של רובי בסרט דווקא הצליח להרגיז את מעריציה שחשבו שהוא היה קצר מדי. כוכבי הסרט היו ליאונרדו דיקפריו ובראד פיט והם הופיעו על הפוסטרים של הסרט אבל רובי, יפיפיה מהממת, לא הופיעה בכלל לצידם, מה שעורר תהיות רבות. עיתונאית של הניו יורק טיימס שהעיזה לשאול את טרנטינו מדוע החליט לתת לה שורות מעטות כל כך בסרט קיבלה ממנו תשובה צוננת וקצרה "אני דוחה את ההיפותזיה שלך". אחר כך הוא המשיך לעבר עיתונאי אחר ואף אחד כמובן לא העיז להעלות את השאלה שוב.
רובי שנשאלה שאלה דומה, ענתה בדיפלומטיות: "הטרגדיה (של טייט) בסופו של דבר היתה אובדן התמימות וכדי באמת להראות את הצדדים הנפלאים שלה, ניתן היה לעשות זאת לדעתי, גם מבלי לדבר. הרגשתי כאילו קיבלתי זמן רב לחקור את הדמות גם מבלי דיאלוג וזה דבר מעניין מכיוון שלעיתים קרובות אני מסתכלת על האינטראקציה עם דמויות אחרות ואילו הפעם, העברתי את רוב הזמן לבדי וזה היה דבר מעניין עבורי לעשות כשחקנית".
זאת הפעם השלישית שרובי מגלמת דמות אמיתית. הפעם הראשונה היתה ב-2013 כשגילמה את אשתו של ליאונרדו דיקפריו בסרט "הזאב מוול סטריט" המבוסס על סיפורו המדהים של ג'ורדן בלפורט. היה זה הסרט שסימן את פריצתה הגדולה של רובי לתודעה ומה יותר טוב מסרט בבימויו של מרטין סקורסזה על מנת לעשות את זה בשבילך? הפעם השניה היתה לפני כשנתיים בסרט "אני טוניה" אז גילמה את המחליקה האמנותית על הקרח, טוניה הארדינג שעלתה לכותרות לאחר שהואשמה ב-1994 בתקיפת יריבתה ננסי קריגן על מנת להבטיח את מקומה באולימפיאדת החורף. על תפקיד זה היא זכתה במועמדות לאוסקר.
באוסטרליה, המדינה בה נולדה וגדלה, היא זכורה מתפקידה כסטודנטית לעיצוב אופנה, דונה פרידמן בסדרת האופרה "שכנים שכנים". כמו הרבה שחקנים אוסטרלים עם זאת, היא הרגישה שהוליווד קוראת לה ועזבה את אוסטרליה לטובת הוליווד ב-2011.
היא לא היתה צריכה לחכות הרבה זמן שיגלו אותה, התפקיד בסרטו של סקורסזה הגיע שנתיים לאחר מכן ולאחריו הגיעו סרטים מצליחים רבים אחרים כמו: "אגדה של טרזן", "יחידת המתאבדים" בתפקיד הארלי קווין, טרמינל (אותו גם הפיקה), "להתראות כריסטופר רובין" ו"מרי מלכת הסקוטים".
בספטמבר, היא כיכבה על שער ווג האוסטרלי והקוראים יכלו לקרוא גם כתבה בת מספר עמודים, ראיון מיוחד של טרנטינו עם רובי.
"אז מרגו, אני סקרן, איך מישהו שהצליח לבסס את הקריירה שלו כשחקן במדינה אחרת, מחליט לעבור לאמריקה ולהתחיל לעבוד בהוליווד?" שאל אותה טרנטינו "בגלל שזה באמת קשה לעשות. האם את אפילו אזרחית אמריקאית?"
"יש לי ויזת עבודה ואני תושבת ארה"ב. זהו לא משהו שחלמתי אי פעם לעשות בגלל שזה היה כל כך לא מציאותי".
על מה שהביא אותה לעזוב עבודת משחק בטוחה באופרת סבון ולקחת את הצ'אנס שלה בהוליווד, סיפרה רובי: "מספר חודשים לאחר שהצטרפתי לסדרה "שכנים", ראיתי שניים מהשחקנים בערך בגילי, עושים את המעבר ללוס אנג'לס כשהחוזה שלהם הסתיים. אני זוכרת שחשבתי: אוקיי. יש לי שלוש אופציות. האחת, יפטרו אותי בגלל שאני לא מספיק טובה, אפשרות שניה, אני מספיק טובה ויכולה להשאר ב"שכנים" ל-20 השנים הבאות ואלו יכולים להיות חיים נפלאים או שאני יכולה להמר ולעבור לאמריקה ולנסות את מזלי בהוליווד. אז אחרי שישה חודשים בסדרה, לקחתי את ההחלטה להתחיל לחסוך כסף וללמוד מבטא אמריקאי".
רובי מספרת שהמבטא שלה היה מבטא אוסטרלי חזק כל כך שהיו צריכים לשכור עבורה מדריך לדיאלקטים עבור הסדרה "שכנים" על מנת לרכך אותו. במשך שלוש שנים היא עבדה בסדרה שכנים כשהיא מתכננת את המעבר הגדול שלה לארה"ב. "לקחתי סוכן חדש וטוב, ארן מייקל והוא התחיל לעזור לי כשסיפרתי לו שאני רוצה לעבור לאמריקה. כל שנה הייתי אומרת לו: ארן, אני צריכה להגיע לאמריקה. אני מתחילה להזדקן. אני עלולה להחמיץ את ההזדמנות שלי. הייתי אז רק בת 18. משום מה, דקוטה פנינג היתה הסטנדרט בראש שלי. אמרתי לו: אתה יודע כמה סרטים דקוטה פנינג עשתה עד עכשיו? והיא יותר צעירה ממני! והוא היה עונה: לא, אנחנו צריכים לתזמן את זה שתגיעי לשם לעונת הפיילוט, תפגשי עם מנהלים אמריקאים ואז תחזרי בינואר. יש לך הזדמנות אחת להיות חדשה לחלוטין, אז חמישה ימים אחרי ה-22 באוקטובר כשהחוזה שלי עם "שכנים" הסתיים, הגעתי לארה"ב".
רובי יכולה בשקט להוות מקור קינאה לשחקנים רבים המגיעים להוליווד מכל העולם. ההצלחה שלה היתה מיידית. היא קיבלה את התפקיד הראשון שלה בסדרה פאן אם לצידה של כריסטינה ריצ'י מבלי לכותת רגליים בין אודישן לאודישן, מה שנקרא: "הצלחה של מתחילים". מספר חודשים לאחר שהגיעה להוליווד, היא כבר המריאה לניו יורק לשחק בסדרה שצולמה שם. היא זוכרת את תדהמתה כשנחתה בניו יורק לראשונה. "גרתי בדלבי (בפאתי קווינסלנד אוסטרליה) וכשעברתי למלבורן לעשות את "שכנים" הייתי כמו: וואו, זאת עיר!. ואז כשעברתי לניו יורק הייתי כמו: טעיתי לחלוטין. ככה עיר נראת. היה פוסטר ענק שלי בטיימס סקוור מהסדרה פאן אם ובקושי הייתי פה חצי שנה".
ב-2014 בזמן שעבדה על הסרט Suite Francaise היא הכירה את טום ארקלי, עוזר הבימאי ונישאה לו שנתיים מאוחר יותר בטקס סודי באוסטרליה בהשתתפות משפחתה. השניים התגוררו בלונדון ואז עברו ללוס אנג'לס.
בין סרט לסרט כשמעמדה כשחקנית מבוקשת בתעשיה הלך וגדל, מיהרו להחתים אותה על חוזי דוגמנות. ב-2016 היא שימשה כפרזנטורית של הבושם של קווין קליין וב-2018 היא הפכה לשגרירה של בית האופנה שאנל.
לפעמים היא מודה, קשה לה להאמין שהיא כוכבת מפורסמת שפניה מתנוססים מעל פוסטרים ענקיים בלב ערים גדולות והיא צריכה לצבוט את עצמה ולזכור שכן, היא עשתה את זה. יש סצינה יפה בסרטו של טרנטינו בו שרון טייט מחליטה להיכנס לבית קולנוע המציג את סרטה החדש The Wrecking Crew. שרון רואה את הפוסטר של הסרט בכניסה לקולנוע ומציגה את עצמה בפני מוכרת הכרטיסים שלוקח לה כמה דקות להבין שהיא אחת השחקניות בסרט. אחר כך, מנהל הקולנוע, ממהר להזמין אותה להיכנס בחינם. היא נכנסת ויושבת שם ומתמוגגת מנחת כשהיא שומעת את הקהל צוחק ונהנה. לא בטוח אם הסצינה הזאת באמת קרתה במציאות, אבל רובי מספרת שהיא חוותה חוויה שכזאת בעצמה. "כן, יצא לי לעשות את זה, להיכנס לראות סרט עם קהל, לשמוע ולראות את התגובות שלו ולומר לעצמי: אני לא מאמינה שזה באמת קורה. כשראיתי את הסרט "היו זמנים בהוליווד", הרגשתי בדיוק כמו שרון טייט שצפתה בעצמה בסרט. חייכתי ונהנתי והנדתי את ראשי לצלילי המוסיקה וחשבתי על אותו יום בו צילמתי את הסצינה הזאת וכל אותו זמן לא הפסקתי לחייך לעצמי מאוזן לאוזן. הרגשתי שהנה, עשיתי את זה".
