"אני בת זקונים למשפחה מהממת ותומכת שחיה בישראל. ביני לבין אחותי ואחי הגדולים יש הפרש לא קטן, ועדיין הם החברים הכי טובים שלי בעולם. אחי נשוי, ויש לו ילדה מהממת בת שנתיים שלא ראיתי כבר שנה.
מאז שאני פה, מנסה להגשים את החלומות שלי, אחי שומר ודואג לכלב שלי טומי, שהוא ממש כמו בן משפחה נוסף ואהוב ליבי. המשפחה שלי באמת מיוחדת ומדהימה. הם תומכים בכל מה שקשור לחלומות שלי ולמקצוע. יש לי המון מזל.
לניו יורק הגעתי לפני כשלוש שנים כדי ללמוד משחק. התקבלתי לבית הספר The American Musical and Dramatic Academy -AMDA. זהו אחד מבתי הספר המובילים בארה"ב בתחום מחזות הזמר. הגשמתי חלום שהתחיל לבצבץ לו כבר בגיל 14.
כשסיימתי את שירותי הצבאי עבדתי מאוד קשה כדי לחסוך כסף, וכדי להתכונן פיזית ונפשית למעבר. שלחתי אודישן מצולם לבית הספר, התקבלתי ותוך שנה כבר חייתי כאן. תמיד חלמתי לגור וללמוד בניו יורק, ואולי להופיע יום אחד על הבמות הגדולות בברודוויי. עכשיו אני יכולה להגיד שהספקתי להגשים כמה חלומות וזו רק ההתחלה.
מצד אחד החיים בניו יורק מאוד מזכירים את החיים בתל אביב, העיר בה גדלתי. זו עיר מלאת אקשן, מלאת צעירים, מלאת אמנות, צבעונית, פתוחה ומקבלת, אבל יש הבדלים משמעותיים. בניו יורק הכל מאוד מהיר. אתה רץ ממקום למקום. יש אווירה כזאת של לחץ שלא הרגשתי כשחייתי בארץ.
אני חושבת שזה נובע בעיקר מהסיבה שמניעה אנשים לגור פה, בדרך כלל מאוד חדורי מטרה. אנשים מלאי אמביציה כובשים את הרחובות, ויש תחושת תחרותיות ולעיתים "אדם לאדם זאב". החוכמה היא למצוא לך את המעגל החברתי שלך שעושה לך טוב. אני מצאתי גם מעגל אמריקאי, גם ישראלי וגם חברים טובים מכל העולם שהגיעו לכאן, כמוני, על מנת להגשים חלומות.
בתום הלימודים התחלתי לעבוד בתחום די מהר, וצברתי נסיון בעוד הפקה ועוד הפקה. הכרתי כל כך הרבה אנשים נפלאים עם שפע נסיון. יצא לי לעבוד עם סם קארנר ודרק גרגור - צמד של כותב ומלחין מאוד ידוע בעולם אמנויות הבמה.
חלמתי לעבוד איתם מהרגע הראשון בו נחשפתי לחומרים שלהם כשהייתי בחטיבת הביניים. אם הייתי אומרת לעדי המתבגרת שיבוא יום ואפגוש אותם, אכיר אותם באופן אישי ושאשיר מולם שירים שהם כתבו- כנראה שלא הייתי מאמינה לעצמי.
התברכתי בהמון הזדמנויות עבודה נפלאות - חלק על הבמה וחלק על המסך. אני מגדירה את עצמי בעיקר כשחקנית תיאטרון. עבדתי בהמון הפקות בפרק של שנה אחת, ואני רואה בזה זכות גדולה. הייתה לי חוויה מדהימה במיוחד בהפקה בשם The Spyglass Seven - מחזה מקורי שנכתב על ידי מייקל סיבולד.
המחזה מספר על לילה קסום בו המשורר אדגר אלן פו קם לתחייה בבית הקברות ופוגש בכל הנשים שהיו בחייו אשר נפטרו גם כן. אני שיחקתי את אישתו המנוחה, וירג'יניה קלם פו. נסעתי עם ההפקה הזאת אל פסטיבל הפרינג' הידוע ברוצ'סטר ואל פסטיבל שהוקדש לאדגר אלן פו בבולטימור,מרילנד.
הכרתי אנשים נפלאים וראיתי עוד קצת מארה"ב. בכלל, תהליך העבודה על הדמות הזו היה מרתק ולמדתי המון על עצמי כשחקנית. זו ללא ספק אחת החוויות היותר מעצבות שהיו לי במקצוע כאן.
יצא לי גם לשחק ממש לא מזמן בהפקה של המחזמר "אנני" את התפקיד של לילי סיינט רג'יס, תפקיד שלא האמנתי שאי פעם אשחק. זו היתה חוויה אדירה. חברת ההפקה Plaza Theatrical, הם אלה שגילו את השחקן שמגלם את התפקיד הראשי של אוון במחזמר Dear Evan Hansen שזכה בפרסים.
לעבוד עם חברת ההפקות הזו הייתה חוויה מאוד מיוחדת עבורי. בכלל, הצוות היה מאוד מקצועי, וזכיתי לשחק דמות מאתגרת שרחוקה ממני שנות אור.
החוויה הזאת שאני קוראת לה 'החיים בניו יורק' בשלוש השנים האחרונות הפכה אותי לבן אדם אחר לגמרי. הלימודים ללא ספק היו חוויה מרגשת ומשמעותית, כי הם הובילו אותי למצוא את עצמי כפרפורמרית: מה מייחד אותי, במה אני שונה מאחרים.
קיבלתי המון כלים שעזרו לי להפוך להיות שחקנית טובה יותר, זמרת טובה יותר, אפילו למדתי על עצמי שאני יכולה גם לרקוד לא רע כשאני מאמינה בעצמי, דוחפת את עצמי הלאה ולא מוותרת.
הקשרים שיצרתי - אישיים ומקצועיים, הם ללא ספק אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי מהחיים כאן".
מה את הכי אוהבת בארה"ב?
לא ביקרתי בכל ארה"ב, אבל אני הכי אוהבת בניו-יורק את ההרגשה שהכל אפשרי. ניו יורק היא קיבוץ גלויות. יש כאן אנשים מכל העולם, וההרגשה היא שרק השמיים הם הגבול. זה מרגש אותי. אני מאוד אוהבת את ישראל, אבל בניו יורק אני מרשה לעצמי לחלום בגדול.
מה את הכי לא אוהבת בארה"ב?
אני לא אוהבת את תרבות צריכת הג'אנק פוד. מתגעגעת לפירות והירקות הטעימים של ישראל!
מה מבחינך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?
מזג האוויר. החורף בניו-יורק משוגע ובהשוואה לחורף פה, ישראל לא יודעת בכלל מה זה חורף. כאן אפשר להתחיל את היום בעונה אחת ולסיים אותו בעונה אחרת. כבר מצאתי את עצמי בעבר לובשת מעיל וכפכפים, מכנס קצר ומגפיים. קרו לי הרבה דברים מצחיקים עם מזג האוויר ההפכפך כאן.
למה את הכי מתגעגעת בארץ?
ללא ספק אל המשפחה ואל החברים הקרובים. אני מאוד קשורה אליהם והמרחק לפעמים ממש מקשה. אני גם מתגעגעת לים, לשבת בחוף ולשמוע את הגלים. בניו יורק אין יותר מדי חופים, והם לא משתווים לחופים של תל אביב. הכי הכי הכי אני מתגעגעת אל הכלב שלי, טומי. הייתי נותנת הכל כדי לחבק אותו עכשיו.
למה את הכי פחות מתגעגעת אליו בארץ?
פקקים. אמנם אני אוהבת לנהוג, אבל תל אביב היא עיר כל כך עמוסה. הפקקים וחוסר החניה יכולים להוציא אותי מדעתי. פה אין לי את הצרה הזאת. בכלל, בישראל כל הזמן העדפתי להוציא את האוטו מאשר ללכת קצת ברגל, ופה אני כל הזמן הולכת ברגל או משתמשת בתחבורה ציבורית, אז זה כיף גדול.
איזה סרט ישראלי את הכי אוהבת?
"הלהקה".
שורה מיתולוגית מסרט ישראלי?
"יש לך מילים להחלפה?" - מיקי בסרט הלהקה
שאלה פוליטית: מה את חושבת על האירועים האחרונים בישראל?
אני לא מתעסקת יותר מדי בפוליטיקה. חושבת שיש לי עוד הרבה ללמוד בנושא אז אני משתדלת להישאר מתונה בדעותיי. אני כן אגיד את זה- איינשטיין פעם אמר ש"אי-שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות". אולי הגיע הזמן לשינוי.
ספר ישראלי (ילדים, נוער, מבוגרים) האהוב עליך ביותר?
אני מאוהבת ב"מלך החומוס ומלכת האמבטיה" של אילן הייטנר, ממנו גם זכיתי ללמוד בקורס כתיבה מדהים בזמן שירותי הצבאי ואני ממליצה עליו בחום. לאחרונה, קראתי את "על הדברים החשובים באמת" של חיים שפירא הנפלא, וזה ללא ספק הפך לאחד הספרים האהובים עליי.
איזה חפץ מזכיר לך יותר מכל את ישראל?
זה קצת מצחיק, כי זה לא קשור כביכול לישראל בכלל, אבל יש לי בובה של חייל בריטי שאמא שלי קנתה לי בטיול בת המצווה שלי כשטסנו ללונדון. קראתי לו בוריס, והוא הפריט הכי יקר לליבי בכל העולם. אין דבר שמזכיר לי יותר את הבית ואת המשפחה שלי ממנו.
מנהרת הזמן: לאיזה אירוע בהיסטוריה הישראלית היית רוצה לחזור בזמן?
אולי להקמת הטלויזיה הישראלית. אני חושבת שבטוח הייתה התרגשות ענקית בזמנו סביב העניין. לחשוב איך היום אנחנו לוקחים את כל הטכנולוגיה הזאת כמובנית מאליה. יכול היה להיות מגניב לחזור ולראות איך הכל התחיל.
סדרת טלויזיה ישראלית האהובה עלייך ביותר (בעבר או בהווה)?
כשהייתי קטנה אהבתי הכי בעולם את "השיר שלנו". לגבי סדרות רציניות יותר אז מאוד אהבתי את "פאודה", "חטופים" ו"מסכים".
מי היה כוכב הילדים שעליו גדלת?
ליאת אחירון הנפלאה. הערצתי אותה בטירוף.
איזו מילה בעברית את הכי אוהבת?
אביב, שמיים, ים.
איזו מילה בעברית את הכי שונאת?
לחות.
מה מבחינתך המאכל הכי ישראלי?
כנראה חומוס, למרות שאני שונאת. הישראלית היחידה באזור ששונאת חומוס.
מה החטיף הישראלי האהוב עלייך ביותר?
אויש, אני חולת ביסלי, קליק וטעמי.
טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?
לא לשכוח להיות קצת תייר לפעמים. כשאנחנו עושים רילוקיישן מטעם עבודה או לימודים, לפעמים אנחנו כל כך נסחפים לתוך השגרה ששוכחים רגע לעצור ולהכיל איפה אנחנו בכלל. מדי פעם תעצרו, לכו לאט, תסתכלו על מה שמסביבכם ותנו לזה לסחוף אתכם. ארה"ב יכולה להיות מאוד גדולה ומאיימת, אבל היא גם קסומה ומלאת אינסוף אפשרויות. תנו לעצמכם את התענוג שמגיע עם ההבנה הזאת. תנשמו את החוויה ואל תתנו לה להתפספס.
