נאומו ההיסטורי של הנשיא ב-IAC: כך הפכה יהדות ארה"ב לקלף אסטרטגי בפוליטיקה האמריקאית

ה-IAC הוא ארגון הגג של יוצאי ישראל בארה"ב (כן, כן הימים בהם שישראלים התביישו שהם חיים באמריקה עברו מאז ימי "מפולת של נמושות" המפורסמת של יצחק רבין המנוח) ומרכז את הפעילות המיועדת ליוצאי ישראל החיים באמריקה. ה- (Israeli-American Council (IAC הפך לכוח משמעותי ומשפיע בקרב קהילת הישראלים-אמריקאים בדרום קליפורניה ובארה"ב בכלל.

ארגון IAC נוסד בלוס אנג'לס בשנת 2007 על ידי אנשי עסקים ישראלים-אמריקנים ובהם שלדון וד"ר מרים אדלסון, בעלי עיתון ישראל היום, שביקשו לבנות קהילה ישראלית בארה"ב. הוא נחשב היום לארגון היהודי שצומח בקצב המהיר ביותר בארצות הברית, עם עשרות סניפים והשפעה על מאות אלפי בני אדם. הארגון זוכה לתמיכה נדיבה של שלדון אדלסון ( 18 מיליון דולר ב - 2018) ויו"ר הארגון, הישראלי - אמריקאי, הנדבן אדם מילשטיין, שעורך אספות של מליארדרים בביתו לגיוס כסף לתחזוקת הארגון.

 

הנשיא לצד חברי להקת שלווה שריגשו את אלפי הנוכחים. צילום: AFP

כידוע, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ היה הנואם המרכזי בוועידה השנתית של IAC, ארגון הגג של הקהילה הישראלית־האמריקנית בצפון אמריקה, שהתקיימה בהוליווד, פלורידה. טראמפ שהופעתו הראשונה אי פעם בפני הפורום הוגדרה כ-"נאום היסטורי", נעשתה בפני 4000 משתתפים ובכללם עיתונאים ישראלים רבים שהוזמנו לכנס.

עוד קודם לכן השנה, בחר הנשיא טראמפ להופיע גם בפני ארגון ה-RJC (קואליציה יהודית רפובליקנית ). ה-RJC הוא התארגנות השדולה של הצד השמרני בארה"ב, חשוב לראות את כמשקולת הנגד ל J-Street, שהיא השדולה היהודית התומכת בצד הליברלי של המפה. הארגון הזה שיוסד כסוג של שדולה עבור הצד הרפובליקני שיחק תפקיד חשוב מאוד בבחירות האמצע של 2018 וגייס את הכסף עבור המועמדים שלהם.

ההתארגנות הזאת מסמלת שינוי משמעותי באופן בו החברה היהודית פועלת בכלל ועבור ישראל בפרט. בעוד שבעבר ומאז שנת 1952 ייצגה באופן כמעט בלעדי את האינטרס של יחסי ישראל -ארה"ב שדולת איפא"ק, הרי שבשנים האחרונות נוצרה מציאות חדשה. כאמור, לצד איפא"ק הוקמו שתי שדולות נוספות, שבניגוד לאיפא"ק מגייסות כספים, או מה שנקרא באנגלית: (PAC- POLITICAL ACTION COMMITTEE), שהוא הגוף שלו מעבירים את התרומות כדי לתמוך במתמודדים.

השדולה מימין ששמה כאמור RJC המעבירה כסף למועמדים רפובליקנים, ואילו השדולה הליברלית הפרוגרסיבית הנקראת J-STREET, שאוספת כספי מימון למועמדים דמוקרטים התומכים בערכים פרוגרסיבים, שלא תמיד בהכרח מקדמים את האינטרסים של הברית בין המדינות, כפי שיהיה מי שיגיד.

עד כה, איפא"ק הקפידה הקפדה יתרה שלא לעשות איסוף כספים בצורה גלויה. כמובן שתמיכה ציבורית וקבלת תעודת הכשר של איפא"ק, הייתה מפתח זהב לתורמים באשר הם תורמים, אבל מהלך אקטיבי, מהותי של איסוף כסף (ובניגוד לטענות מעולם הפוליטי והאקדמיה) לא בוצעו בפועל. השינויים הללו שמאתגרים את מדיניות ה-"דו-מפלגתיות", הן מהצד הרפובליקני והן מהצד הדמוקרטי, מכתיבות סדר יום חדש בפוליטיקה האמריקאית, סדר יום שלא בהכרח טוב למדינת ישראל בטווח הארוך.

 

הנשיא ובני הזוג אדלסון

בקרב רבים מהיהודים, טראמפ הוא נשיא לא פופולרי ועמדותיו ומעשיו עומדים בהיפוך גמור לעמדותיהם הליברליות. רובם מייחסים חשיבות רבה לזכויות מיעוטים ותומכים בכינונה של מדינה פלסטינית לצידה של ישראל. השקפות אלה רווחות במיוחד בקרב הדור היהודי החילוני הצעיר, המכונה דור המילניום. הסתייגותם של רוב יהודי ארה"ב מהנשיא ומדרכו, מחדדת את ההבדלים בין יהדות ארה"ב ליהודים במדינת ישראל.

נוכח מגמות הקיטוב הפנים אמריקאיות, גובר גם האתגר הניצב בפני ישראל לשמור על האהדה חוצת המפלגות כלפיה, ועל הקשר עם יהדות ארה"ב. כאמור, רובה של יהדות ארה"ב (כ-70 אחוז) מזוהה הן היסטורית והן עכשווית עם המחנה הליברלי-דמוקרטי ועם ערכים של זכויות אדם, שוויון, והתנגדות לגילויים של גזענות ואפליה.

בהקשר זה, רוב יהודי זה ניצב עתה בצד שנחל מפלה בארה"ב. הדילמה שנוצרת עבור חלק מן המנהיגות היהודית בארה"ב הינה כפולה: האחת - כיצד להיאבק בטראמפ ורעיונותיו ועדיין לשמור על מעמד של מיעוט נאמן. השנייה - כיצד להיאבק בטראמפ ורעיונותיו, מבלי לפגוע באינטרסים של מדינת ישראל הרואה בו ידיד יקר. התופעה באה לידי ביטוי במיוחד בהקשר של מעבר השגרירות של ארה"ב לי-ם, שהחלה כחוק דו -מפלגתי בשנת 1995, אך עקב העמקת השסעים בין המפלגות, הפכה לנושא המזוהה עם המפלגה הרפובליקנית ובעידוד נמרץ של יהודי ישראל.

סקר שנעשה בפברואר 2018 ע"י מכון גאלופ, מציף את ההבדלים ביחס לישראל בהתפלגות מפלגתית, על פיו, בעוד שבמדינת ישראל תומכים 87% מחברי המפלגה הרפובליקנית (לעומת 80% בשנת 2014), במפלגה הדמוקרטית תומכים רק 49% מהמצביעים (לעומת 58% ב–2014). הפער בין המפלגות בכל הקשור לאהדה לישראל גדל ומתרחב, כאשר התמיכה בישראל מצידה הדמוקרטי של המפה מתכווצת.

התמונה עוד עגומה יותר, כאשר בוחנים את העמדות הישראליות אל מול העולם היהודי, בכל הקשור לממשל טראמפ ויחסו לישראל. סקר שפורסם בחודש יוני מטעם הוועד היהודי-אמריקני (AJC), עסק בין היתר בשביעות הרצון מהיחסים בין המדינות בימי טראמפ . הסקר מצביע על פערים גדולים בין יהודי ישראל לבין הקהילה היהודית בארצות הברית. כך, למשל, בעוד שבקהילה היהודית בישראל 77% מהנשאלים הביעו שביעות רצון מניהול יחסי שתי המדינות בימי טראמפ, 34% בלבד מקהילת יהודי ארצות הברית חלקו איתם תחושה זו, בעוד 57% מהקהילה הרגישו ההפך.

בנוסף לכך, 85% מיהודי ישראל תמכו בהעברת שגרירות ארה"ב לירושלים, להבדיל מ-46% בלבד מהנשאלים בקהילת יהודי אמריקה שהביעו תמיכה במהלך. שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם הציגו דעות חלוקות גם לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני: 59% מיהודי ארה"ב הביעו תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, ולעומתם תמכו בעמדה 44% מהישראלים בלבד.

אבל לא רק זאת, עפ"י נייר העמדה שפרסמה תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארה"ב באוניברסיטת חיפה, טוען הקונסול הכללי לשעבר בניו – יורק אלון פנקס:

"כיום, בהתאם למגמה שעליה מצביעים סקרים רבים, ישראל אינה אחת מחמש הסוגיות המשפיעות ביותר על דפוסי ההצבעה של יהודי ארצות הברית ועל השיקולים שמנחים אותם בבחירות בארצות הברית. פעילויות הקשורות לישראל ותומכות בה, ארגונים, פרויקטים ועצרות הלכו והתרבו, אולם יהודים אמריקאים נוטים להצביע על בסיס שיקולים אחרים. הנושאים שבהם עוסקים יהודי ארצות הברית הם אמריקאים למהדרין ומעורבותם הפעילה בפוליטיקה האמריקאית והשתתפותם בחיים הפוליטיים אינה נובעת בדרך כלל מסיבות הקשורות בישראל".

רבים מהקהילה היהודית האמריקאית טוענים כי עצם התמיכה של ישראלים בטראמפ מהווה התנהגות של "אצבע בעין" ליהדות ארה"ב. רובם מוצאים את עצמם מצדיקים את המהלכים שעשה הנשיא טראמפ בכל הקשור לישראל, כולל מעבר השגרירות וביטול ההסכם עם איראן, אך מיד לאחר מכן מסננים הערה בסגנון " YES BUT HE IS A JERK".

 

ננסי פלוסי, יושבת ראש בית הנבחרים האמריקאי

הנה אם כן, הדרך בה מעדיפים יהודי ארה"ב להתמודד עם תחושת החיבה של הישראלים לנשיא טראמפ, עוברת בהדחקת חשיבות הנושא הישראלי כגורם בעל השפעה על דפוסי ההצבעה שלהם. יחד עם זאת, לשפוט את נושא משולש היחסים ישראל-יהדות ארה"ב-ממשל טראמפ במנותק מההיסטוריה ומהווה, תהיה החטאה למטרה.

הפרופ' גיל טרוי, מתייחס לנושא במאמרו "הקול היהודי: כוח פוליטי וזהות בבחירות לנשיאות ארצות הברית", שראה אור במסגרת חוברת מאמרים שפרסמה תוכנית רודרמן. במחקרו, קובע טרוי כי ההסבר ההיסטורי לכך הוא שהיהדות בעצמה היא ליברלית. מושגים יהודיים קלאסיים כמו צדקה, צדק וצדק-חברתי, מוצאים כר נרחב באידיאולוגיה הליברלית. מעבר לכך, יהודים אמריקאים רבים רואים בליברליות שלהם חלק מהותי ממורשתם היהודית, כמו סיפור הגירה מרשים, פמוטות של כסף או מתכון הקניידלך של סבתא.

מהצד השני, החברה בישראל חווה בשנים האחרונות מגמות המלמדות על התחזקות הימין והלאומיות הדתית בישראל. מגמה זו צומחת בין היתר על רקע שינויים דמוגרפיים בישראל, משבר השמאל הישראלי, סימן השאלה הגובר על הלגיטימיות של האליטות הנוהגות, קריסת תהליך אוסלו, התחזקות ההכרה בקרב ציבור רחב בישראל ש"אין פרטנר פלסטיני" לתהליך השלום, משבר החילוניות הישראלית והסערה האלימה במזה"ת הנתפסת על ידי רבים כמאששת את תפיסות הימין.

שורה של החלטות שהתקבלו בשנים האחרונות, הכוללות את ההחלטה של ראש ממשלת ישראל לסגת בו מההבנות של "מתווה הכותל", רב קונסרבטיבי נחקר משום שערך חופות, ואפילו קריסת הסכם הפליטים אותם כינו ארגונים יהודיים בארה"ב: "שגיאה מוסרית" בשעה שהם מסבים בתי כנסת לבתי מקלט למהגרים כחלק מהמאבק בתוכנית ההגירה של טראמפ, מחדדים את ההבדלים בין הקהילה היהודית הזזה ימינה של ישראל, לזו הליברלית של יהדות ארה"ב.

לתוך השסע הזה שקורע את הקהילה היהודית בתוך עצמה, ואת הקשר בין ישראל ליהדות ארה"ב, מכל הסיבות שתוארו לעיל, חשוב וראוי להדגיש כי הנשיא דונאלד טראמפ בחר אסטרטגיה של תקיפה מפורשת של המפלגה הדמוקרטית על רקע ההקטבה הפרוגרסיבית שעוברת על המפלגה, (שניתן לקרוא עליה במאמר שכתבתי עליה השנה ולפני שנתיים כתחזית שלצערי התממשה) ומתוך מטרה ברורה לשתק את מכונת הזרמת הכספים.
קמפיין טראמפ עלה מיד אחרי כנס ג'יי-סטרייט בו עלה בהרחבה האפשרות לחתוך את הסיוע לישראל.

בסרטון, שלוותיקים שבנינו מזכיר את "פרס יחלק את ירושלים", נראה דגל ישראל מתרסק על רקע הכותל המערבי תחת כיתוב של בושה.

https://youtu.be/jMRkELCgyEg

כל זה מגיע לאחר שמראים את פלוסי ושומר (היהודי כמובן) מפנים את הגב והקריינית מכריזה באופן דרמטי ש-המפלגה הדמוקרטית מראה את הגב לישראל ובחרה לחבור לקבוצות פרינג' מהשמאל העמוק האמריקאי. מטרתו של טראמפ היא לא להעביר בוחרים יהודים אליו, זה כנראה לא יקרה. מטרתו היא להעביר אותם למצב של אדישות, אך יותר מכך, "להכניס את הארנק שלהם למקפיא".

כ-50% (!) מתרומות קמפיין קלינטון בבחירות 2016, הגיעו מיהודים, וכל מטרתו של טראמפ היא ניהול מאבק ריגשי לעצור את התרומות לקמפיין הדמוקרטי על רקע הצד הפרוגרסיבי שהשתלט על המפלגה הדמוקרטית (אגב יהדות ארה"ב תרמה 25% לקמפיין הרפובליקנים). הקמפיין הזה לא טוב ליהודים, ישראל אסור שתהיה כלי תקיפה.

 

שילהב את הקהל. הנשיא דונלד טראמפ

הקלף האסטרטגי הכי חשוב של מדינת ישראל מאז 1951 שהוקמה השדולה (שלימים תחליף שמה לאיפא"ק), שפעלה לכך שישראל הייתה דו-מפלגתית (ביי-פרטיזן), הפכה למזוהה עם המפלגה הרפובליקנית, ועוד ככלי תקיפה פוליטי. זה נכון שגורמים במפלגה הדמוקרטית מרחיקה עצמם בשנתיים האחרונות מישראל בגלל שינוי אופי המפלגה, אבל הקמפיין הזה בטח שלא יעזור לתומכי הברית בקרב ה-מיין סטריים של מצביעי המפלגה, אך הוא בעצם בבואה של השסע ההולך ומעמיק בימיו של הנשיא טראמפ, מתוך מטרה לשמש ( מבחינתו בצורה לגיטימית) את ישראל כצבוע בצבע אדום בוהק בלבד.

זו הסיבה בגללה הוא מגיע בפעם הראשונה לארגון הישראלים האמריקאי מתוך מטרה ורצון לחדד את ההבדלים בין היהודים "הטובים" שבעדו ( בעיקר הקהילה האורתודוכסית וכאמור יוצאי ישראל שבדומה לאחיהם כאן חושבים ומזדהים באותו האופן עם הנשיא מכל מה שתואר מעלה) לאלה שנגדו.

הצפי שלי כי הארגון הזה IAC יחד עם השדולה היהודית הרפבליקנית והזרם האולטרא אורתודכסי (בוידיאו המצורף הופעה לפני מספר שבועות בפניהם בניו -יורק) ובדגש מיוחד על החב"דניקים, יקבלו עוד ועוד תשומת לב מהממשל, מתוך רצון להדגיש ולסמן את המאבק הפוליטי הפנימי האמריקאי.

הכותב קובי ברדה הוא ראש "תוכנית גל" בשערי מדע ומשפט ומומחה לפוליטיקה אמריקאית. מחבר הספר: "המפתח להבנת דונאלד ג'יי טראמפ".

נהנתם? מוזמנים לעשות לדף לייק ולעקוב אחרי דף קצרצרים בפייסבוק, בטלגרם ובטויטר.