eנכון לעתה הפתרוונת שמציעים בעיריית ניו יורק (תגבור כוחות משטרה באזורים יהודיים) הם חלקיים ואינם מספקים מענה לבעיה השורשית מולה ניצבת הקהילה היהודית בעיר. ראשית כל, בלתי אפשרי לפטרל בכל עת בכל האזורים היהודיים בעיר של שמונה מיליון בני אדם אשר מתוכם כ-13% מהתושבים הם יהודים.
שנית, כמעט כל התקיפות ללא יוצא מן הכלל באות מכיוונם של תושבים אפרו-אמריקנים הגרים בסמיכות ליהודים ברחבי ברוקלין. כיצד שיטור יתר שכזה יטפל בהיסטוריה ארוכה של מתיחות בשכונות ברוקלין בין יהודים ושחורים קשה בדיוק לראות. שכונת קראון הייטס, וויליאסמבורג הן צמד שכונות בהן יהודים ושחורים חיים בסמיכות רבה ובה יהודים נתקלים בעוינות על בסיס יום יומי, למעשה בשכונות אלה מספר התקיפות האנטישמיות הוא הגבוה בכל ארצות הברית. התגבור המשטרתי הוא פלסטר על תופעה שורשית שניתן לפתור רק באמצעות מעורבות קהילתית וחינוך.
בניו יורק, מגיפת השנאה לבני העם היהודי הפכה לקונצנזוס לא בהכרח בקרב תומכי טראמפ אלא דווקא בקרב מתנגדיו מקרב הקהילה השחורה החיים באזורים אורבניים ברחבי ארה"ב. הבעיה היא שהתקשורת וראשי הקהילה השחורה (ולעתים אפילו ראשי הקהילה היהודית) מעלימים עין מאמת בלתי נעימה זו.
בודדים במערכה (צילום: PBSׁׁ)
הצבת השוטרים של די-בלאזיו עובדת אולי באירופה, שם קהילות קטנות זוכות לרשת ביטחון מקסימלית. ניידת ליד בית הספר היהודי, ניידת ליד בית הכנסת או בית החב"ד המקומי, ולעתים גם ליד החנות הכשרה אכן מסייעים להרתיע תוקפים פוטנציאליים. אך כשמדובר בקהילות בסדר גודל קטן שרוב אנשיהם מנהלים אורח יהודי בלא סממנים חיצוניים משמעותיים אכן הדבר עובד.
עם זאת, בניו יורק בה חיים מאות אלפי יהודים בעלי סממנים יהודיים בולטים באזורים שידועים כבעלי אוכלוסייה יהודית, וכאשר הם עושים כן בצד אוכלוסיה שרבים מאנשיה מחזיקים בעמדות אנטישמיות שטופחו במשך עשרות שנים, שיטור (שממילא אינו דבר שבהכרח מרתיע עבריינים בשכונות אלה) לא יוכל לגדוע דברים שטופו במערכת החינוך ובבית. עד שראש העיר הנשוי בעצמו לאישה ממוצא אפרו-אמריקני, לא יהיה נכון להכיר במגיפת האנטישמיות ששוטפת את הקהילה השחורה בעיר, יהודי ניו יורק יצטרכו להמשיך ולחיות בפחד בשכונות המעורבות וכפי שראינו היום במונסי ולפני שלושה שבועות בג'רסי-סיטי ברחבי הצפון המזרחי של ארה"ב.
